'אני לא מתחברת אליה'

'כל כך חיכיתי לילדה הזו' היא מספרת בדמעות, 'דמיינתי אותנו מטיילות עם העגלה כמו בחלום מושלם והמציאות בכלל לא דומה למה שדמיינתי'. מתברר שהרבה הורים מרגישים ככה בסתר ליבם. זה מסוג הדברים שלא מקובל להגיד. כולם מדברים על החיבור המדהים, המיידי והקסום שקורה לאימהות מיד עם הלידה. כבר ממבט ראשון הן מתאהבות בתינוק או בתינוקת שלהן. שטף של הורמונים מציף אותן והן נקשרות לעולמים.

זה הסיפור המושלם שמספרים לנו. והרבה אימהות אכן חוות משהו כזה. אבל יש המון אימהות שמרגישות אחרת לגמרי. שום רגש לא מתעורר בהן, פרט לעייפות גדולה בתום הלידה. ובהדרגה יש הצפה ברגשות של עצב, בושה ואשמה. למה זה קורה? מה זה אומר? ומה אפשר לעשות עם זה?

יש נשים שאצלן זה נובע מדיכאון אחרי לידה. דיכאון אחרי לידה זו תופעה כואבת שבה נשים חוות דכאון של ממש. זה מתבטא בעייפות, בכי, מחשבות שליליות וזה עלול להיות מצב מסוכן. במקרים כאלה יש צורך בטיפול רפואי. אגב, היום אנחנו יודעים שיש גם גברים שחווים דיכאון אחרי לידה וגם הם זקוקים להתערבות רפואית. אבל אצל המון אימהות לא מדובר בדיכאון אחרי לידה. ובכל זאת הן חשות בושה גדולה והמון רגשות אשמה על כך שהן לא מצליחות להתחבר אל התינוק או התינוקת שלהן. יש המון אימהות שחשות ככה. זו תופעה מושתקת כי רוב האימהות לא יעזו לשתף את הסביבה שלהן בתחושות הללו. אבל מטפלים שומעים הרבה פעמים בקליניקה תלונות כאלה ויכולים להעיד שזה הרבה יותר שכיח ממה שמקובל לחשוב.

אהבה היא תעלומה. כבר אלפי שנים שאנשים מנסים להבין מה למעשה מגדיר אותה ולא לגמרי מצליחים. נראה שאהבה מורכבת מכמה רכיבים שונים. יש באהבה רכיב של הערכה. מחקרים מראים שאהבה רומנטית מתגברת כשבת הזוג רואה את הפרטנר שלה מגשים את עצמו בייעוד שלו. למשל כשהוא על הבמה – מופיע, מרצה, מלמד או מנגן, מפגין את כישוריו וזוהר בהצלחה שלו. וזו לא תופעה מגדרית. גם אצל גברים מתגברת האהבה אל בנות הזוג שלהם כשהן זוהרות במיטבן בעשייה שלהן. הערכה היא רכיב באהבה. זו גם אחת הסיבות לכך שכשאחד מבני הזוג נכשל – זה עלול לערער את הקשר הזוגי.

הדאגה והטיפול מגבירים אהבה

מלבד הערכה יש באהבה גם רכיב של טיפול. למה הכוונה? כשאנחנו מטפלים במישהו זה גורם לנו להתאהב בו. אם היה לכם פעם כלב או חתול אתם בוודאי מכירים את התחושה הזו. כשאנחנו מאכילים, מנקים, דואגים לרווחתו של מישהו – זה מגביר את תחושת ההיקשרות שלנו אליו וזה גורם לנו להרגיש אהבה.

ההורמון שאחראי על התופעה הזו נקרא 'אוקסיטוצין'. זהו הורמון המופרש מהמוח שלנו לזרם הדם וכשהוא זורם בגופנו הוא גורם לנו לתחושת היקשרות ואהבה. תינוקות דורשים מאיתנו המון טיפול והשגחה. אנחנו מאכילים אותם, מחליפים חיתולים, רוחצים אותם, מלבישים אותם וכל העשייה הטיפולית הזו גורמת להפרשה מוגברת מאוד של אוקסיטוצין וכך בהדרגה אנחנו מתאהבים יותר ויותר בתינוק או בתינוקת שלנו.

אז אם את אחרי לידה ועדיין לא מרגישה אהבה או חיבור מיוחד לתינוקת שלך – אל תיבהלי. את לא לבד. יש עוד המון אימהות כמוך, שחוששות לספר שהן מרגישות ככה. המשיכי והשקיעי בטיפול בה. ככל שתתמסרי לטיפול בה – כך יופרש יותר אוקסיטוצין והקסם הביולוגי יקרה מעצמו.

אם אתם אבות טריים ועדיין לא מרגישים מחוברים אל התינוק או התינוקת שלכם – השקיעו בטיפול בהם. חתלו אותם, האכילו אותם, שחקו איתם. ככל שתרבו לטפל בהם – כך יתרחש קסם ההיקשרות גם אצלכם. גם אם מדובר בילדים גדולים יותר – השקיעו זמן בילוי איתם, שחקו איתם, דברו איתם, נסו להתעניין במה שמעניין אותם. קשר קרוב זה משהו שאפשר לבנות ולפתח.

