'למה לאחותי יש אבא ולי אין?' - הורות מתרומת זרע

שרון היא אמא לשניים, רונה, בת 12, ועומר, בן 6. כשרונה הייתה בת שלוש, שרון התגרשה מאבא של רונה. הגירושין היו קשים לשרון ולקח לה זמן לחזור לעצמה ולהתאושש. היא רצתה שלרונה יהיה אח או אחות קטנים. היא יצאה להמון דייטים, אבל שוב ושוב התאכזבה ולא הצליחה לייצר זוגיות פרק ב'. שרון כבר הייתה בת 39 כשהבינה שזה עלול להיות מאוחר מדי, היא החליטה שהיא לא מחכה יותר. היא פנתה להוריה וביקשה מהם שילוו אותה ויתמכו בה בתהליך וכשקיבלה את ברכתם היא פנתה אל בנק הזרע ועשתה לרונה אח קטן, עומר. זה היה תהליך מורכב. המון שלבים בירוקרטיים ורפואיים. ההורים של שרון ליוו אותה בכל התהליך וגם אחותה הייתה שם איתה. רונה הייתה בת 6 כשנולד אחיה, עומר. היא מאוד שמחה שנולד לה אח. שרון חששה שכשעומר יגדל ויתחיל ללכת לגן הוא יתקל בתגובות קשות של הסביבה. אחותו הולכת פעמיים בשבוע לפגוש את אביה והוא לא. היא באה להדרכת הורים, כדי ללמוד איך לעזור לעומר וגם לרונה להתמודד עם התגובות.

הסביבה מאוד קשה עבור הורים יחידניים. מצד אחד מופעל לחץ כבד על אנשים להביא לעולם ילדים. החברה הישראלית דוחקת באנשים להיות הורים. מי שלא רוצה להביא ילדים, זוכה ליחס מזלזל ואפילו כועס. מצד שני, עובר מסר ברור שלפיו יש דרך אחת נכונה לעשות את זה: ילד אמור להיוולד להורים נשואים, גבר ואישה. אנשים שמנסים לעשות את זה אחרת נתקלים בתגובות לא קלות.

האמת היא שהטכנולוגיה הרפואית מאפשרת לאנשים להביא לעולם ילדים כהורים יחידניים. נשים יכולות לקבל תרומת זרע ולהביא ילד לעולם ללא מעורבות של אבא. גברים, שיש להם יכולת כלכלית, יכולים היום להביא לעולם ילד שלא תהיה לו אמא, בהליך של פונדקאות. גם התהליך המבורך של שחרור האישה שמתרחש בעשרות השנים האחרונות מאפשר גם הוא לנשים להעלות בדעתן אפשרות להיות אימהות יחידניות. בעבר, נשים לא יכלו לפרנס את עצמן ולכן הייתה סגורה בפניהן האפשרות לנהל משק בית שאין בו גבר. יותר ויותר נשים בוחרות להביא לעולם ילדים בלי שיהיה אבא בתמונה. דרושה, כאמור, יכולת כלכלית ועזרה של ההורים או הסביבה הקרובה, אבל זה לגמרי אפשרי.

ילדים זקוקים לאדם מטפל שיאהב אותם ויהיה שם בשבילם. הם לומדים להכיר את העולם בהדרגה. בהתחלה הם לומדים את מבנה המשפחה שלהם. אם יש שם אבא ואמא, שתי אימהות, שני אבות או אמא וסבתא, הם לומדים להכיר שזאת משפחה.

כשאיילת, הבת שלי, הייתה בפעוטון, הייתה לה חברה טובה, אילאיל. אילאיל הייתה בת יחידה. אחר צהריים אחד, כשהן ציירו יחד, שמעתי את איילת מנסה להרגיע את אילאיל ומסבירה לה: 'אל תדאגי, עוד מעט תגדלי קצת ואז גם לך יהיה אח בכור'. בתמונת עולמה של איילת, בכל משפחה יש אבא, אמא, אח בכור ואחות קטנה. זה המבנה המשפחתי שהכירה. בהמשך, גם איילת למדה להכיר שיש עוד מבנים משפחתיים אחרים משלה. אם ההורים מצליחים לייצר עבור הילדים בית שיש בו שמחה ואהבה, כל מבנה משפחתי הוא נהדר.

