'יש לנו קושי בתקשורת,' הם אומרים לי שוב ושוב בקליניקה. זו אחת הטענות הנפוצות של זוגות שבאים לטיפול זוגי. 'באנו כדי ללמוד דפוסי תקשורת נכונים', 'אנחנו רוצים לשפר את יכולות התקשורת שלנו'. למה הם מתכוונים? מה זה אומר כשזוגות מתלוננים על קשיים בתקשורת?
חלקם יסבירו שהכוונה היא שכל שיחה שהם מנסים לנהל מובילה לפיצוץ או לברוגז ממושך. אחרים יסבירו שהם מוצאים את עצמם שוב ושוב מרימים את הקול. רבים יגידו שהם מרגישים שהם לא מצליחים להגיד את אשר על ליבם.
אם תתעקשו לבחון איתם איך ומתי זה בדיוק קורה, תגלו ברוב המקרים שכשהם אומרים שהם לא מצליחים 'להגיד את אשר על ליבם' הם מתכוונים שהם ניסו להושיב את בני הזוג שלהם ולשטוח בפניהם תלונות, האשמות וביקורת. עוד לא פגשתי זוגות שניסו להושיב את בני הזוג שלהם ולהשמיע באוזניהם מחמאות, פירגון ומילות הערכה וזה הוביל לפיצוץ או לברוגז.
אז בשלב הראשון - הנה תרגיל לימים הקרובים, נסו לבחון את הזוגיות שלכם, נסו להגיד לבני הזוג שלכם מילים טובות של הערכה, מחמאות ופירגון. בחנו את התגובות ובדקו האם אתם מרגישים שיש ביניכם קשיי תקשורת כעת. אם הצלחתם והרגשתם טוב – בואו נלמד איך אפשר לדבר עם בני הזוג שלנו גם על דברים קשים שמפריעים לנו.
10 כללים לניהול שיחות קשות:
כלל מספר 1 – בדקו עם הפרטנר שלכם שכעת זה זמן נוח לשיחה. הרבה פעמים אנשים פותחים בשיחה טעונה ומשמעותית בזמן שהפרטנר שלהם מאוד עייף או מרגיש לא בטוב או לא פנוי טכנית או רגשית. אפשר להזמין את בני הזוג שלנו לשיחה ולברר איתם מתי יתאים להם. אפשר לקבוע מראש זמן שבו נשוחח. אם הזמינו אתכם לשיחה באמצע הלילה, כשאתם מותשים או לא פנויים רגשית - אל תהססו לסרב. אתם הרי יודעים שזה לא ייגמר טוב. רק זכרו שאם סירבתם לשוחח כעת, עליכם למצוא זמן אחר וליזום את השיחה בהזדמנות קרובה אחרת.
כלל מספר 2- רגשות לפני עובדות. הניחו בצד רגע את העובדות שעליהן אתם רוצים לדבר. בררו עם עצמכם מהם הרגשות שעולים בכם סביב הנושא הזה. האם אתם פגועים? כועסים? עצובים? מתוחים? מודאגים? מיואשים? מבוהלים? נסו לתקשר את הרגשות שלכם לפני פירוט העובדות. המענה האמיתי שתרצו לקבל בשיחה עם בני הזוג שלכם הוא קודם כל מענה רגשי. אם בני הזוג שלכם ידעו מהו המנח הרגשי שלכם בנושא הזה, הם יוכלו להתאים את עצמם בתגובה שלהם. אל תניחו שהם יודעים. בני הזוג שלכם לא קוראים מחשבות והרבה פעמים הם טועים לחשוב שאתם מרגישים בנושא מסוים כמו שהם מרגישים לגביו. אז ותרו רגע על הצורך לשכנע את הפרטנר שאתם צודקים והתחילו משיתוף רגשי.
כלל מספר 3 – בלי תלונות ובלי ביקורת. כשאתם מתלוננים הפרטנר שלכם לא באמת יכול להקשיב לכם. הוא מרגיש שאתם מעמידים אותו על דוכן הנאשמים ואז יהיה עסוק בלנסות להגן על שמו הטוב ויחפש איך לסתור את הטענות שאתם מעלים, במקום להקשיב לכם באמת.
