מאמרים

עונשים לילדים - כן או לא?

"לך לחדר שלך ותחשוב טוב טוב על מה שעשית". מכירים את זה? מי מאיתנו, ההורים, לא מצא את עצמו במצב הזה? אחרי שהסברנו כבר אלף פעם? 'למה הוא שוב עושה לי את זה?' ואז אנחנו מענישים. לוקחים מהם את הסלולרי או את האייפד, לא מרשים להדליק טלויזיה או ללכת למסיבה או לחוג שהם רצו. האם עונשים לילדים באמת עובדים?


ד"ר מיכל צוקר מלמדת על חינוך משובח ועל עונשים לילדים

עונשים לילדים - האם זה עובד?

האמת היא שעוד לא נולד הילד ששלחו אותו לחדר 'לחשוב טוב טוב על מה שעשה' והוא ישב שם וחשב: 'באמת התנהגתי לא יפה. מחר אני אהיה ילד טוב'. זה אף פעם לא מה שקורה. עונשים לילדים פשוט לא עובדים. ילדים ששולחים אותם לחדר בדרך כלל חושבים מחשבות כמו 'אף אחד בעולם הזה לא מבין אותי' או מחשבות כמו 'אני עוד אראה לה מה זה'. אם הילד בן ארבע זה עוד יכול להישמע לנו חמוד, אבל יום אחד הוא יגדל להיות בן 15, ואנחנו הרי לא רוצים שבסיס היחסים איתו יהיה כזה.

וביננו, אם לומר את האמת, מי מאיתנו יכול שבוע שלם בלי מסכים? זמן המסך שלהם מעלה בנו רגשות אשם, אבל גם נותן לנו רגעי חסד מתוקים של שקט מבורך. לכן רובינו מענישים ואחר כך מתחרטים ולא עומדים בעונש שאנחנו עצמנו הטלנו. וגם אם עומדים בו – הוא יכול להשיג לנו שקט לשעה או שעתיים. הוא לא באמת פתרון יעיל. למחרת או כעבור שבוע – נמצא את עצמנו בסיטואציה דומה.


איך שלא נסתכל על זה, עונשים לילדים הם משפילים. הם כוחניים. עונשים לילדים מעבירים לילד מסר שכוחנות מנצחת. ושאנחנו חזקים ממנו. כרגע זה אולי נכון. אנחנו במובנים רבים חזקים ממנו היום, אבל היחסים שאנחנו רוקמים איתו, באופן הזה, הם יחסים של כוחנות ומלחמה. והמסר החינוכי שאנחנו מעבירים הוא מסר שמעודד כוחנות ומלחמה.


ואם כל זה לא מספיק, עונשים לילדים גם מונעים מהילד להתמודד עם התוצאות האמיתיות של המעשה הרע שעשה. נניח שהילד דיבר אלינו לא יפה. התוצאה האמיתית של המעשה היא שנפגענו. תפקידנו כהורים להכין את הילד לעולם האמיתי. כשהוא יגדל, אם ידבר ככה אל חברה שלו – היא תעלב נורא. ולא סביר שהיא תיקח ממנו את האייפד. תפקידנו להראות לו איך זה נראה כשאנחנו נעלבים. איך אנשים אמיתיים מגיבים כשפוגעים בהם מבחינה רגשית.


כשאני נעלבת אני עצובה, מסתגרת, מתרחקת. אני לא רוצה לשחק או לבלות עם מי שהעליב אותי. כמובן, בהתאמה לגיל, אם הילד בן 5 לא אעשה לו ברוגז של יומיים. אבל יכול להיות שבשעה הקרובה לא ארצה לשחק בקלפים, אלך להכין לעצמי קפה ואהיה עצובה ומכונסת בעצמי. נשמע מותאם?


ואין צורך לנאום ולחפור לו חפירות. הוא מבין מצויין. הוא לא באמת רוצה לגרום לי להיות עצובה. אם יצליח להרגיש שאני עצובה, הוא יצטער באמת שכך התנהג וינסה להתאפק בפעם הבאה.


