האם באמת צריך לספר לבן או בת הזוג הכול?

"אין ביננו סודות". זה אחד המשפטים שזוגות אוהבים לומר על עצמם. זה נשמע כמו סימן לאמון, לקרבה, לאינטימיות. אבל האם באמת זוגיות טובה מחייבת חשיפה מלאה? האם כל מחשבה, זיכרון, רגש או התלבטות צריכים להפוך לרכוש משותף?

הפסיכולוגיה של מערכות יחסים מציעה תשובה מורכבת יותר. במשך שנים חוקרי זוגיות התמקדו בחשיפה עצמית (self-disclosure) כאחד המנגנונים המרכזיים ליצירת אינטימיות. מחקרים הראו שכאשר בני זוג חושפים זה בפני זה מחשבות, רגשות וחוויות אישיות, הם נוטים לחוש קרובים יותר, מובנים יותר ומרוצים יותר מהקשר. אבל ככל שהצטברו מחקרים נוספים, התברר שהתמונה מורכבת יותר. אינטימיות אינה נבנית מחשיפה בלתי מוגבלת, אלא דווקא מיכולת לווסת את הגבול בין מה שמשותף לבין מה שנשאר אישי.

החוקרים אירווין אלטמן ודלמאס טיילור, תיארו אינטימיות כתהליך הדרגתי של פתיחות וחשיפה. כמו בקילוף של בצל. ככל שהקשר מעמיק, בני הזוג חושפים יותר ויותר מעצמם. מכאן נולד הרעיון הפופולרי שאינטימיות דורשת יותר ויותר חשיפה. אבל בהמשך אלטמן ניסח את תיאוריית ויסות הפרטיות (Privacy Regulation Theory), שלפיה בני אדם מאזנים כל העת בין שני צרכים בסיסיים: הצורך בקרבה והצורך בנפרדות. פרטיות, לפי גישה זו, אינה עדות לחוסר אמון או לריחוק. היא צורך פסיכולוגי בסיסי המאפשר לאדם לשמור על תחושת העצמי גם בתוך קשר קרוב.

הרעיון הזה קיבל חיזוק ממחקרים מאוחרים יותר על אוטונומיה במערכות יחסים. חוקרי תיאוריית ההכוונה העצמית (Self-Determination Theory), אדוארד דסי וריצ'רד ראיין, טענו שאנשים זקוקים לא רק לקשר ולשייכות, אלא גם לתחושת אוטונומיה. כך קורה שזוגות שבהם כל אחד גם משתף הרבה וגם מצליח להרגיש שיש לו מרחב אישי וזהות נפרדת אינם פחות קרובים, אלא דווקא נהנים מקשרים יציבים ומספקים יותר.

מתברר גם שיש הבדל בין פרטיות לבין סודיות. פרטיות מאפשרת לאדם לשמור על תחושת האוטונומיה שלו ולמשל לשמור לעצמו מחשבות, רגשות או חוויות שאינם רלבנטיים לקשר. כשנכנסת סודיות אל תוך הקשר, מדובר בהסתרה פעילה של מידע שיכול להיות משמעותי עבור בן הזוג.

הפסיכולוג מייקל סליפיאן, שחקר סודות במשך שנים, מצא שהמחיר הפסיכולוגי של סוד אינו נובע רק מן ההסתרה עצמה. אלא מהעיסוק המתמיד בסוד. בפסיכולוגיה התופעה הזו מכונה רומינציה. עיסוק מחשבתי חוזר ונשנה בנושא שמטריד אותנו. במקרה של סודות, האדם עסוק לא רק בתוכן הסוד עצמו, אלא גם בשאלות כיצד להסתיר אותו, האם יתגלה ומה יהיו ההשלכות אם ייחשף. הרומינציה גם מתישה וגם גורמת לבעל הסוד לחיות במעין מציאות מקבילה וכך מרחיקה בין בני הזוג.

אם כך, אולי הדרך המועילה לחשוב על ההבדל בין פרטיות לסודיות היא לשאול את עצמנו האם הפרט הזה שאני לא אשתף יאפשר לי להישאר אני בתוך הקשר ולהישאר בקרבה? או שהוא יוצר מציאות מקבילה שמרחיקה אותי מהקשר?

האתגר הוא למצוא את נקודת האיזון שבה אפשר להיות קרובים, מבלי להיעלם, להיות נפרדים, מבלי להתרחק ולשמור לעצמנו חלקים מסוימים של חיינו, בלי להפוך אותם לחומות בינינו.