חפשו מהו הצורך שלכם, שמסתתר מתחת לתלונה. מתחת לתלונות שלנו מסתתרים צרכים לא מסופקים. נסו לתרגם את התלונה שלכם לבקשה. כשזה מנוסח כבקשה, יש סיכוי הרבה יותר גבוה שבני הזוג שלכם יוכלו לשמוע ולהגיב באופן מתאים. והימנעו מהעברת ביקורת. אין דבר כזה 'ביקורת בונה'. ביקורת אף פעם לא בונה. אם מישהו בא לבקש מאיתנו עצה – זה הזמן לתת עצה. בכל זמן אחר ביקורת רק הורסת.
כלל מספר 4 – דברו ב'שפת האני'. ספרו איך אתם מרגישים, מה עובר עליכם, מה קרה לכם. פחות משפטים שמתחילים ב'אתה' או ב'אני מרגישה שאתה' (שזה אותו הדבר).
כלל מספר 5 – מותר לעשות הפסקה - אם פתחתם בשיחה עם הפרטנר שלכם והוא פתאום מבקש הפסקה – זה לגיטימי. יש אנשים שזקוקים למרחב ולזמן שבו יוכלו לעבד את הדברים, לפני שיוכלו להגיב. במיוחד כשמדובר בנושא שהוא טעון עבורכם מבחינה רגשית. פסיכולוגים מסבירים שיש הבדלים בין בני אדם בצורת ההיקשרות שלהם. כשאנחנו נמצאים בשיחה שמפעילה אותנו רגשית עולה בתוכנו תחושת החרדה. יהיו ביננו אנשים שירגישו צורך לדבר עוד ועוד, לשקוע ב'שיחות חפירה', לנהל דיאלוג על הנושא כל הלילה. כך הם ירגישו חיבור וקשר ויצליחו להרגיע את החרדה. אחרים יצטרכו הפוגות. הם זקוקים למרחב (ספייס) ולזמן כדי לעבד את הדברים שעלו בשיחה ולהרגיע את החרדה. במערכת יחסים בריאה חשוב שכל אחד מהצדדים יקבל מענה לצורכי ההיקשרות שלו. אם הפרטנרים שלכם מבקשים מכם הפוגה, אל תעלבו. אל תספרו לעצמכם שלא אכפת להם מכם או ממערכת היחסים שלכם. זה לא נכון. הם זקוקים להפוגה. אם אתם בצד הזקוק לספייס ברגעים כאלה, אל תשכחו לחזור אחר כך אל בני הזוג שלכם וליזום את המשך השיח הזוגי. זה יכול להיות כעבור שעה, זה יכול להיות למחרת. זה לא יכול להיות ברבעון הבא. מי שביקש הפוגה, עליו מוטלת האחריות לחזור ולייצר שוב מפגש ושיח.
כלל מספר 6 – היצמדו לנושא הראשון של השיחה. אם הפרטנר שלכם הביא דוגמה, להמחשת דבריו, שאלו את עצמכם מהו הנמשל? מה הפרטנר מנסה עכשיו להוכיח בעזרת הדוגמה הזו? ונסו לתת מענה לרעיון המרכזי שבדבריו ולא לדוגמה הספציפית שהביא. יתכן שבדוגמה הספציפית שהביא יש נסיבות לא מתאימות או שהעובדות שהוא מתאר שונות ממה שאתם זוכרים. אל תתפתו להגיב על הדוגמה עצמה. כשאנחנו מגיבים על הדוגמה עצמה ולא על הרעיון שבגללו הפרטנר העלה את הדוגמה הזו, אנחנו גורמים למצב שאני קוראת לו 'שיחה זזה'. השיחה כבר לא מתמקדת בלב הכאב שעליו התכנסנו לדבר ונודדת לנושאים אחרים. יתכן שהנושאים הללו חשובים גם הם ונדרשת שיחה נפרדת שבה נעסוק בהם, אבל כרגע, הפרטנר שלנו זקוק להקשבה שלנו, לתשומת הלב שלנו ללב הכאב שהוא מנסה לתקשר. כשהשיחה זזה, בני הזוג שלנו יחושו נטישה. לקריאה נוספת על התופעה של 'שיחה זזה' – היכנסו לכאן.
