"בחו"ל זו לא חוכמה" – למה דווקא אחרי חופשה זוגית מגיעה המריבה?
יצאתם לחופשה. סוף סוף בלי הילדים, בלי מילואים, בלי עבודה. רק שניכם. לפני הנסיעה אולי חששת: איך זה יהיה? האם נצליח להשאיר את המשקעים מאחור ובאמת ליהנות?
והנה, היה ממש נחמד. אפילו כיף. צחקתם, ביליתם, העליתם זיכרונות, מנוחה אמיתית.
לקראת סוף החופשה התחיל להתגנב לליבך הפחד: "מה יהיה כשנחזור? נצטרך לחזור לעבודה, למטלות הבית, לילדים. מה יהיה כששוב נהיה עסוקים במרוץ החיים הבלתי נגמר?".
ואתה? השקעת את הנשמה בחופשה הזו. תכננת הכל מראש, שמת לב לכל הפרטים הקטנים, ארגנת בדיוק את מה שידעת שהיא אוהבת. רצית באמת לשמח אותה, אחרי כל התקופה המורכבת שעברתם. בדרך חזרה אמרת לה: "נכון שהיה כיף?". קיווית לקצור את הפירות, לשמוע מילה טובה או לפחות לראות אותה מחייכת, מסופקת מכל הטוב שהבאת לחיים שלה. ואז היא ענתה: "טוב, בחו"ל זו לא חוכמה". בום, טראח. נעלבת. "אף פעם שום דבר לא מספיק טוב בשבילה", חשבת לעצמך, הסתגרת והתרחקת.
מה באמת קרה שם?
בעצם מדובר בשני אנשים שמאוד אוהבים אחד את השני. הוא באמת רצה לשמח אותה והיא באמת נהנתה. אבל שניהם מפחדים. אפשר להבין אותם. הרבה זוגות מרגישים את הפחדים האלה. היא מפחדת שמא הם שוב יתרחקו, כשיחזרו וישקעו בחיי היומיום ויזניחו שוב את הזוגיות שלהם. הפחד שלה לא מופרך. מרוץ החיים באמת מקשה על זוגות להשקיע בזוגיות. הוא הרי יחזור לעבודה התובענית שלו, ואולי יצטרך שוב לצאת למילואים, היא תצטרך לחזור לעבודה שלה, והילדים צריכים אותם ואולי גם ההורים שלהם כבר צריכים מהם עזרה. כשהם מגיעים הביתה, מותשים, בסוף כל יום, למי יש כוח להשקיע בזוגיות?
וגם את הפחד שלו כולנו מכירים. הוא מפחד שהיא לא מעריכה, שהוא שקוף עבורה, שהיא לא באמת רואה את המאמצים שהוא משקיע, שהיא רואה רק במה הוא נכשל ומאכזב ולא במה הוא נהדר ותורם.
הפחדים האלה שלהם הסתירו להם את העובדה המרגשת שהיה להם באמת נעים יחד בחופשה. פחד הוא רגש טבעי, אבל כשאנחנו נותנים לפחד לנהל אותנו, הוא הופך לנבואה שמגשימה את עצמה. אם היא שוקעת בפחד, היא מגיבה אליו בקרירות, בריחוק או בעוקצנות. ואז היא גורמת לו להתרחק, להסתגר, ולברוח אל מרוץ החיים, שזה בדיוק מה שהיא חששה ממנו. ואם הוא שוקע בפחד, הוא גורם לעצמו להסתגר, להתרחק ולהימנע מלהשקיע שוב בזוגיות שלהם. וכך הוא שותף להגשמת הפחד שלו, שהיא תתאכזב ממנו ולא תראה אותו תורם.
אז מה עושים?
הרי הפחד הוא רגש טבעי. חשוב שנסלח לעצמנו על כך שעולה בנו פחד, אבל שנתעקש להשאיר סימן שאלה גדול על מה שהוא אומר. נניח הפחד שלה, שכשנחזור כל הקירבה הזו תימחק ונשקע במרוץ החיים? האם זו אמת? אולי, אבל זו אמת עתידית, אין לנו כרגע נתונים אמיתיים לגבי העתיד. יתכן שזה מה שיקרה. אבל גם יתכן שנבחר להתעקש להשקיע בזוגיות שלנו גם כשנחזור לארץ, ואז הפחד שלנו לא יתגשם. ובכל מקרה, אם נפנה את תשומת הלב שלנו להווה, נגלה שכרגע זו לגמרי לא האמת.
ולגבי הפחד שלו? האם זו אמת שהיא לא ראתה את כל הטוב שהביא בחופשה הזו? זה לא נכון. היא בחרה כרגע לשתף בפחד שלה שתיכף כל זה ייגמר, אבל הוא יכול היה, למשל, להתעקש לקבל את מה שהוא רוצה באמת ולבקש ממנה להגיד לו איך הרגישה בחופשה.
ומה דעתכם על האמירה שלה ש"זו לא חוכמה". האם זו באמת "לא חוכמה" שנעים לנו בחופשה? למה בעצם?
לא לכל הזוגות נעים יחד בחופשה, רק שניהם לבדם. אם נעים לכם יחד בחופשה, זה אומר שאתם באמת אוהבים, שאתם באמת חברים טובים. זה נפלא. תרשו לעצמכם לראות את זה, ולחגוג את זה.
מה דעתכם? נסו את זה בבית.
היכנסו לקרוא עוד על פחדים בזוגיות.
היכנסו לקרוא על פחד מהילדים.
גם אתם חולמים ללוות זוגות? בואו להגשים את החלום:
היכנסו לפרטים על לימודי ייעוץ זוגי.
היכנסו לפרטים על לימודי הדרכת הורים (לימודי ייעוץ משפחתי).