בשבועיים האחרונים, בהמון בתים, ילדים בכו ושיגעו את ההורים. הורים מספרים שעוברים עליהם ימים קשים: הילדים לא הולכים לישון, בוכים יותר מתמיד, עושים בלגן, חוצים גבולות. יש ילדים שנהיו רכושניים, לא מרשים לאף אחד לגעת להם בדברים. ילדים אחרים התחילו לנשוך, לצבוט או להרביץ לאחים שלהם (או להורים). יש ילדים שהיו כבר גמולים מחיתולים ופתאום יש רגרסיה גם בתחום הזה. גם ילדים גדולים יותר חוזרים מיום הלימודים עייפים ועצבניים יותר ומתמיד.
חשוב שלא ניבהל. זה טבעי ולגמרי מובן. הילדים נכנסו למסגרות חדשות. זה קשה ומאתגר בכל גיל. גן חדש, כיתה א', חטיבת ביניים, תיכון. לא סתם אומרים ש'כל ההתחלות קשות'. חלק מאיתנו בוודאי זוכרים את הקושי שהיה לנו בימים הראשונים במסגרת חדשה.
יש ילדים שנכנסו למסגרת שבה הם מכירים חלק מהילדים ואולי גם את הצוות החינוכי. אחרים נכנסו למסגרת חדשה שבה הם לא מכירים אף אחד. במקרה כזה האתגר עוד יותר גדול.
מלבד המסגרת החדשה, חשוב שנזכור שהילדים עברו גם שנתיים מאתגרות של מגפת הקורונה. גם הקטנטנים, שלא הבינו באמת מה קורה, נחשפו למתח בסביבה. ההורים סבלו מאי וודאות כלכלית, פחדים ממחלות, שינויים בסדר היום, ברוב הבתים לא באמת התנהלה שיגרה. כל זה מכניס מתח וגורם לרגרסיה ולבעיות בהתנהגות. ועכשיו גם הכניסה למסגרת החדשה מאתגרת מאוד.
אז מה עושים?
אם הילדים שלכם בגן, במיוחד אם מדובר במסגרת חדשה ולא מוכרת, קחו נשימה עמוקה. הילדים שלכם זקוקים לתקופת הסתגלות. בגן החדש יש חוקים חדשים ולא מוכרים. סדר היום השתנה. יתכן שבגן הקודם הם ישנו בצהריים וכעת הם צריכים להיגמל גם מההרגל הזה. שעות האוכל השתנו, האווירה בחצר, התגובות של הגננת, וכמובן הסביבה החברתית, יש המון דברים חדשים שהילדים צריכים להתרגל אליהם.
הדבר הכי טוב שאתם יכולים לעשות כדי להקל עליהם ולזרז את ההסתגלות שלהם הוא שאתם בעצמכם תאמינו בכוחות הנפש שלהם. לילדים שלכם יש תעצומות נפש. הם עדיין לא יודעים שיש להם כוחות שכאלה. ההתנסות שלהם בימים אלה באתגר ההסתגלות למסגרת החדשה תעזור להם להכיר בכך שיש להם כוחות. בעתיד כשיצטרכו לעבור מהיסודי לחטיבת הביניים ואחר כך לתיכון וגם לבקו"ם, הם יוכלו לצאת לדרך כשהם מכירים בכוחות הנפש שלהם ויודעים שהם מסוגלים להתמודד. אי אפשר להכיר את כוחות הנפש הללו רק מדיבורים של ההורים. ההתנסות האישית של כל אדם היא הדרך היחידה ללמוד ולהכיר בכך. הם זקוקים לאמונה שלכם ביכולת הזו שלהם, כדי שיעזו יותר להתנסות בעצמם.
הדבר השני שתוכלו לעשות על מנת להקל עליהם, הוא להכיל את התסכול שלהם. מה זה אומר להכיל תסכול? קודם כל זה אומר להיות מוכנים נפשית לכך שזה מה שיקרה. כשהילדים חוזרים הביתה הם עייפים, עצבניים ואולי גם ברגרסיה בכל מיני תחומים (גמילה מחיתולים, צורך במוצץ ועוד). אם אני יודעת שזה מה שצפוי לקרות – אני פחות מופתעת ואני יכולה להתכונן לכך מראש. תכננו את שעות אחר הצהריים כך שיתאימו למצבם הרגשי של הילדים. הימים הראשונים במסגרת החדשה מלאים בלחץ חברתי, בהתמודדות רגשית, ברעש. רוב הילדים זקוקים אחר הצהריים לשקט. הנמיכו את רעשי הרקע. אין צורך בימים האלה לקחת אותם לפעילויות כמו לונה פארק, הצגות, אירועים מרובי משתתפים. עדיף להוריד הילוך ולהישאר ככל האפשר בבית. שחקו עם הילד אחד על אחד (או עם האחים). שחקו בבובות, בקוביות, בקלפים, באפייה או בהמצאת שירים וסיפורים. נסו לייצר שיגרה ככל האפשר שקטה. כזו שתחזיר את הבטחון ותשרה רוגע.
