כשהפחד מנהל אותנו - בזוגיות

נועם והילה נשואים כבר 12 שנה. יש להם שלושה ילדים. הם הורים נהדרים יחד וחברים מאוד טובים. שניהם אנשי קריירה. בשבתות הם נוסעים לטיולים עם חברים שיש להם ילדים בגילאים דומים. הם הגיעו לטיפול זוגי בעניין אחר לחלוטין, אבל במהלך הטיפול נועם סיפר שהוא כבר ויתר מזמן על שיחות עומק עם הילה. הבילוי הזוגי שלהם הוא צפייה משותפת בטלוויזיה. נועם מרגיש שחסר לו לשוחח עם הילה על עניינים פילוסופיים, דברים מעניינים שקרא או שמע, עניינים ברומו של עולם. הוא טוען שניסה בעבר לשתף ונתקל שוב ושוב באדישות ובחוסר עניין מצד הילה. להילה יש הפרעות קשב, כך שכל הסחת דעת הייתה קוטעת את השיחה ונועם הרגיש שאין טעם לנסות עוד. הילה מפחדת שהיא לא באמת מעניינת אותו ולכן הדפה כל השנים ניסיונות של שיחות עומק מצידו.

גם אצל מיכל ותמיר קרה תהליך דומה. תמיר התרחק והסתגר בתוך עצמו כי הרגיש שוב ושוב שמיכל לא מעוניינת לשוחח איתו. מיכל מתמודדת עם דימוי עצמי נמוך ומודה בפניי שלא מאמינה שהיא יכולה לשוחח עם תמיר ולהיות מעניינת עבורו. היא מפחדת שהיא תגיד משהו שישמע טיפשי או לא תבין את דבריו מספיק מהר.

נועם ותמיר הם גברים אדיבים, נדיבים ולא מתנהגים בקשיחות ובקור, אבל הילה ומיכל כל כך מבוהלות מעצמן עד שהן נותנות לפחדים שלהן לנצח אותן ולהתגשם.

כשאנחנו נותנים לפחד כמו 'אני לא מספיק מעניינת' לנהל אותנו, הוא מתגשם. כיוון שאם הוא מנהל אותנו, אנחנו לא נשתלב בשיחה, ננסה להימנע ממנה ובוודאי לא ניזום כזו בעצמנו. בהדרגה, בני הזוג שלנו יפנימו שאנחנו לא מעוניינות בשיחה ויתרחקו בעצמם. חלקם ימצאו פרטנרים אחרים לשיחה (חבר, בן דוד, קולגה מהעבודה), אחרים יישארו בבדידותם. ואנחנו נקבל, כביכול, הוכחה לכך שאנחנו אכן לא מעניינות ('עובדה שהוא לא יוזם שיחות').

אצל מיטל וחיים הסיפור הפוך מגדרית. מיטל מתלוננת כבר שנים שחיים לא פרטנר לשיחות ושיתופים רגשיים. חיים מעיד על עצמו שאכן קשה לו בשיח רגשי. הוא גדל במושב והתחנך על ברכי המודל הגברי הקשוח, זה שמתנהל על פי השכל, לא בוכה ולא עסוק ברגשותיו. הוא הבין כבר מזמן שהוא משלם מחיר נורא על החינוך הזה ולאחרונה הגיע לטיפול ועובר תהליך מרשים של חיבור עם החלקים הרגשיים שלו. בפגישות הזוגיות עם מיטל הוא הודה שהוא לא מאמין שמעניין אותה. הוא מרגיש שהיא מרוחקת ואדישה. מיטל אכן נשמעת מרוחקת ואדישה. היא מספרת שניסתה בעבר להתקרב ולייצר שיח רגשי. חיים לא האמין שיתכן שהוא באמת מעניין אותה ולכן לא שיתף פעולה. כשמיטל ראתה שזה לא עובד לה, התייאשה, התרחקה ובהדרגה איבדה עניין. כך קורה שהפחדים של חיים, שמא הוא לא מעניין אותה, התגשמו והיא אכן איבדה עניין.

