יש איזו מוסכמה חברתית כאילו החיים שלנו מסתיימים כשאנחנו נכנסים לזוגיות ומקימים משפחה. החברות עורכות מסיבת רווקות לכלה, כאילו תמו ימי הזוהר שלה והחברים עורכים מסיבת רווקים לחתן, כאילו הוא נפרד כעת מחייו. גם על במות הסטאנד-אפ מקובל להתייחס לאירוע כאל אירוע פרידה מהחיים שלנו כאדם חופשי ומוגשם.
אני פוגשת אותם בקליניקה כמה שנים מאוחר יותר, כשהם מגלים יום אחד שויתרו על עצמם. נזכרים במרירות שפעם היו להם תחביבים וחלומות. אנשים שחווים משברי גיל ומתמלאים בתחושת החמצה על כל השנים שחלפו.
אני מאמינה שאפשר ורצוי לא לוותר לעצמנו על עצמנו, גם בתוך הקשר הזוגי והמשפחתי.
נסו לבחון את עצמכם, עד כמה אתם מרוצים ממצבכם בכל אחת מחזיתות החיים שלכם. חזית הקריירה – האם אתם במקום הנכון לכם? האם נעים לכם לקום בבוקר לעבודה? האם יש שם אנשים שנעים לכם בחברתם? האם העבודה הזו נותנת לכם תחושת משמעות?
בחזית הבריאות – האם התזונה שלכם טובה בעינכם? האם אתם עוסקים בספורט? האם השינה שלכם טובה?
בחזית החברתית – האם יש לכם חברים? כזוג ובנפרד? האם אתם מרגישים שהייתם רוצים יותר בתחום הזה?
בחזית האומנותית – האם יש בכם תשוקה לנגן, לצייר או לרקוד? האם זה יכול להרגיע אתכם? לתת לכם תחושת חיוניות וחופש?
אם משהו מהחזיתות האלה מצריך שיפור – נסו לבדוק עם עצמכם מה הצעד הקטן שאתם יכולים לעשות בשבוע הקרוב, שישפר עבורכם את המצב? אולי כדאי להתייעץ עם מאמן או יועץ עסקי או אישי?
אנשים שחיים בתחושת הגשמה, מביאים אל תוך הקשר הזוגי את תחושת המשמעות, את השמחה, את האנרגיה הטובה, וכך גם הקשר הזוגי מרוויח.
במחקר שהתפרסם לאחרונה עקבו אחרי יותר מ-11 אלף זוגות ברחבי העולם (כולל בישראל) ומצאו שזוגיות משגשגת קורית דווקא כשכל אחד מבני הזוג חש שביעות רצון מחייו האישיים. כלומר הגשמה עצמית דווקא חיזקה את הקשר הזוגי ולא להיפך. (לקריאת המחקר המלא - ראו קובץ מצורף בתחתית העמוד).
אנשים חוששים להעז להגשים את עצמם מכמה סיבות. אחת הסיבות המרכזיות היא החשש שהזמן שיושקע בהגשמה העצמית יבוא על חשבון הזמן הזוגי או המשפחתי. לגבי הילדים, זה נכון שהם זקוקים לנו, ההורים. וחשוב שנשמור על זמנים בהם אנחנו פנויים להיות איתם. אבל אם נוותר על ההגשמה העצמית שלנו, איזה מודל אנחנו מייצרים עבורם? האם הם יגדלו להיות אנשים שמחפשים את ההגשמה העצמית שלהם או שילמדו מאיתנו ויוותרו לעצמם על עצמם? גם הילדים שלנו זקוקים לנו מוגשמים ושמחים.
האמת היא שזמן זה קצת כמו מקום בארונות. מכירים את זה? גם אם נעבור לבית יותר גדול ויהיו לנו בו יותר ארונות מבעבר, תמיד המקום בסופו של דבר יתמלא ונמצא את עצמנו אומרים ש"אם רק היה לי עוד ארון היה לי איפה לשים גם את זה"... 😊 וברצינות, ניהול זמן זה דבר שאפשר ללמוד. ומתברר שאנשים מעזים להגשים את עצמם ולחזור לנגן או לרקוד או לפגוש חברה או ללמוד ולעסוק בספורט – דווקא מרגישים פתאום שהם מספיקים הרבה יותר ממה שהספיקו בעבר.
בעיני, הקשר הזוגי האולטימטיבי הוא כזה שבו כל אחד מבני הזוג מרגיש שהוא מגשים את עצמו בחיים האלה ובן זוגו מצליח לנשום בקלילות. אפשר למצוא את הדרך להגשים את עצמנו מבלי שבני הזוג שלנו יאבדו נשימה. אל תוותרו על החיפוש אחר הדרך לשם.
ואם אתם מרגישים מאויימים ממסע ההתפתחות שבני הזוג שלכם עוברים, חפשו מה יכול לעזור לכם לנשום (מלבד האפשרות לכלוא את בן הזוג בארון ולמנוע ממנו או ממנה את ההגשמה העצמית). אם נחנוק את בני הזוג שלנו ונמנע מהם הגשמה עצמית, נחבל גם בסיכויי הקשר הזוגי שלנו לשגשג. ואפשר למצוא את הדרך לשמור על הזוגיות גם לצד מסעות התפתחות מטלטלים. אם תעזו לבדוק עם עצמכם בכנות מה יכול לעזור לכם, תוכלו לאפשר לבני הזוג שלכם לחיות בתחושת הגשמה ולזוגיות שלכם לפרוח.
נסו את זה בבית.
לקריאה על איך משמרים זוגיות טובה ארוכת שנים? - היכנסו לכאן.
גם אתם חולמים להיות מטפלים? בואו להגשים את החלום:
לפרטים על קורס הייעוץ הזוגי - היכנסו לכאן
לפרטים על הקורס לייעוץ משפחתי - היכנסו לכאן.