אם אתם רואים שהילדים עייפים, נסו להקדים את לוח הזמנים של הבית. הקדימו את ההליכה למקלחת (כשעייפים קשה במיוחד להיכנס להתקלח). הקדימו את ארוחת הערב ואת טקס השינה גם. אם הילדים היו רגילים לשנת צהריים, סביר שהם יירדמו באמצע הפעילויות אחר הצהריים. אבל גם אם מדובר בילדים שכבר נגמלו מהצורך לישון בצהריים, כולם חוזרים עייפים מהמסגרות החדשות ומומלץ להקדים את ההליכה לישון ככל האפשר.
אל תוותרו על הגבולות. גבולות משרים בטחון. הגבולות מאפשרים יצירת שיגרה (יש שעה שבה אוכלים, שעה שבה מתקלחים, שעה שבה הולכים לישון). שיגרה מייצרת תחושת וודאות ורוגע. זכרו שגבולות לא מחזיקים על ידי כעס וצעקות. בחיוך ובחיבה אפשר להקפיד על הגבולות של הבית. דווקא עכשיו, כשקשה לילדים במסגרת החדשה, הם זקוקים להרגיש שיש להם הורים חזקים ששומרים על הגבולות ומייצרים עבורם שיגרה וודאות.
החלק הנוסף של 'להכיל את התסכול' הוא לא לכעוס עליהם. הילדים לא עושים את זה נגדכם. הם לא הפסיקו לכבד אתכם, לאהוב אתכם ולרצות להיות טובים. הם פשוט מותשים ועצבניים. אם תצליחו לזכור את זה – יהיה לכם קל יותר להימנע מכעס.
אם הילדים יותר גדולים – אם הם עברו לכיתה חדשה בבית הספר, בחטיבה או בתיכון, גם הם בוודאי חוזרים עייפים ועצבניים בשבועות הראשונים. תנו להם זמן הסתגלות. נסו לא לכעוס. הם לא עושים את זה נגדכם. הם החזיקו מעמד כל הבוקר בבית הספר, אספו את עצמם והשתדלו להיות טובים. כעת, בבית, הם מרשים לעצמם לשחרר את הרסן ולנשום קצת. זה סימן טוב. הם מרגישים בבית. התרחקו אם זה לא נעים לכם וקחו נשימה עמוקה של סבלנות. זה יחלוף.
כשהם משתפים אתכם בכך שקשה להם, נסו להביט בהם במבט שמאמין ביכולות ההסתגלות שלהם. ספרו להם שכל ההתחלות קשות ושממרחק של זמן הימים האלה ייראו להם כאילו חלפו במהירות. אתם יכולים לשתף אותם בכך שגם לכם היה קשה בהתחלות שונות שהיו בחייכם (עד שהם יגידו שאתם חופרים ויעצרו אתכם 😊). נסו לשאול אותם שאלות שיש בהן סקרנות. תנו להם הרגשה שהם מעניינים אתכם, שמעניין אתכם לשמוע את נקודת המבט שלהם על הנושא ושאתם מאמינים שיש להם בוודאי רעיונות איך אפשר להתמודד עם המצב.
זו תקופת הסתגלות. בעוד כמה ימים או שבועות יהיה הרבה יותר קל. הילדים יכירו את השיגרה החדשה, יתרגלו אליה ורוב הסיכויים שגם ייהנו ממנה. כניסה למסגרת חדשה - זה מאתגר, אבל כשצולחים את האתגר ומתרגלים מרוויחים גם שקט ורוגע וגם חוויית הצלחה שתאפשר מעבר קל הרבה יותר בפעמים הבאות בהן הילדים ייכנסו למסגרת חדשה.
תסמכו עליהם ותאמינו בהם - ותהיה שנה נהדרת.
נסו את זה בבית.
לקריאה על בטחון עצמי של ילדים - היכנסו לכאן.
גם אתם חולמים להיות מדריכי הורים? וללמד הורים איך להשיג את שיתוף הפעולה של הילדים? היכנסו לכאן ובואו להגשים את החלום.