מאמרים

ריבים בין אחים - אפשר גם אחרת!

אז מה עושים כשהילדים רבים?

יש שני סוגי ריבים של ילדים. הסוג הראשון – הוא מה שאני קוראת לו 'ריבים על טריטוריה'. זה הקטע שבו הילדים רבים על 'למה לקחת לי? זה שלי!' או 'אל תחצה את הקו הזה'. אלה ריבים מהסוג הטוב. ריבים שמכינים אותם לחיים. כמו גורים של נמרים. הם מתאמנים על האחים שלהם, כי אחר כך יצטרכו את הכישורים האלה – כדי להתמודד עם ילדים בכיתה ובהפסקה...


כשאחים רבים על טריטוריה - הם מתאמנים לחיים

אבל זה האחוז הקטן של הריבים.

רוב הריבים שאחים רבים הם ריבים 'בשבילנו'.

ריבים שבדרך כלל לא קורים כשאנחנו לא שם (אלא אם אפשר לצלצל אלינו ואז זה בעצם כאילו אנחנו כן שם).


איך מזהים ריבים כאלה? אלה ריבים שאם ננסה להתעלם מהם – הם יגיעו אלינו. מכירים את זה? הילד מגיע למטבח או לסלון ובוכה לנו 'אמא, הוא לקח לי'.. 'הוא הרס לי'.. 'הוא עשה לי...',

אלה הריבים שהיינו רוצים שייעלמו.


חשוב שנבין שבכל פעם שאנחנו מתערבים בריבים בין הילדים – אנחנו מבלי משים מעבירים להם מסר מקטין שאומר 'אנחנו לא סומכים עליכם שתדעו להסתדר בעצמכם ולכן באים ומתערבים'.


אז מה עושים?

מכירים את הביטוי 'כשאין קהל – אין הצגה'?

אם אנחנו מבינים שהריבים האלה הם בשבילנו – הם יקרו הרבה פחות אם לא נהיה שם.

כמובן שאנחנו לא יכולים ממש לא להיות שם, אנחנו לא מתעלמים מילדים, אבל אנחנו יכולים להקטין מאד את התגובה שלנו.

רוב ההורים מגיבים בעוצמה רגשית גבוהה כשהילדים רבים, כי זה מכעיס ומעצבן ומבהיל והרבה הורים חושבים לעצמם ברגעי הריב מחשבות כמו: 'איזה מפלצות אני מגדלת?' 'איך הם יסתדרו בחיים אם הם כל כך לא ממושמעים?' או 'איזה אבא נוראי אני'... מחשבות שגורמות לנו להגיב רגשית מאד חזק.

הילדים מרגישים את זה. הם מקבלים כאן המון התייחסות. אמנם שלילית – אבל מבחינה פסיכולוגית זה לא משנה. זו התייחסות. הילדים שלנו זקוקים להתייחסות שלנו. והרבה יותר קל להפעיל אותנו רגשית ולהוציא מאיתנו התייחסות כשעושים משהו מעצבן מאשר כשיושבים בשקט ומתנהגים כמו ילדים טובים. זה כמובן לא מודע. אלה צרכים פסיכולוגים לא מודעים.


אז אם אנחנו רוצים להעלים את הריבים בין הילדים - עלינו להקטין את ההתייחסות שלנו לריבים הללו. שזה אומר שכשמתחיל ריב – ננסה להיות עסוקים במשהו אחר. כמובן שאז הריב יגיע אלינו. אחד הילדים יבוא ויתלונן ש'הוא הרביץ לי' או 'היא לקחה לי' ו'אמא, תגידי לה'. בשלב הזה – נוכל להציע לילד שבא להתלונן אמפתיה, חיבוק והכלה, אבל לא נסכים ללכת לפתור את הסכסוך בינו לבין אחיו או אחותו. נוכל לומר לו משהו כמו 'זה נשמע באמת מאד לא נעים, אם אתה רוצה אתה יכול לעמוד פה לידי ולעזור לי להכין סלט' או שנציע חיבוק ונאמר 'אני סומכת עליך שתמצא את הדרך להסתדר עם אחותך'.

'אמא, הוא מושך לי בשיער!' - ריבים שהם בשבילנו

בימים הראשונים הילדים ינסו להגביר את עוצמת הריבים כדי לגרום לנו בכל זאת לבוא ולהתערב, אבל אם נתמיד בעקביות להיות אמפתיים וחמים אך לא מתערבים בריבים עצמם – נצליח לבסוף להעביר לילדים את המסר החינוכי החזק והמעצים. מסר שאומר שאנחנו סומכים עליהם שידעו להסתדר ביניהם. כי מי אם לא הם? כאלה חכמים, יצירתיים וטובי לב? כך אנחנו גם בונים אצל הילדים שלנו דימוי עצמי גבוה וגם יהיו הרבה פחות ריבים בבית - כי 'כשאין קהל - אין הצגה'.



כתבו לי

  • YouTube
  • Facebook

052-2215675

הקליניקה שלי ברחוב הרא"ה 130, רמת גן

(פינת לוחמי סיני).

לבחירתכם, יש גם אפשרות לטיפול אונליין
(בזום או בסקייפ או בשיחת וידאו).

© כל הזכויות שמורות לד״ר מיכל צוקר   |   עיצוב ובנייה: הרמוניה דיגיטלית לעסקים