עונשים לילדים - פעם לעומת היום

'ההורים שלי הענישו אותי המון ודווקא יצאתי בסדר' אומר לי אבא לשלושה, שמתקשה לוותר על הרעיון של עונשים לילדים. זה נכון. ההורות פעם הייתה אחרת. הורים היו מענישים את הילדים עונשים איומים. זורקים אותם מהבית, כולאים אותם לבדם בחדר, משפילים ומעליבים והיו מקובלים גם עונשים גופניים. זה היה מקובל. ההורות בעבר הייתה הורות סמכותנית. ילדים היו מצייתים להורים מתוך יראה. הילדים של היום הם ילדים דמוקרטיים. החברה הישראלית ניסחה את מגילת זכויות הילד והאווירה הכללית לא מאפשרת להורים באמת להיות מרתיעים עד כדי כך. ילדים מרשים לעצמם דברים שאנחנו לא העלינו בדעתנו להעז לעשות או להגיד מול ההורים שלנו. כך נוצר מצב שבו הורים היום מנסים לייצר סמכות, אך לא יכולים, כבעבר, להישען על הרתעה, וזקוקים להרוויח את כבודם בעיני הילדים שלא דרך כוחנות או אלימות. כיוון שזה המצב, עונשים איבדו את יעילותם. אין אפשרות ללמד את ילדי ישראל של היום משמעת וסמכות דרך הרתעה. עלינו להרוויח את כבודנו בעיני הילדים על ידי שנהיה עקביים, נעמוד בהבטחות ובאיומים ובעצמנו ננהג גם אל עצמנו וגם אליהם בכבוד הראוי. אדם שמכבד את עצמו לא חוזר על הוראה אלף פעם, לא צועק ולא מעניש. אדם שמכבד את עצמו מתנהג באופן עקבי כשלא משתפים איתו פעולה. הילד שמולו ילמד שלא משתלם לו להתנהג כפי שהתנהג, למרות שלא נענש על כך באופן רשמי.


לסיכום: עונשים לילדים - כן או לא?

אז התשובה היא תמיד לא. עונשים הם משפילים, מקלקלים את היחסים ולגמרי לא יעילים. הימנעו מעונשים, גם במצבים קיצוניים. לא משנה מה הילד עשה, עונש לא יגרום לו להימנע מזה בעתיד. הדרך ללמד ילדים לשתף אתנו פעולה ולהימנע מהתנהגות לא רצויה כוללת שני דברים מרכזיים:

1. השתדלו להיות מודל חיובי. אם אתם רוצים ללמד את הילדים לקרוא ספרים, לאכול ירקות, לכבד את ההורים ולא לשקר - נסו בעצמכם לסגל לעצמכם התנהגות שכזו.

2. כשהילד לא משתף אתנו פעולה, צריכה לקרות תוצאה שממנה הילד ילמד שכדאי לו לשתף אתנו פעולה. התוצאה הזו חייבת להיות מכבדת, לא משפילה וקשורה להתנהגות של הילד. למשל, אם הילד לא אסף את הצעצועים ואני אספתי במקומו, התוצאה יכולה להיות שכעת כואב לי הגב או שאני עייפה ולכן לא יכולה לשחק איתו. אם הדבר יחזור על עצמו כמה פעמים ואצליח שוב ושוב להימנע מלשחק איתו מבלי לכעוס עליו, הוא ילמד מתוך החוויה שאם הוא רוצה שאמא תשחק איתו, כדאי לו לעזור לאסוף את הצעצועים בתום המשחק. ילדים לומדים מחוויות, לא מנאומים והסברים. חפשו תוצאות הגיוניות עבורכם, שקשורות למעשה שהילד עשה ושמתאימות לעולם הערכים שלכם. אם קשה לכם למצוא רעיונות מתאימים - בואו להדרכת הורים. לקריאה נוספת על כעס בהורות - היכנסו לכאן.


נסו את זה בבית.


קטע מהרצאה בפני הורים בגן ילדים בחולון -

על עונשים לילדים: