אני נגד עונשים לילדים. בעבר עונשים היו פתרון יעיל עבור ההורים. העונשים היו כל כך כואבים שהם יצרו הרתעה. מילה שקשה לנו לשמוע בזמן האחרון, אבל זו האמת, הילדים צייתו להורים מתוך פחד, יראה. ברוב הבתים הורים הצליחו להשיג את שיתוף הפעולה של הילדים בזכות ההרתעה הזו. ההורות של היום היא הורות מודרנית. הורות שבה הילד הוא במרכז החיים של הבית, וה"משטר" הוא דמוקרטי. כך קורה שילדים מעזים היום להביע את דעתם, להתווכח ואפילו להמרות את פיהם של ההורים. זה לא בהכרח דבר רע. אמנם הרבה הורים לא יודעים איך לעשות את זה, אבל משפחות כן יכולות להתנהל כך שלכולם יהיה נעים והילדים ישתפו פעולה עם ההורים גם בלי עונשים ובלי פחד.
עלינו לוותר על עונשים, בגלל שלוש סיבות:
1. עונשים משפילים את הילדים, מקלקלים את היחסים איתם ומעליבים אותם.
2. עונשים מלמדים את הילד את ערך הכוחנות. אנחנו מעבירים לילדים שלנו ערכים על ידי דוגמה אישית. אם אתם מתנהגים בכוחנות הילדים לומדים מכם את זה. הם לומדים שכוח מנצח. כעת הם אכן חלשים יותר מכם ולכן אתם ה"מנצחים", אבל יום אחד הם יגדלו, האם אתם רוצים ללמד אותם שיחסים מתנהלים דרך כוחנות?
3. עונשים פשוט לא עובדים. זה לא פותר את הבעיה. אם לא מדובר באלימות קשה, העונשים שהורים נותנים היום לילדים מייצרים עבורם "פתרון" לשעה הקרובה ואולי לאותו היום, אבל זהו, לא יותר מזה. הורים מענישים שוב ושוב על אותה התנהגות בדיוק. אם אתם מוצאים את עצמכם נאלצים להעניש שוב על אותה התנהגות – סימן שזה לא עובד.
אז וויתרנו על העונשים. כעת מה נעשה?
תחילה בחנו את עצמכם - איך אתם מתנהגים כלפי הילדים שלכם ברגעים אחרים, כשיש שקט, לפני שקרתה ההתנהגות המפריעה? עד כמה אתם שקועים בסלולרי? במטלות הבית? בבני הזוג שלכם או באחים של הילד? עד כמה אתם באמת פנויים אליו או אליה רגשית? האם אתם באמת נוכחים? רוב ההתנהגויות המפריעות קורות כי הילדים זקוקים להתייחסות ולא מכירים דרכים אחרות להשיג את תשומת הלב של ההורים (נסו לבדוק בשבוע הקרוב מה קרה רגע לפני ההתנהגות המפריעה? האם הייתם נוכחים רגשית?). אין צורך בהליכה ללונה פארק או בהשקעת יום שלם של פעילות כדי שהילד ירגיש התייחסות. מספיק להניח את הסלולרי בטעינה ולפטפט עם הילד, לשיר איתו שיר או לשחק איתו משחק. ככל שתצליחו להרים עיניים מהסלולרי שלכם ולהרעיף על הילדים שלכם התייחסות ביומיום שלכם – כך תמנעו מראש את ההתנהגויות המפריעות (לקריאה נוספת על ההתנהגות עם ילדים בשגרת היומיום – היכנסו לכאן).
ובזמן ההתנהגות המפריעה?
כשהילדים שלנו מתנהגים לא יפה עלינו להגיב. לא נשתוק כי אנחנו לא מתעלמים מילדים ושתיקה שלנו גם עלולה לסמן הסכמה או קבלה של ההתנהגות המפריעה. אבל התגובה שלכם צריכה להיות מותאמת לאירוע שקרה. איסור על זמן מסך או מניעת צ'ופרים שהבטחתם (כמו גלידה או ממתק) לא קשורים לאירוע ולא ילמדו אותם את המסר שחשוב לנו להעביר כנגד ההתנהגות המפריעה.
נניח שהילד דיבר אליכם לא יפה (קילל או התחצף) עדיף לחפש תגובה שתלמד את הילד מה קורה בעולם שלנו כשמדברים ככה אל מישהו. ומה באמת קורה? אם הילד ידבר ככה אל חבר או אל אדם אחר סביר שהאדם הזה ייעלב ממנו. איך מתנהג אדם שנעלב? תוכלו להתנהג את הרגש שאתם מרגישים. תוכלו גם לומר שנעלבתם. מה אתם עושים כשאתם נעלבים? בוכים? הולכים לשטוף פנים ולנסות להירגע? זקוקים לספייס וזמן לעצמכם? זקוקים לחיבוק מבן או בת הזוג שלכם? נסו להתנהג ככל האפשר באותנטיות.
