מאמרים

הצבת גבולות לילדים

'אני מפחדת להציב לה גבולות,' אומרת לי רינת, אמא של יעל, בת ה-3, 'אני מפחדת שהיא לא תאהב אותי'. 'עליי הן שלושתן מטפסות כל היום,' מסבירה לי מירב, אמא לשלוש בנות, 'אני לא יודעת איך לומר להן להפסיק. מפחדת שהן יחוו תסכול או ירגישו שאני אמא מזניחה'. הורים אחרים מספרים לי איך הילדים מדברים אליהם בחוצפה, מתקשרים אליהם בלי סוף כשההורים יוצאים או מסרבים לשתף פעולה כמעט עם כל דבר שביקשו מהם.

מורכב להסביר הצבת גבולות לילדים. קחו לרגע דקה למחשבה: אילו גבולות יש אצלכם בבית? כששואלים הורים את השאלה הזו, רבים מעלים דוגמאות כמו 'אצלנו בבית צריך לדבר בכבוד אחד אל השני' או 'אצלנו בבית צריך להתקלח כל יום' או 'אצלנו בבית אסור להרביץ' וגם 'אצלנו בבית מותר לקחת מהמגירה רק ממתק אחד ביום' ואולי גם 'אצלנו בבית אסור להיות במסכים בזמן ארוחת הערב המשפחתית'. העניין הוא שכל הדוגמאות האלה הן לא בדיוק דוגמאות להצבת גבולות לילדים. אלה הן דוגמאות לחוקים או כללים שקבעו ההורים ושדורשים שיתוף פעולה של הילדים. ילדים יכולים לשתף איתנו פעולה. אבל הגבולות שלנו צריכים להישמר בין אם הם בוחרים לשתף איתנו פעולה ובין אם לא. אין לנו באמת יכולת לשלוט על הילדים. אין לנו באמת יכולת לקבוע אילו מילים הם יגידו ומה יעשו. אבל אנחנו לגמרי יכולים לשלוט על מה שאנחנו נעשה (או לא נעשה) בכל סיטואציה. אנחנו לגמרי יכולים לשמור על הגבולות של עצמנו.


הצבת גבולות לילדים - איך עושים את זה?

אני מחליטה על הגבולות של עצמי. איפה נגמר העולם ואני מתחילה. או, אם תרצו, איפה אני נגמרת ומתחיל העולם 😊 אלה הגבולות שלי. וזו אחריות שלי לשמור עליהם. זו אחריות שלי שלא לתת שיחצו לי אותם.

בואו ניקח כמה דוגמאות:

1. אצלנו בבית צריך לדבר בכבוד אחד אל השני – ובכן, כמו שאמרנו, זו דוגמה לכלל שההורים רוצים להנהיג בבית. אז איך עושים את זה? אין לי שום יכולת לשלוט על איך אחרים ידברו. אני יכולה לשלוט על איך שאני מדברת, כך שאני יכולה להקפיד לדבר בכבוד אל כל האחרים. ואני יכולה לשלוט על איך אני מתנהגת כשמישהו לא מדבר אליי בכבוד. למשל, אני יכולה להתרחק מהמקום. הורים שנמצאים במלחמה עם הילדים שלהם ירגישו שהם מובסים אם הם אלה שהולכים מהמקום. אבל מנקודת המבט של הילדים זה לחלוטין לא מה שקורה. אם אמא הולכת מהמקום, כי לא נעים לה, אמא מלמדת את הילד שהיא לא נשארת במקום שלא נעים לה להיות בו. שזה מסר חינוכי חשוב. יום אחד הילד הזה יגדל להיות בן 15 ואנחנו רוצים שהוא ידע לא להישאר במקום שלא נעים לו בו. גם אם החברים שלו שם. בנוסף, הילד שלי לא באמת רוצה שאהיה עצובה. אם התרחקתי מהסיטואציה והוא נשאר עם עצמו הוא לא באמת מקבל מה שרצה. והוא לומד שאם הוא רוצה שאשאר בסביבה הוא צריך לדבר אליי בכבוד. הגבול בנושא הזה נשמר. הגבול שלי. שאני קבעתי ואני שומרת עליו – אני מדברת אל האחרים בכבוד ונשארת בסיטואציה רק אם מדברים אליי בכבוד.

