אחד השקרים הגדולים בחברה שלנו הוא "תשארו בבית למען הילדים".

הנחת היסוד מאחורי האמירה הזו היא שלילדים יהיה יותר טוב אם ההורים ישארו ביחד.

אבל האמת היא שהורים טובים הם הורים שטוב להם.

אם להורים טוב להיות ביחד - זה נפלא, אבל אם ההורים סובלים בבית - הפרידה שלהם יכולה להיות המתנה הנפלאה ביותר שהם יתנו אי פעם לילדיהם. ולמה? כי אנשים רבים מגיעים אל ההבנה שהמונוגמיה לא עובדת להם רק אחרי שחוו משבר קשה. המשבר הזה קורה אחרי שניסו במשך שנים לעמוד במשימות הרבות שהחברה מציבה בפנינו - להצליח בלימודים, לסיים שירות צבאי, ללמוד מקצוע, למצוא עבודה, להקים בית, להתחתן, להוליד ילדים. מעולם לא סיפרו לנו שיש יותר מדרך אחת נכונה לחיות את החיים האלה. להיפך. החברה משרטטת עבורנו מסלול נוקשה וצר. מי שלא צועד בו - נחשב כשלון. אבל אם נבחן את העובדות הסטטיסטיות בשטח, נאלץ להודות, שהדרך הזו (המונוגמיה) לא עובדת עבור רוב הצועדים בה. בישראל היום - למעלה מ-30% מהזוגות מתגרשים ויותר מ-50% מהזוגות חווים בגידות ושקרים (יש מחקרים שמדווחים על  80% מהזוגות). כך שגם אם נסכים שהמונוגמיה היא דרך אפשרית לניהול מערכת יחסים משובחת עבור חלק מהאנשים - מסתבר שהדרך הזו לא מתאימה לכולם.

הגילוי ש'הדרך הזו לא מתאימה עבורי' - כרוך הרבה פעמים בתחושת כשלון קשה ואפילו במשבר. ולמרות הנתונים הללו - אנשים רבים מנסים לשמר מיצג שווא "עבור הילדים" וחושבים שבכך הם מגינים על ילדיהם מפני פגיעה. האמת היא שזו הדרך לחנך את הילדים בדיוק בדרך בה חונכנו אנו ולהעביר להם מסר נוקשה שיש דרך אחת נכונה לחיים האלה ועליהם לצעוד בה. כך אנו למעשה שולחים את ילדנו לעבור את אותו מסלול כואב שעברנו אנחנו.

בנוסף, ילדים רבים קולטים שההורים שלהם אינם מאושרים. ההורים הם המודל החינוכי של הילדים. מה ילמדו ילדיו של מי שבחר להישאר במצב שבו הוא לא מאושר? האם ילדים אלה יגדלו להיות אנשים שמחפשים לעצמם את הדרך שלהם אל האושר? או כאלה שמוותרים על עצמם?

אני לא מציעה בהכרח להתגרש. או בהכרח לבחור בפוליאמוריה. אני כן מציעה להוות מודל עבור הילדים - של אנשים שמחפשים ומוצאים לעצמם את הדרך (ביחד או לחוד) אל האושר. אני כן מציעה לצייר לילדים שלנו עולם מלא אפשרויות. עולם שבו יש שבילים רבים. לכל שביל יש יתרונות וחסרונות, אך כולם טובים מבחינה מוסרית. לחנך את הילדים להיות סקרנים ופתוחים ולחפש לעצמם את דרכם בעולם הזה, ולא להתפשר על האושר שלהם. בתחום הזוגיות - עלינו לשתף אותם שיש יותר מדרך אחת נכונה לניהול מערכות יחסים. מונוגמיה היא דרך אפשרית ונפלאה עבור חלק מהאנשים. פוליאמוריה היא דרך נוספת, ויש עוד שלל דרכים יצירתיות אחרות לנהל מערכות יחסים. אם נהווה מודל עבורם - של אנשים שמחפשים לעצמם את הדרך הטובה, בהקשבה, הם יגדלו להיות אנשים בוגרים כאלה, כמונו.​

מחקרים שנעשו על ילדים שגדלו במשפחות לא מונוגמיות הראו שאין שום פגיעה בילדים, ואפילו להיפך: הם נהנו מזמינות גבוהה יותר של מבוגר משמעותי עבורם ולא היו שום הבדלים במדדי הצלחה ורווחה בבגרות בינם לבין ילדים שגדלו להורים שהצהירו על מונוגמיה (לקריאה נוספת (באנגלית) לחצו כאן או כאן).


אז איך עושים את זה? איך ומתי מספרים לילדים? באילו גילאים? איך שומרים עליהם מפני הסביבה השיפוטית? גם את זה אין דרך אחת נכונה לעשות. האופן שבו הבית יתנהל צריך להיות כזה שיהיה נעים לכל השותפים. וכזה שיאפשר נשימה לשני בני הזוג וגם לילדים. כל זוג זקוק למידה שונה של חופש ופרטיות, כל זוג ירגיש בנוח עם מידת חשיפה שונה של הילדים לכל העניין. בליווי בקליניקה אנחנו מחפשים ביחד את הדרך להתנהל בבית כך שהילדים רק ירוויחו.

פוליאמוריה וילדים

  • Facebook Social Icon
  • YouTube Social  Icon