זוגות רוקדים ריקוד זוגי עצוב שכזה גם בתחום המיניות. אם אחד מבני הזוג מפחד שמא הפרטנר שלו לא נמשך אליו, הוא הרבה פעמים הודף ניסיונות התקרבות. הפחד לחטוף דחייה כל כך גדול עד שאנשים דוחים בעצמם, באופן לא מודע, וכך מנסים להימנע מלחוות את הדחייה. הפרטנר שלהם חוטף את הדחייה הלא מודעת שלהם ובהדרגה יתייאש ויפסיק ליזום. כך נסגר מעגל שבו הפחד שמא הפרטנר לא נמשך אלי מקבל "הוכחות" כשהפרטנר מפסיק ליזום.

מירי כבר כל כך מבוהלת מהמחשבה שרועי לא רוצה אותה, עד שהיא גורמת לו שוב ושוב להתרחק, לא בכוונה. הפחד שלה, שמא הוא לא מעוניין, גורם לה להיות קרה כלפיו, מרוחקת. היא לא מחייכת כשהוא מגיע הביתה, היא הודפת יוזמות למגע מיני או לא מיני. היא כועסת על כל דבר, מעבירה עליו ביקורת. רועי מאמין שלא משנה מה ינסה לעשות, זה לא יהיה מספיק טוב עבורה. בהדרגה הוא מפסיק לנסות, מפסיק ליזום, מתרחק ומפחית את שעות השהייה שלו בבית. כעת מירי לגמרי מאמינה שרועי אכן לא רוצה אותה. הפחד שלה מתממש.

הרבה פעמים בני זוג מנוהלים על ידי הפחד שלא לפגוע באהובים שלהם. כשפחד כזה מנהל אותנו - זה מתכון בדוק לכך שבסופו של דבר נפגע בבני הזוג שלנו הרבה יותר. למשל בני זוג שמסתירים משהו שיעציב, יאכזב או יכעיס את הפרטנרים שלהם, בסופו של דבר פוגעים בהם הרבה יותר (לקריאה נוספת על הסתרות ושקרים - היכנסו לכאן).

הפחדים שלנו גורמים לנו לייצר מצבים שבהם הם מתממשים. אבל זו לא גזירת גורל. אנחנו יכולים לנצח את הפחדים שלנו. להחליט שאנחנו עושים את התנועה ההפוכה בדיוק מזו שהפחד מציע לנו. אם את חוששת שבן הזוג שלך אדיש כלפייך, לא מעוניין או לא נמשך, אם תתני לפחד לנהל אותך הוא יעודד אותך להתרחק, כדי לא לחוות דחייה. נסי לעשות בדיוק הפוך. נסי להתקרב. ליזום מגע, ליזום זמן זוגי נעים, לחייך, להזמין אותו לקירבה.

זה כמובן לא מגדרי, אם אתה מפחד שמא בת הזוג שלך מתרחקת ומאבדת עניין, נסה לקרב אותה בטוב, נסה לחייך אליה, ליזום קירבה פיזית ורגשית. נסה להזמין אותה לזמן זוגי נעים.

הדרך שלנו לבחון אם הפחדים שלנו אמיתיים או שהם מנהלים אותנו היא לעבור דרכם. נכון שיש בזה סיכון עצום לדחייה וכאב, אבל הרי גם ככה אנחנו בכאב. הפחד שמא אני לא מעניינת או לא רצויה הוא מכאיב מאוד. רק אם לא ניתן לפחדים שלנו לנהל אותנו ונעז לעבור דרכם, נוכל לדעת את האמת ולא נגרום להם להתגשם.

נסו את זה בבית.

לקריאה על 'מי מחליט על מי אצלכם בבית?' - היכנסו לכאן.

גם אתם חולמים להיות מטפלים וללוות זוגות בחזרה אל האהבה? היכנסו לכאן ובואו להגשים את החלום.