הפסיכולוגיה של הפירגון: כך תגדלו ילדים שלא מפחדים מקנאה

האם המשפחה שלכם היא משפחה מרימה?

כזו שבה מרימים בהתלהבות לכל אחד כשמשהו טוב קורה לו – כשהוא שולח תמונות מהטיול, מסיים קורס, זוכה בתחרות או סתם מתרגש ממשהו אישי שקרה לו?

האם קבוצת הוואטסאפ המשפחתית שלכם מלאה בלבבות וקריאות התפעלות כמו "איזה אלוף", "איזו מלכה", "וואו" או "איזה יופי"? והאם זה מגיע ממקום אותנטי ולא רק מתוך נימוס?

ילדים שגדלים במשפחות מרימות כאלה נהנים מביטחון עצמי שצומח לא רק מההצלחות שלהם, אלא גם מהיכולת לשמוח בהצלחות של אחרים. הם לומדים שקנאה, בניגוד למה שלימדו אותנו, יכולה להיות רגש חיובי – רגש שדוחף אותנו להתפתח, להשתפר ולרצות טוב גם לעצמנו.

במשפחות מרימות, הצלחה של אחד מבני המשפחה לא מקטינה את האחרים – אלא מגדילה את כולם. היא מדבקת. היא ממלאת השראה. כן, ייתכן שגם תעלה תחושת קנאה – אבל כשהמרחב המשפחתי בטוח ומפרגן, גם הקנאה הזו לא תייאש או תכבה, אלא תעודד את בני המשפחה לפעול, להתאמץ, ולמצוא את הדרך שלהם.

החברה שלנו מאוד נרתעת מקנאה. כבר בילדות מלמדים אותנו שזה "לא יפה לקנא". גם שלוש הדתות הגדולות – יהדות, נצרות ואסלאם – מתייחסות אל הקנאה כאל תכונה מגונה, לעיתים אפילו כחטא. אצלנו, ביהדות, זה מופיע בעשרת הדברות: – ”לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ; לֹא-תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ, וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ, וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ.” (שמות, כ', יג'). כלומר לא רק לא לגנוב, אלא אפילו לא לרצות בליבך את מה שיש לאחר.

הרתיעה הזו מקנאה גורמת לכך שאנחנו לא מלמדים את הילדים שלנו איך להתמודד איתה. מה עושים כשהיא מופיעה? הרי כולנו מקנאים לפעמים. עם כעס דווקא מלמדים אותנו להתמודד. ילדים בגן יודעים היטב מה עליהם לעשות כשהם כועסים. הם לומדים שאסור להרביץ ואסור לזרוק חפצים והם מכירים טכניקות להרגעה כמו לבוא לשתות כוס מים או לבקש חיבוק מהגננת. אנחנו מלמדים ילדים מגיל מאוד צעיר וויסות רגשי של כעס. אבל בתחום הקנאה אנחנו פחות מיומנים.

וזה חבל, כי גם בקנאה יש פוטנציאל לצמיחה. כבר בתלמוד נכתב: 'קִנְאַת סוֹפְרִים תַּרְבֶּה חָכְמָה'. כלומר – בניגוד לטענה שקנאה היא רגש שלילי יש כאן הכרה באפשרות שרגש הקנאה יכול להוביל גם לדברים טובים ולדחוף את האדם להתפתח, ללמוד, להשתפר ולהשיג גם לעצמו את ההישגים של האחרים.

תארו לעצמכם שהייתם האחים של יובל רפאל, שיצגה אותנו באירוויזיון. האם הייתם מצליחים להרגיש גאווה ולהסתובב כמו טווסים בזכות ההצלחה המדהימה של אחותכם? או שהייתם מתכווצים מקנאה ומרגישים עלובים?

אם אתם רוצים לגדל ילדים עם ביטחון עצמי, עם לב פתוח ויכולת לפרגן לאחרים באמת – התחילו להפוך את הבית שלכם לבית שמריע. כן, גם אם זה יראה בהתחלה מאולץ. גם אם אתם צריכים "לתרגל" פירגון. כי בדיוק כמו כל שריר אחר – גם השריר הזה יכול להתחזק עם הזמן. חפשו הזדמנויות להגיד לילדים שלכם מילים טובות על האחים שלהם ותנו להם להרגיש שזה אומר גם עליהם משהו טוב. אל תחששו לשבח אח אחד בנוכחות אח אחר. להיפך. אם אתם חוששים שמא הילדים שלכם יקנאו – הילדים שלכם מרגישים אתכם והחשש שלכם מגשים את עצמו.

הרבו בשבחים, במחמאות ובהתלהבות. הקפידו שיהיו כאלה, ברגעים שונים, כלפי כל אחד מהאחים. אין צורך בכל רגע שבו אתם מחמיאים או מתלהבים שזה יהיה כלפי כולם במידה שווה. חפשו הזדמנויות שונות להרעיף מחמאות והתלהבות על כל אחד מהאחים. אל תחששו גם להחמיא לאח אחד באוזני אחיו האחר. תוכלו לומר למשל: 'איזה כיף לך שיש לך אח עם לב כזה טוב'. אם כל אחד מהילדים ישמע מידי פעם שכיף לו וכיף לכולנו, לכל המשפחה, שיש לנו את האח הזה איתנו – המסר בהדרגה יחלחל. זהו מסר עוצמתי. מסר שאומר שאצלנו במשפחה כולנו מתהדרים בהצלחות של כולנו. כולנו מפרגנים לכולנו. כולנו מתרגשים בהתרגשויות של כולנו. אנחנו משפחה מרימה.

תנו לילדים שלכם גם לראות שאתם מתנהלים ככה עם האחים והאחיות שלכם. אתם מתרגשים איתם כשהם מצליחים ואתם משתמשים בקנאה הטבעית שלכם ככוח מקדם כדי להתפתח ולהשתפר בעצמכם גם.

אז פרגנו לילדים, פרגנו לבני הזוג, לאחים, להורים – ובעיקר עשו את זה בקול, בקבוצת הוואטסאפ, מול הילדים, ובכל הזדמנות. זכרו: משפחה שמרימה – מרימה את כולם. גם אתכם.

נסו את זה בבית.

*בתמונה: אני זכיתי לגדול במשפחה מרימה. וזה מזל גדול, כי יש לי שני אחים תותחי על 😊

עם האחים שלי - ד"ר יעל דורון ותא"ל (במיל') יובל בן דב

היכנסו לקרוא עוד על יחסים בין אחים.

היכנסו לקרוא עוד על קנאה בזוגיות.

גם אתם חולמים ללוות הורים? בואו להגשים את החלום:

לפרטים על לימודי הדרכת הורים (לימודי ייעוץ משפחתי) - היכנסו לכאן.

לפרטים על לימודי ייעוץ זוגי - היכנסו לכאן