2. אצלנו בבית מותר לקחת מהמגירה רק ממתק אחד ביום – שוב, מדובר בכלל. אם חשוב לי שהכלל הזה ישמר, אני יכולה, למשל, לדאוג לנעול את המגירה הזו אחרי שנלקח ממנה ממתק אחד. שזה כמובן אומר שגם לי לא תהיה גישה לאותם ממתקים באותו היום. אבל אם קבעתי כלל כזה בבית – אז כדאי שגם אני אעמוד בו, לא? 😊 יש בתים בהם הכלל מחמיר עוד יותר ואין בכלל ממתקים. אפשר לקנות לפעמים ממתק כשאנחנו בחוץ ולא להביא אותו הביתה, וכך קל יותר לעמוד בפיתוי שקשה גם לילדים, בדיוק כמו לנו. בכל אופן, מבחינת הגבולות – כדי לשמור על כך שחשוב לי שיישמר הכלל הזה - אין צורך לכעוס או לצעוק (זה רק ישיג את ההיפך), אלא יש לדאוג שלא יוכל להילקח עוד ממתק מעבר למה שהסכמנו עליו. וכל עוד אין שיתוף פעולה – זה ישמר על ידי נעילת המגירה או על ידי כך שלא יהיו שם ממתקים.

הצבת גבולות לילדים - שיפסיקו לטפס עליי!


ומה לגבי אותה אמא שמתלוננת שהילדים מטפסים עליה בלי סוף וזה לא נעים לה? איך אצלה צריכה להתבצע הצבת גבולות לילדים? תפקיד ההורים ללמד את הילדים גם את הגבולות האלה, שאנחנו קוראים להם 'אני וגופי'. הגבול פה הוא שאני לא מסכימה שיטפסו עליי כשזה לא נעים לי. אני שמה גבול ביני לבין העולם, כשמשהו לא נעים לי. אבל איך נשמור על הגבול הזה? ילדים לא לומדים מנאומים והסברים (או בלשון הילדים: חפירות). ילדים לומדים מחוויות. אם אני אומרת להם שזה לא נעים לי ובכל זאת מאפשרת לזה לקרות, אני מלמדת אותם שזה בסדר במערכת יחסים להתנהג באופן שלא נעים למישהו, גם לאחר שהבהיר שזה לא נעים לו. ברור לחלוטין שזה לא המסר החינוכי שהיינו רוצים שהילדים שלנו יספגו, נכון? הדרך ללמד ילדים שלא חוצים גבולות ולא עושים למישהו אחר שום דבר שלא נעים לו (או לה) היא על ידי שלא נאפשר לזה לקרות. והדרך לא לאפשר לזה לקרות היא שנמנע מהם לטפס עלינו כשזה לא נעים לנו. על ידי שנוריד אותם או על ידי שנתרחק מהמקום, בלי חפירות ובלי כעס, הם ילמדו מהחוויה אם שוב ושוב נהיה עקביים בתגובה הזו. ושוב, הורים שנמצאים במלחמה עם ילדיהם יתקשו להחזיק את הגבול הזה. מלחמה היא אף פעם לא הדרך הנכונה. ותרו על הצורך להביס את הילדים. תוכלו ללמד אותם לשתף אתכם פעולה ולייצר אווירה נעימה בבית, אבל רק אם תסכימו להפסיק להילחם.

הצבת גבולות לילדים - מתכון לביטחון ורוגע


נכון, אם תשמרו על הגבולות שלכם מוחזקים - הילדים יחוו תסכול. אבל ויניקוט קרא לתסכול הזה 'תסכול אופטימלי'. זה תסכול שהוא מספיק גדול כדי שהילדים ילמדו ממנו למצוא בתוך עצמם את הכוחות להתגבר, אך אינו גדול מדי, כך שיוכלו להתמודד איתו.

ילדים זקוקים לגבולות. זה משרה ביטחון ורוגע. ניסיתים פעם לשחק כדורגל על הגג? זה עלול להיות מסוכן ומפחיד, אבל אם יש גדר מסביב, אנחנו מוגנים ויכולים להתרוצץ על הגג בחופשיות. גבולות מאפשרים לנו חופש. ובנוסף, ילדים שהוריהם מחזיקים גבולות באופן עקבי וברור גדלים לדעת שיש להם על מי להישען. מילה של אמא זו מילה (וגם של אבא 😊 ).


אז איך הצבת גבולות לילדים נראית אצלכם בבית? נסחו לעצמכם את הגבולות שלכם. חשבו אלו ערכים חשוב לכם ללמד את הילדים שלכם. ואם אתם מתקשים לומר לילדים שלכם 'לא' - מוזמנים לקרוא איך לומר 'לא' בלי לקלקל את היחסים, במאמר:

'כשסוגרים דלת - פותחים חלון או איך אומרים לא'.


נסו את זה בבית.


טיפ נוסף בנושא הצבת גבולות לילדים בסרטון הבא: