קובי התעייף מלהיות שכיר. כבר 15 שנה שהוא עובד בהייטק. 12 שעות בכל יום. הוא החליט שנמאס לו והוא התפטר. הוא סיפר לזוגתו, גלית, שהוא מתכוון לנוח כמה שבועות ולנסות להקים עסק עצמאי משלו.
מה דעתכם? עד כמה יש לגלית מילה בעניין? האם קובי צריך לבקש את הסכמתה של גלית לפני שהוא עושה מהלך כזה? מצד אחד מדובר בחייו האישיים של קובי, הוא מרגיש מותש ותמיד חלם על עסק עצמאי, בלי בוס מעליו. מצד שני, ההחלטה משפיעה מאוד על הבית, לטוב ולרע. גם מבחינה כלכלית, לפחות לזמן מה, צפויה להיות ירידה משמעותית בהכנסות, וגם מבחינת סדר היום השבועי. בני הבית רגילים שקובי יוצא בכל בוקר לעבודה וחוזר מאוחר בערב. כעת הוא יושב בבית.
ומה דעתכם על אמיר שהודיע לזוגתו שהחליט לרוץ מרתון באפריל הקרוב ולכן הוא נכנס למשטר אימונים, החל ממחר, של ריצות בליווי מאמן? גם להחלטה זו יש מחיר כלכלי (ליווי של מאמן, ציוד ריצה מקצועי, רישום לתחרות) וגם כאן סדר היום של בני הבית עומד להשתנות. אמיר מתחיל לקום בכל בוקר ב-5, לאימונים שהולכים ומתארכים. גם בשבתות - הבקרים כבר לא יתנהלו כמו בעבר. אמיר ייצא לאימוני ריצה והם לא יוכלו לטייל עם הילדים לים מוקדם בבוקר, כמו שאהבו לעשות.
ומה דעתכם על רקפת שרוצה פתאום לחזור לספסל הלימודים?
ומה תגידו על טלי, שהחליטה שהיא רוצה לנסוע לחודש לחו"ל? ואם זה היה רק לשבוע?
ויש זוגות שמטלטלים את ספינת החיים הזוגית גם בכיוונים אחרים: רינת מתלוננת על כך שבן זוגה, ניר, עלה מאוד במשקל. היא דואגת לבריאותו ומשתפת אותו בחששות שלה, שמא יחטוף התקף לב (כמו אביו) וימות בטרם עת, כשהוא משאיר אותה לבדה ואת ילדיהם יתומים מאב. האם אחוזי השומן של ניר הם עניין אישי ופרטי שלו או שמדובר בעניין משפחתי, שיש בו מקום לדעתם של שאר בני המשפחה, שעלולים לשאת בתוצאות?
זוגות רבים מתלבטים בשאלה עד כמה "מותר" לכל אחד מהם להתערב בהחלטות של האחר. כשעמדו מתחת לחופה, דיברו על כך שיוצאים לדרך משותפת, שבה ינצחו יחד את אתגרי החיים. באופן טבעי זוגות בתחילת הקשר עוברים מדיבור ב'אני' לדיבור ב'אנחנו'. אם תנסו לקבוע עם אחד מהם לסוף השבוע הוא ישהה את התגובה, עד שיברר עם בן או בת הזוג אם זה מתאים להם. זהו תהליך טבעי ולרוב הזוגות הוא נעים (יש תופעות לוואי לתופעה הזו של המעבר לדיבור ב'אנחנו'– מוזמנים לקרוא עליהן כאן).
זוגות שמדברים ב'אנחנו' בדרך כלל גרים יחד, מאחדים חשבונות בנק, ומרגישים שלפרטנר שלהם יש מילה בהחלטות החיים השונות. אבל מה עושים באותם מקרי ביניים אפורים? איך יודעים מתי ההחלטה היא שלי ומתי יש לפרטנר שלי "זכות הצבעה"?