כלל מספר 7 – שינוי תפאורה. לפעמים, כשהשיחה טעונה יכול לעזור לכם אם תשנו תפאורה. הציעו לפרטנר שלכם לצאת להליכה ולהמשיך את השיחה בדרך או כשנשב בפארק על ספסל. התפאורה משפיעה על האנרגיה שלנו, על מצב הרוח ועל הנשימה. אם בני הזוג שלכם מבקשים מכם להחליף תפאורה באמצע שיחה – אל תעלבו. זה לא מעיד על כך שהשיחה לא חשובה להם או שלא אכפת להם מכם. יתכן ששינוי התפאורה יעזור להם להקשיב לכם טוב יותר.
כלל מספר 8 – לא צוברים כעסים. אם אתם כועסים על משהו – דברו על זה השבוע. אם חלף יותר משבוע – בואו נניח לזה. אם מדובר במשהו קריטי בזוגיות שלכם – יהיו דוגמאות נוספות שתוכלו להצליח לדבר עליהן בזמן. אם מדובר במקרה חריג במיוחד מהעבר – בואו לטיפול ותוכלו להעלות את זה שם, במסגרת המרחב המוגן של הקליניקה. ביומיום שלכם בבית – דברו על מה שמציק לכם מהשבוע האחרון. וזהו.
כלל מספר 9 – לא מזכירים לפרטנר דברים שעשה או אמר בעבר. כשאדם עובר תהליך התפתחות, אחד הדברים הכי מכאיבים זה שנזכיר לו דברים שאמר או עשה בעבר, לפני תהליך ההתפתחות שלו. גם אם ה'עבר' הזה היה רק לפני שבוע. הוא בהתפתחות. הוא מיום ליום מנסה להיות טוב יותר. הוא זקוק לכך שנראה את השינוי לטובה שמתרחש לנגד עיננו, נאמין בו וניתן לו קרדיט שהשתנה ולא שנייאש אותו ונזכיר לו שוב ושוב איך התנהג לפני כן. ואם נקפיד על כלל מספר 8 ולא נצבור כעסים יותר משבוע, יהיה לנו קל מאוד להימנע מהזכרת דברים מהעבר, כי גם הם טופלו מיד כשהם קרו.
כלל מספר 10 – בלי הורים. גם אם הדמיון ממש זועק לשמיים, אל תאמרו לפרטנר שלכם שהוא 'בדיוק כמו אמא' או 'בדיוק כמו אבא'. כולנו נוטים להיעלב מאמירות כאלה, גם אם אנחנו מאוד אוהבים את ההורים שלנו. אולי כי זה גורם לנו להרגיש זקנים? אולי כי זה גורם לנו להרגיש שמצמצמים את כל הווייתנו לתכונה ספציפית שבה אנחנו דומים להורים, בזמן שאנחנו הרבה יותר מורכבים מזה? אצל חלק מאיתנו מדובר במסע חיים שבו אנחנו נאבקים בלהתפתח ולהשתנות ולהיות אחרים מההורים שלנו ואז אמירה שכזו מכאיבה עוד יותר. ובסופו של דבר עוד לא נולד הזוג שאמירה כזו גרמה לפרטנר להבין מה שמנסים לומר לו, להסכים ולעשות שינוי. אז אל תערבו הורים.
כשאתם מבקשים מבני הזוג שלכם לשוחח על נושאים טעונים (כסף, מיניות, מטלות הבית, פערים בגישות חינוך) חשוב שתקפידו על הכללים הללו ואם אתם חוששים ש'זה לא ייגמר טוב' – בואו לטיפול זוגי. במרחב המוגן של הקליניקה זה תמיד יותר קל.
אגב, הידעתם שאנשים שאוחזים ידיים לא צועקים? אם אתם חוששים שהשיחה תסלים לצעקות – הזמינו את הפרטנר שלכם לתת לכם יד וכעת נסו להקפיד על הכללים שהזכרנו.
נסו את זה בבית.
גם אתם חולמים להיות מטפלים וללמד זוגות איך להחזיר את השמחה והאהבה הביתה? היכנסו לכאן ובואו להגשים את החלום.