אנשים מעדיפים במצבים מסוימים לשמור סודות. שמירת הסוד מגינה עליהם מפני מבוכה, פגיעות, או תגובה קשה (לפעמים עד כדי עזיבה) של בני הזוג. לפעמים אנשים מסתירים מבני הזוג שלהם משהו בגלל שהם חשים שבני הזוג לא מעוניינים לשמוע או לא יצליחו להכיל את הגילוי.

נניח שאתם שוקלים שינוי קריירה משמעותי. עדיין לא גיבשתם עמדה, לא החלטתם שום דבר. אתם זקוקים לזמן כדי לחשוב. האם עליכם לשתף את בני הזוג שלכם? מצד אחד מדובר במחשבה פרטית, מצד שני אם תתקבל החלטה היא עלולה להשפיע מאוד על הבית המשותף שלכם ויתכן ששמירת המחשבה לעצמכם לאורך זמן תוביל לתחושת שבר באמון בסופו של דבר.

האם אתם חושבים שעליכם לשתף בכל מחשבה שחולפת בראשכם? אדם שבמהלך ריב חלפה במוחו במחשבה: "אולי טעיתי כשהתחתנתי". האם עצם העובדה שהמחשבה הזו חלפה בראשו מחייבת אותו לשתף את בן או בת הזוג שלו? ומה אם מדובר במחשבה שחוזרת במוחו מדי פעם?

ומה דעתכם על פנטזיות? האם כל פנטזיה צריכה להפוך להיות נושא לשיחה בין בני הזוג? יש זוגות שעבורם שיתוף כזה מעמיק אינטימיות. אצל זוגות אחרים הוא עלול דווקא ליצור פגיעה, קנאה או חוסר ביטחון. דווקא הדוגמאות הללו ממחישות עד כמה קשה לשרטט קו ברור בין פרטיות לבין סודיות. אותו מידע יכול להיחשב אצל זוג אחד כחלק לגיטימי מהמרחב האישי, ואצל זוג אחר כהסתרה שפוגעת באמון. אין כאן תשובה אחת נכונה שתתאים לכל זוג. חפשו את המינון המדויק עבורכם ועבור בני הזוג שלכם. כדי להיות בטוחים תוכלו לשאול את עצמכם שלוש שאלות:

1. האם המידע הזה שייך רק לעולמי הפנימי, או שהוא כבר משפיע על המציאות המשותפת שלנו? ככל שהמידע משפיע על החיים של בן הזוג כך גוברת האחריות לשתף.

2. האם השמירה על המידע לעצמי נובעת מתוך צורך בפרטיות או מתוך פחד מהתגובה של בן או בת הזוג שלי?

3. וזו אולי השאלה החשובה ביותר: האם ההסתרה מאפשרת לנו להישאר קרובים או שהיא מייצרת מרחק ביני לבין הקשר?

זוגיות טובה אינה בהכרח מערכת יחסים שבה מספרים הכל, אבל היא גם לא יכולה להיות כזו שבה מסתירים המון. בין שני הקצוות האלה נמצא מרחב עדין של שיקול דעת. מרחב שבו שני בני הזוג מנסים שוב ושוב להבחין בין מה ששייך ל"אני" לבין מה שכבר שייך ל"אנחנו". לא תמיד תהיה תשובה אחת נכונה. אבל עצם הנכונות לשאול את השאלה זה חלק ממה שבונה אינטימיות, אמון וקרבה לאורך זמן.

נסו את זה בבית.

שאלות נפוצות:

האם זוגיות טובה דורשת שקיפות מלאה?

לא בהכרח. מחקרים מראים שאינטימיות נוצרת משילוב בין חשיפה לבין גבולות בריאים ולא מחשיפה מוחלטת.

מה ההבדל בין פרטיות וסודיות?

פרטיות שומרת על מרחב אישי ואוטונומיה. סודיות כוללת הסתרה של מידע שיכול להיות משמעותי עבור בן או בת הזוג ודורשת משאבים רגשיים אקטיביים.

איך יודעים אם כדאי לשתף?

שאלו את עצמכם: האם המידע משפיע על המציאות המשותפת? האם ההסתרה נובעת מדחף שלכם לפרטיות או מתוך פחד? והאם היא מקרבת או מרחיקה אתכם מהקשר?

היכנסו לקרוא עוד על הסתרות בזוגיות.

גם אתם חולמים להיות מטפלים וללוות זוגות בחזרה אל האהבה? היכנסו לפרטים על לימודי ייעוץ זוגי.