הרבה אנשים יאמרו שיש לבני הזוג זכות הצבעה רק בנושאים שנוגעים להם ישירות. אבל מי קובע מה זה 'נוגעים להם ישירות'? האם המרתון של אמיר נוגע ישירות לזוגתו? היא תצטרך להישאר לבד עם הילדים בבקרים, כולל בשבת, וגם הפניות הרגשית של אמיר תשתנה. ומה לגבי בן הזוג של רקפת שרוצה לחזור ללימודים? הכנסות המשפחה יירדו, ואולי בן הזוג יצטרך להיות עם הילדים בשעות שהיא נהגה להיות איתם עד כה. האם יש לו זכות הצבעה בנושא?
יש זוגות שהחליטו שיש לכל אחד מהם 'זכות וטו' בנושאים מסוימים. הכוונה היא שכל אחד מהם מקבל החלטות עבור עצמו, אבל לכל אחד מהם שמורה הזכות להטיל וטו על החלטות מסוימות של האחר ולא להסכים להן. ואז האדם שקיבל את ההחלטה צריך לסגת ממנה ולוותר. זוגות שמקבלים על עצמם חוק כזה לא יכולים להפעיל את זכות הווטו כל שני וחמישי, אבל יש זוגות שמצליחים לשמור על מינון נמוך של שימוש בזכות הווטו ומדווחים שהחוק הזה מקנה להם תחושה של רוגע ושל קירבה. זוגות כאלה מאמינים שיש "זכות הצבעה" לכל אחד מהם בהחלטות בנושאים הללו. זוגות אחרים מקדשים יותר את ערך הפרטיות והמרחב האישי של כל אחד מהם.
יש זוגות שאומרים שבנושאים הקשורים לגוף, ההחלטה היא אישית בלבד: האם לעבור ניתוח, האם לעשות ספורט, האם לבחור בדיאטה מסוימת, וכדומה. אחרים מאמינים שגם בנושאים כאלה צריכה להיות שותפות בקבלת ההחלטה, כיוון שהתוצאה משפיעה על כל בני הבית.
הבעיה היא שברוב הבתים לא מתקיים בכלל דיון בנושא הזה. החלטות פשוט מתקבלות. ואז קורה שזוגות נקלעים למצבים בהם אחד מבני הזוג נעלב שלא שיתפו אותו בהליך קבלת ההחלטה. או שאחד מבני הזוג מרגיש שחודרים לו לפרטיות כשמנסים להתערב לו בקבלת ההחלטה, שבעיניו אמורה להיות פרטית שלו.
אין כאן תשובה אחת נכונה. יש אנשים שזקוקים ליותר מרחב פרטי ואחרים זקוקים דווקא יותר להתערבבות זוגית. בכל מקרה, יהיה לכם הרבה יותר קל אם תהיו חברים טובים. אם תצליחו להרגיש שהפרטנר שלצידכם הוא אכן לצידכם. יושב על ספת החיים ומביט יחד איתכם על הנושא שעל הפרק, מייעץ לכם, מקשיב לכם, ותומך בהליך קבלת ההחלטה שלכם. כשזה המצב - יהיה לכם קל יותר לקבל החלטות של בני הזוג שלכם ולהם יהיה קל יותר לקבל החלטות שלכם.
כדי לייצר מציאות כזו, יש להשקיע בחברות ביניכם. שאלו את עצמכם: האם הפרטנר שלכם מרגיש, בשגרת היומיום שלכם, שאתם בעדו? שאתם בצד שלו? תוכלו להגביר את התחושה הזו בבית שלכם אם תגייסו סקרנות. נסו להתעניין בבני הזוג שלכם, ברגשות שלהם, במה שעובר עליהם מבחינה רגשית. שאלו אותם מדי פעם מה שלומם וגלו התעניינות אמיתית בשיתופים שלהם. כשהם משתפים בקושי שעובר עליהם – נסו להיות אמפטיים. הם לא זקוקים מכם לעצה או פתרון של הבעיה (אלא אם ביקשו זאת מפורשות), הם זקוקים להשתתפות, חמלה וחיבה. כך ירגישו שאתם בעדם ואז ישמחו לשתף אתכם בהליך קבלת ההחלטות, גם בנושאים אישיים שלהם.
נסו את זה בבית.
לקריאה על 10 כללים לניהול שיחות קשות - היכנסו לכאן.
גם אתם חולמים להיות מטפלים וללוות זוגות בחזרה אל האהבה? היכנסו לכאן ובואו להגשים את החלום.