גלית ועומרי רבים כבר עשרים שנה את אותו הריב. 'הוא שוב לא עדכן כשהגיע לעבודה. הוא יודע כמה שזה מלחיץ אותי ומכניס אותי לסרטים של חרדה,' היא כולה נרעשת כשמספרת לי בקליניקה על הריב שהיה להם השבוע. 'היא סתם היסטרית,' עומרי מתפרץ, 'אני בדרך כלל מקפיד לכתוב לה, אבל הפעם באמת לא יכולתי. הבוס צלצל בדיוק כשחניתי'. 'הוא פשוט לא סופר אותי,' גלית מתייפחת. 'סימסתי ברגע שיכולתי,' עומרי ממשיך ומסביר, 'תמיד היא מאשימה אותי. שום דבר אף פעם לא מספיק טוב בשבילה,' הוא נאנח.
אני קוראת לזה מודל האינסוף. דמיינו לכם ציור של סימן האינסוף. כעת דמיינו שהצד הימני של הסימן הוא הצד של גלית והצד השמאלי הוא הצד של עומרי (ראו ציור 1). בואו נטייל בדמיוננו על סימן האינסוף. נתחיל בנקודה המסומנת בצהוב – ההתנהגות שלו. עומרי לא מעדכן את גלית שהגיע בשלום לעבודה. מדובר בנסיעה ארוכה וגלית סובלת מחרדות ומתקשה לנשום עד שמגיע האס-אם-אס הגואל שמעדכן אותה שעומרי הגיע בשלום. גם בדרך חזרה עומרי מקפיד בדרך כלל לסמס לגלית כשהוא יוצא מהעבודה וכך היא יודעת בערך מתי הוא צפוי להגיע ומרגישה יותר שליטה על החרדה שלה. הסידור הזה מתקיים ביניהם כבר שנים ובדרך כלל עובד נפלא. באותו היום עומרי התעכב ולא סימס לגלית שהגיע בשלום. גלית החלה להיבהל. היא היססה לפני שכתבה לו הודעה, כי חששה להפריע לו. בסופו של דבר היא כתבה לו וכשלא ענה לה החרדה הציפה אותה. ההתנהגות של עומרי הפעילה חסכים פסיכולוגיים של גלית. חסכים בהערכה, בנראות, באהבה, שריטות שהביאה איתה מילדותה ולא קשורים בכלל אל עומרי (ציור 1).
כעת בואו נמשיך ונטייל על סימן האינסוף. אותם חסכים פסיכולוגיים שיש לגלית (כמו גם לרובינו) הובילו אותה לחוש רגשות של חרדה (ציור 2). יש לגלית מעט מאד שליטה על הרגשות הללו. אותם רגשות של חרדה הובילו את גלית להסביר לעצמה שעומרי לא סופר אותה. כעת זו התפיסה שלה את המציאות (ציור 3).
התפיסה של גלית כאילו עומרי לא סופר אותה מובילה אותה להרגיש כלפיו רגשות של כעס. רגשות הכעס הם רגשות משניים. הם מתעוררים בה כתגובה לפרשנות שלה את המציאות, כאילו עומרי לא סופר אותה. כעת, הכעס מוביל אותה להתנהגות. גלית בוכה, מאשימה את עומרי וצועקת (ציור 3).
ההתנהגות הזו שלה פוגשת אצל עומרי את חסכי הילדות שלו. גם לעומרי, כמו לרובנו, יש חסכים בנראות, בהערכה, באהבה. לעומרי קשה עם תחושה שמאשימים אותו. זה מעורר אצלו את הפחד שמא הוא לא מספיק טוב, לא מצליח לספק (ציור 4). וכמו שאנחנו יכולים לראות בציור מספר 5, זה מוביל אותו לפרש את מציאות חייו כאילו גלית היסטרית ורוצה לחנוק אותו.
מכאן הדרך קצרה לתחושת חנק וניכור (ציור 5) שמובילה את עומרי להסתגר, להתנתק ולהימנע עוד מלעדכן את גלית. והנה, שוב, חזרנו לציור מספר 1 שבו עומרי נמנע מלעדכן את גלית כשהוא מגיע ליעד אחרי נסיעה ארוכה. וגלית שוב צפויה לחשוב שעומרי עושה לה דווקא ולא סופר אותה וחוזר חלילה.
לרוב הזוגות יש מעגלי אינסוף שכאלה. ריבים שחוזרים על עצמם שוב ושוב. זה יכול להיות בנושאים שונים ולגעת בפצעי ילדות שונים. החלק העליון של סימן האינסוף מתאר חלקים שאנחנו רואים מבחוץ – התפיסות של כל אחד מבני הזוג, ההתנהגות החיצונית שלהם, רגשות שהם מביעים. החצי התחתון של סימן האינסוף מתאר את מה שקורה להם בחלקים הלא מודעים שלהם. פצעי הילדות, רגשות ראשוניים שמתעוררים כשאנחנו מפעילים טריגרים על אותם פצעי ילדות. וביחד נוצר כאן ריקוד זוגי שבו שני בני הזוג שותפים.
זוגות שמכירים את הריקוד הזוגי הזה שלהם, יכולים ללמוד איך להאט את התגובה ההתנהגותית שלהם וכך להימנע מלהפעיל טריגרים על פצעי הילדות של בני זוגם. כשאנחנו מאטים את התגובה שלנו אנחנו יכולים להספיק להטיל ספק בפרשנות האוטומטית שהמוח שלנו הציע לאירוע. גלית, למשל, תוכל להטיל ספק בפרשנות שלה שעומרי לא סופר אותה ולברר איתו קודם, מדוע לא סימס לה כפי שבדרך כלל מקפיד לעשות. עומרי יוכל להטיל ספק בפרשנות שלו שגלית היסטרית ורוצה לחנוק אותו ולהיזכר שהיא דווקא עושה לאחרונה תהליך מרשים של החלמה מהחרדות ואולי קרה משהו ספציפי היום שמנע ממנה להצליח לנשום כשלא כתב לה בזמן.
יש זוגות שרבים את אותו הריב כבר עשרים שנה. שוב ושוב מופיע אותו סימן של אינסוף ומקבל מופעים מעט שונים, בהתאם לסיטואציה הספציפית. יש זוגות שיש להם כמה וכמה מעגלי אינסוף שכאלה, בכמה תחומים. זוגות שיצליחו לזהות ולהכיר את מעגלי האינסוף שלהם יוכלו להפחית מאוד את כמות הריבים בבית.
נסו את זה בבית.
לקריאה נוספת על משברים בזוגיות - היכנסו לכאן.
גם אתם חולמים להיות מטפלים זוגיים? וללמד זוגות איך להחזיר את השמחה והאהבה הביתה? בואו להגשים את החלום. היכנסו לכאן.