אם הילד לא אוסף את הצעצועים בתום המשחק, תוכלו לבחור תגובה שמתאימה לבית שלכם. יהיו הורים שישאירו את הבלגן כפי שהוא. הורים אחרים יאספו את הצעצועים בעצמם ולא יגידו דבר. יהיו הורים שגם הם יאספו את הצעצועים בעצמם, אבל אז יגידו לילד שעכשיו הם מותשים מאיסוף כל הצעצועים בעצמם ולכן הם זקוקים למנוחה ולא יכולים לשחק או לקרוא סיפור. אם זה נאמר בטון מלא צער ולא בטון כועס הילד יבין שלא מדובר בעונש, אלא בתוצאה מצערת שקורית כשהוא לא עוזר באיסוף הצעצועים. אחרי כמה פעמים כאלה הילד ילמד שכדאי לו לעזור באיסוף הצעצועים אם הוא רוצה זמן בילוי עם ההורים אחר כך. (אגב, זוכרים שאמרנו שילדים לומדים מדוגמה אישית? אם חשוב לכם שהם יסדרו אחריהם - נסו להקפיד ביומיום שלכם לסדר אחריכם, הילדים נושאים עיניים אליכם ולומדים מכם).
יש הורים שמאיימים שימסרו את הצעצועים לעניים או יזרקו אותם לפח. אם האמירה הזו נאמרת בכעס הילד יפרש את זה כעונש וזה לא יהיה יעיל בכלל. אם זה ייאמר תוך כדי הבעת אמפתיה כלפיו וצער על האובדן שנגרם לו – זה יכול לעבוד, אבל רוב ההורים לא יוכלו לעמוד כלכלית בגזירה הזו של זריקת הצעצועים בכל פעם שהילד לא אוסף אותם. עדיף להימנע מאיומים שאנחנו לא מסוגלים לקיים אותם. חפשו תגובה שאכן תוכלו לבצע ושלא תיתפס כמו עונש או נקמה, אלא כתוצאה מצערת שקרתה לנו, לכולנו, בעקבות ההחלטה שלא לאסוף את הצעצועים.
על כל התנהגות לא נעימה של הילדים חפשו תגובה שקשורה לאירוע. תגובה שמבטאת את הרגש האותנטי שאנשים מרגישים כשמישהו מתנהג כלפיהם ככה. כך תכינו אותם לעולם.
יש אנשים שקוראים לתגובות האלה 'סנקציות'. אני מעדיפה את המונח 'תוצאות'. אבל פחות חשוב המינוח שתבחרו לעצמכם ויותר חשוב איך באמת תתנהגו. האם אתם נשמעים כוחניים? נוקמים? כועסים? או שאתם נשמעים מצטערים? וחווים יחד עם הילד את התוצאה של מה שקרה? המוזיקה של הדברים היא מה שתקבע האם ההתנהגות המפריעה תמשיך לקרות או תיעלם.
אם קשה לכם לשמור על טון נעים כי אתם כועסים נסו לבדוק מה סיפרתם לעצמכם רגע לפני הכעס. כולנו מפרשים לעצמנו כל הזמן את המציאות שלנו. מספרים לעצמנו סיפור עם הסבר על מה שקרה. הסיפור שסיפרתם לעצמכם כשהילדים התנהגו לא יפה גרם לכם לכעוס. רוב ההורים אומרים לעצמם דברים איומים בליבם. למשל שהם נכשלו כהורים, שהילדים שלהם מקולקלים ועוד אמירות מכאיבות כאלה. כשעולים בתוכנו קולות כאלה – ברור שנרגיש כעס. אבל האמת היא שהילדים בכלל לא מקולקלים, הם פשוט למדו בטעות שבהתנהגות הזו הם יקבלו המון התייחסות מאמא או מאבא, ובלי ההתנהגות הזו ההורים שקועים בסלולרי או במטלות הבית. תוכלו ללמד אותם אחרת. להתמודדות נוספת עם הכעס – מוזמנים לקרוא כאן על כעס בהורות.
אז בוא וננסה בשבוע הקרוב לוותר בכלל על עונשים ולהניח את הסלולרי, להיות הרבה יותר נוכחים עם הילדים שלנו. לדבר אליהם (ולא בהוראות ומטלות, אלא פטפוטים שיש בהם התעניינות אמיתית) ולשחק איתם. אם נעשה את זה – זה יימנע את רוב ההתנהגויות הלא נעימות. ואם הם בכל זאת יתנהגו לא יפה – נחפש תגובה שהיא תוצאה מותאמת למה שקרה.
נסו את זה בבית.
לקריאה על איך להשיג את שיתוף הפעולה של הילדים – היכנסו לכאן.
גם אתם חולמים ללוות הורים? בואו להגשים את החלום:
לפרטים על לימודי הדרכת הורים (לימודי ייעו משפחתי) - היכנסו לכאן.
לפרטים על לימודי ייעוץ זוגי - היכנסו לכאן