בתוכנית הטלוויזיה 'פאולה וליאון' (וידאו מצורף בסוף המאמר) פגשנו השבוע שתי נשים אמיצות נוספות שהתגרשו מבני הזוג שלהן כשהייתה לכל אחת מהן בת יחידה. הן ניסו למצוא פרק ב' וכשזה לא הצליח, הן החליטו להביא ילד מתרומת זרע. אחת מהן הביאה לילדתה אח קטן והשנייה עשתה תאומים. הן סיפרו על תגובות קשות מהסביבה. חזרה על עצמה השאלה מה יקרה כשהאח הקטן יראה את אחותו הגדולה הולכת לבקר את אביה ויקנא בה, כי אין לו אבא? השאלה הזו עולה שוב ושוב מצידם של מבוגרים אחרים ששומעים את הסיפור, אבל בדרך כלל היא לא עולה מצידם של ילדים בגן או בכיתה. האח הקטן נולד למציאות הזו, הוא למד להכיר שזו המשפחה שלו. בשלבים הראשונים הוא, מן הסתם, מאמין שכל המשפחות הן כאלה, שבהן יש אחות גדולה שיש לה אבא שבא לקחת אותה מדי פעם ויש אח קטן כמוהו. גם כשיגדל ויבין שיש ילדים שאצלם זה אחרת, זה לא בהכרח יראה נורא בעיניו. יש משפחות כאלה שאצלן דווקא האחות הגדולה מקנאה באח הקטן, שלא צריך ללכת עם אבא שלוקח אותו והוא מקבל, במקום זה, זמן אישי עם אמא רק לעצמו.

קנאה זה רגש טבעי. הוא מתעורר בכולנו מדי פעם. חשוב שלא נשליך על הילדים שלנו את עצמנו ולא נחליט עבורם מה מעורר בהם קנאה. ובכלל כדאי שנפסיק לפחד מרגש הקנאה ונלמד בעצמנו וגם נלמד את ילדינו, איך לווסת את הרגש הזה ולהתמודד איתו. בדיוק כמו עם כעס או עם כל רגש אחר.

אנחנו פוגשים היום יותר ויותר מבנים מיוחדים של משפחות ורואים שוב ושוב שהילדים בגן דווקא מקבלים את זה נהדר. אין להם שום בעיה לתפוס ולקבל שיש ילדים בגן שיש להם שתי אימהות, שני אבות או אמא אחת וזהו. גם תוכניות הלימודים במערכת החינוך הממלכתית היום כוללות תכנים של קבלת האחר ושל היכרות עם מבני משפחה אחרים מהנורמה. הקושי הוא עם ההורים ועם עולם המבוגרים.

אם הילד שלכם חריג מהנורמה בתחום כלשהו ואתם חוששים שיצחקו עליו או יציקו לו בעניין הזה, חשוב שתעזרו לו להתמודד. ראשית, חשוב שתספרו לו את האמת. מותאמת לגיל, כמובן. ילדים שנולדו מתרומת זרע יכולים לשמוע על כך מרגע שנולדו. אפשר לספר להם את זה כסיפור חיובי ושמח. לספר להם על כמה שאמא רצתה אותם ועל כך שהלכה ובחרה אותם באופן ספציפי במקום מיוחד שנקרא 'בנק הזרע'. כשמספרים את הסיפור הזה נכון – יש ילדים שירגישו אפילו גאווה, על כך שהם נבחרו על ידי אמא שלהם, בניגוד לילדים אחרים, שאמא שלהם פשוט קיבלה אותם, בלי אפשרות בחירה.

גם ילדים שנולדו מתרומת ביצית או בעזרת אם פונדקאית – חשוב שישמעו את הסיפור, כסיפור חיובי ושמח, מאז לידתם. יש ספרי ילדים שאפשר לרכוש ולהקריא להם ותוכלו להכין לילד שלכם אלבום עליז ומרגש שמספר את הסיפור האישי שלו.

גם לעצמכם נסו לספר את הסיפור בצורה הטובה והמשמחת הזו. האמת היא שבאמת קרה פה משהו נפלא של הגשמה עצמית ושל הבאת ילד לעולם.

אם הילד שלכם מתלונן שהעירו לו או שצחקו עליו – ציידו אותו בתשובות שיוכל לענות. בדיוק כמו שנעשה עם כל ילד אחר שחריג מהנורמה בהיבט אחר (שמן מדי, רזה מדי, נמוך מדי, גבוה מדי, מרכיב משקפיים, סובל מטיקים או בעל צרכים מיוחדים כלשהם). להיות חריג מהנורמה זה מאתגר, אבל אנחנו, ההורים, יכולים לעזור לילדים לבנות דימוי עצמי גבוה ולהעז להתהלך בעולם זקופים וגאים במי שהם, בדיוק כמו כל ילד אחר (לקריאה נוספת על הקניית בטחון עצמי לילדים – היכנסו לכאן).

נסו את זה בבית.

תוכנית הטלוויזיה 'פאולה וליאון' שבה שוחחנו על הורות מתרומת זרע:

לקריאה על קנאה - היכנסו לכאן.

גם אתם חולמים להיות מטפלים וללמד הורים איך ליהנות מלהיות הורים? היכנסו לכאן ובוא להגשים את החלום.