כשאנחנו יודעים יותר מדי טוב: על שליטה הורית פסיכולוגית

"זה לא כזה נורא, אתה מגזים", "אם היית מקשיב לי מלכתחילה זה לא היה קורה", "תעשה את זה ככה, זה יותר נכון".

אלה רגעים קטנים, יומיומיים: אנחנו מתקנים, מסבירים, מכוונים, או יודעים בשביל הילד מה נכון להרגיש ומה נכון לעשות.

לפעמים זה קורה כשהילד חוזר עצוב ואנחנו מיד מסבירים לו שזה "לא באמת כזה נורא". לפעמים כשאנחנו מתקנים אותו עוד לפני שסיים לחשוב לבד, ולפעמים כשאנחנו משוכנעים שאנחנו פשוט יודעים טוב יותר. כל אחד מהרגעים האלה, בפני עצמו, הוא חלק טבעי מהורות. אבל לפעמים, בלי לשים לב, הם מצטברים והופכים לשפה. שפה שבה לילד נשאר פחות ופחות מקום להיות הוא. לא מדובר במשפט אחד כזה או אחר, אלא בדפוס שחוזר שוב ושוב.

המחקר מכנה את זה "שליטה הורית פסיכולוגית". מדובר במצבים שבהם ההורה לא רק מכוון התנהגות, אלא נכנס גם לעולם הפנימי של הילד: משפיע על איך שהוא מרגיש, חושב או מפרש את עצמו ואת המציאות. מחקרים בתחום מראים שכאשר זה הופך לדפוס קבוע, יש לכך השלכות ברורות: ילדים חווים יותר חרדה ודיכאון, יותר בעיות התנהגות, ופחות תחושת עצמאות וביטחון. במחקרי אורך נמצא שגם כאשר לוקחים בחשבון קשיים שהיו לילד מראש, שליטה כזו מנבאת החמרה במצב לאורך זמן. לא מדובר רק במה שאנחנו עושים, אלא במה שהילד לומד על עצמו בתוך הקשר איתנו.

למה זה קורה?

הרבה פעמים, זה מתחיל ממקום מאוד אנושי: חרדה, הרצון להגן, למנוע טעויות, לשמור על הילד. השליטה נותנת תחושה של ביטחון. לפעמים יש גם קושי לשאת נפרדות, לראות את הילד כישות נפרדת עם מחשבות ורצונות משלו. ויש גם דפוסים עמוקים יותר: הורים שגדלו כך בעצמם, או כאלה שהזהות שלהם כהורים קשורה ב"אני יודע/ת יותר טוב".

לפעמים שליטה הורית מופיעה גם כהגנת יתר, מה שמכונה "הורות הליקופטר". במקרים כאלה, ההורה מתערב מתוך דאגה ומתקשה לאפשר לילד להתמודד לבד ולחוות תסכול.

אבל יש מצבים אחרים, עדינים יותר, שבהם השליטה אינה רק בהתנהגות, אלא גם בעולם הפנימי של הילד: מה מותר להרגיש, מה נכון לחשוב, ואיך נכון להיות. מעבר לפגיעה בעצמאות, שליטה פסיכולוגית עלולה ליצור בלבול רגשי אצל הילד ("מה אני מרגיש באמת?"), לפתח תלות בהורה, וקושי בקבלת החלטות. בהדרגה, הילד עלול ללמוד לא רק לחפש אישור, אלא גם להטיל ספק בתחושות ובמחשבות של עצמו.

איך אדע אם זה קורה לי?

נסו לשאול את עצמכם: האם אני מנסה להשפיע על איך שהילד מרגיש, ולא רק על מה שהוא עושה? האם אני משתמש/ת באשמה כדי להניע אותו לפעולה? האם קשה לי לקבל בחירה שלו ששונה ממה שאני הייתי בוחר/ת? ואם כן, האם זה קורה לי לעיתים רחוקות, או שזה כבר דפוס?

תנו לגיטימציה לעולמו הפנימי של הילד. רגשות הם תמיד לגיטימיים, גם כשהם לא נעימים.הגבולות שאנחנו מציבים הם על התנהגויות, לא על רגשות.

שימו לב לשפה שלכם. במקום להביע אכזבה מהילד או לתייג אותו ("עצלן", "שקרן", "חצוף"), נסו להתייחס להתנהגות עצמה: "המעשה הזה הוא גניבה".

נסו לזהות את הטריגרים שלכם. הצורך שלנו בשליטה מתגבר כשאנחנו מוצפים. אם נדע לזהות את הטריגרים שגורמים לנו להצפה, נוכל להכין את עצמנו מראש להתנהלות נכונה יותר ברגע האמת.

ואולי לפני כל זה, נסו רק דבר אחד קטן: בפעם הבאה שהילד חווה רגש לא נעים, עצב, אכזבה או תסכול, נסו לשים לב לרגע שבו עולה הדחף להסביר לו למה הוא לא צריך להרגיש כך. במקום זה תוכלו לשהות איתו ברגש שלו. תוכלו למשל להגיד: "זה קשה לך" וזה הכל. זה שינוי קטן מאוד מבחוץ, אבל לפעמים גדול מאוד מבפנים.

הורות טובה לא נמדדת רק ביכולת להציב גבולות, אלא גם ביכולת להשאיר לילדים שלנו מקום להיות הם.

נסו את זה בבית.

שאלות נפוצות:

איך נדע אם אנחנו הורים שמפעילים שליטה פסיכולוגית?

האם קשה לכם לקבל בחירות של הילד? האם אתם מנסים להקטין כשהוא מביע רגש שלילי? האם אתם משתמשים באשמה כדי להניע אותו לפעולה? ובאיזו תדירות זה קורה לכם? אם אתם לא בטוחים – בואו להדרכת הורים.

האם כל תיקון של הילד נחשב חדירה לעולם הפנימי שלו?

ממש לא. זה מאוד תלוי בתדירות וגם בעוצמה. האם מתאפשר מדי פעם לילד לחשוב אחרת מכם? להחליט עבור עצמו משהו בדרך אחרת משלכם? האם אנחנו מנסים לתקן התנהגות של הילד או את הרגש שהוא מרגיש? תפקידנו כהורים לכוון את הילד לדרך הנכונה, המוסרית והטובה עבורו. אבל חשוב שגם נאפשר לו לפרוח בעולם הזה ולהיות אדם נפרד מאיתנו.

מה עושים אם אני מזהה את זה אצלי? האם זה כבר גרם נזק?

אף פעם לא מאוחר מדי לתיקון. עצם המודעות שלכם לנושא היא כבר חלק משמעותי מהפתרון. אם תרגישו שאתם עדיין זקוקים להכוונה – בואו להדרכת הורים.

מה אני יכולה להגיד במקום “זה לא כזה נורא"?

מבחינת הילד זה כן נורא. תוכלו להיות אמפטיים לכאב שלו. לומר לו שאתם מבינים שזה כואב לו (או עצוב לו או מכעיס אותו). תוכלו להציע חיבוק או כל דבר אחר שיוכל לעזור לו להירגע. מה מרגיע אתכם כשאתם עצובים או כועסים? מה מקובל אצלכם בבית לעשות כדי להירגע? זו הזדמנות ללמד אותו את מנהגי הבית שלכם.

היכנסו לקרוא על ריבים בין אחים.

גם אתם חולמים ללוות הורים? בואו להגשים את החלום:

היכנסו לפרטים על לימודי הדרכת הורים (לימודי ייעוץ משפחתי).