האם הטמפרמנט (המזג) של התינוק דומה לשלך?

יש גם השפעה לטמפרמנט של התינוק או התינוקת החדשים. המונח טמפרמנט (ובעברית 'מזג') הומצא בשנות ה-50 של המאה העשרים. החוקרים טענו שיש כמה סוגים של מזג והאשימו במידה רבה את האימהות בהתנהגות של הילדים שלהן. היום מקובל לחשוב שהטמפרמנט של הילד הוא מולד. אתם בטח מכירים תינוקות שהם שקטים, קשובים, מתעניינים בסביבה ומקובל לומר עליהם שהם 'נוחים'. לעומתם יש תינוקות פעלתניים, מגיבים בעוצמה לכל רעש, ריח או אור בסביבה, ערניים, בוכים הרבה ובאופן כללי מתישים את ההורים.

גם להורים יש טמפרמנט משלהם. יש הורים קולניים, תזזיתיים, אנרגתיים ופעלתניים. הורים אחרים הם יותר שקטים, אולי גם מופנמים. כשהטמפרמנט של התינוק דומה לזה של אמא שלו – יהיה לה קל יותר להתחבר אליו. היא תרגיש שהיא מבינה אותו ותוכל לזהות את עצמה בתגובות שלו לכל דבר. אם הטמפרמנט של הילד מאוד שונה מזה של האמא – יתכן שיהיה לה קשה יותר להתחבר אליו. יהיה לה קשה יותר לצפות את התגובות שלו למה שקורה, כיוון שאלה לא יהיו התגובות הטבעיות שלה. במצבים כאלה – לוקח לאימהות יותר זמן להיקשר ולהרגיש חיבור אל התינוק או התינוקת שלהן.

האם את מרוצה מהחיים שלך?

מידת שביעות הרצון של האמא מהחיים שלה באופן כללי גם משפיעה על יכולתה להיקשר אל התינוק או התינוקת שלה. אם את מרגישה שאת מגשימה את עצמך בעבודה, אם את בריאה, אם את עטופה באהבה, אם יש לך חברות שאת אוהבת, משפחה תומכת וזוגיות מיטיבה – קל הרבה יותר להיות פנויה רגשית להשקיע את עצמך באימהות שלך. אם הזוגיות רוויית מתחים, אם את סובלת מבעיות בריאות, אם את חשה בדידות חברתית, שעמום בעבודה או חוסר בהגשמה עצמית – יתכן שתהיי פחות פנויה רגשית להתמסר לאימהות החדשה.

אם זה המצב – השקיעי בעצמך. חפשי טיפול. אם יש קושי בזוגיות – אולי טיפול זוגי יעזור? אם את חשה בדידות חברתית – חפשי מסגרת שבה תוכלי להכיר חברות חדשות. אולי לימודים מעניינים? אולי חוג חדש? אולי מסגרת של אימון או טיפול אישי שבה תוכלי להתפתח.

ומה עוד אפשר לעשות?

שאלי את עצמך בכל יום – אילו דברים טובים אני יכולה לומר על הילד או הילדה שלי? משהו שראית במהלך היום? אולי חוש הומור? אולי לב טוב? אולי יצירתיות? או יופי? משהו אמיתי שבאמת ראית היום. כשאנחנו עושות לעצמנו רשימות כאלה בסוף כל יום – זה גורם לנו במהלך היום לחפש דברים שנוכל לכתוב ברשימה. וכך זרקורי תשומת הלב שלנו מתרגלים לחפש (ולמצוא) את הטוב.

הרבי בחיוכים, במגע, בליטופים ובחיבוקים. החלקים הפסיכולוגיים הלא מודעים שלנו מביטים עלינו. וכשהם רואים שאנחנו מרעיפים אהבה הם לומדים מכך שאנחנו אוהבים. מקובל לחשוב שהרגשות שלנו קודמים למעשים שלנו. אבל מחקרים מוכיחים שוב ושוב שזה גם פועל להיפך. כשאנחנו מחייכים – אנחנו נהיים שמחים יותר. כשאנחנו מרעיפים אהבה – אנחנו גם אוהבים יותר.

ובעיקר – סלחי לעצמך. כל מה שאת מרגישה הוא טבעי. את נהדרת בדיוק כמו שאת. ואת גם אמא נהדרת. עצם המודעות שלך לעניין והתעוזה שלך להתבונן בזה ולהכיר בזה – זה המפתח לשינוי לטובה.

כל מה שנאמר כאן נכון גם לאבות. זה לא עניין מגדרי. אם אתם אבות טריים ואתם לא מצליחים להתחבר אל התינוק או התינוקת שלכם – כל האמור לעיל פונה גם אליכם ואתם גם מוזמנים להיכנס לכאן ולהמשיך לקרוא על 'איך להיות אבא משמעותי?'.

נסו את זה בבית.

גם אתם חולמים ללוות הורים? בואו להגשים את החלום:

לפרטים על לימודי הדרכת הורים (לימודי ייעוץ משפחתי) - היכנסו לכאן.

לפרטים על לימודי ייעוץ זוגי - היכנסו לכאן