איזה קול אתם בוחרים לבטא?

כבר שנים שענבר מבקשת ממנו שילך לטיפול או לסדנאות התפתחות, כמו שהיא עושה, שיעשה תהליכי התפתחות. גלעד מסרב. הוא לא אוהב לדבר על זה בכלל. בגיל 45 כשהם יושבים על הספה בקליניקה לטיפול זוגי, הוא מוצא את עצמו לראשונה מדבר על עצמו בפתיחות, מנתח דפוסי התנהגות שלו, מגלה בעצמו כמה מסע התפתחות יכול להיות דבר מעניין.

משבוע לשבוע הם מתקרבים והמתח בבית מתפוגג בהדרגה. בפגישה האחרונה הוא אמר שהוא מרגיש שהוא ממש במסע התפתחות. הבטתי על ענבר בחיוך. הנה, היא מקבלת מה שכל כך ביקשה ורצתה כל השנים, חשבתי לעצמי. שאלתי אותה איך היא מרגישה עכשיו. 'החמצה,' היא ענתה, 'על כל השנים שבהן זה לא קרה'. אאוץ'.

זה נכון שזה יכול היה לקרות לפני עשר שנים. אבל זה לא קרה. ורק כשנקלעו למשבר זוגי שהוביל אותם לטיפול הזוגי הוא נפתח לאפשרות הזו. אנשים צריכים להבשיל לקראת תהליך של טיפול או התפתחות. כשאנחנו מאוד עמוסים אנחנו בדרך כלל לא פנויים רגשית לתהליכים כאלה. גם אנשים שאוהבים לעשות מסעות התפתחות בחיים עושים אותם בדרך כלל בקפיצות ולא בתהליך מתון ורציף. יש תקופות של פריצות דרך ויש תקופות של הפוגה במסע עצמו. ככה זה ואי אפשר להאיץ במישהו לעבור תהליכי התפתחות. זה צריך לבוא מתוכו.

הקול הזה בתוכה שאומר לה עכשיו שחבל שזה לא קרה קודם – הוא קול אותנטי וחשוב. אבל יש בתוכה עוד קולות. יש בתוכה גם קול ששמח על כך שזה קורה. כשאני שואלת אותה על כך – היא מודה שיש גם את הקול הזה בתוכה.

לכולנו יש קולות סותרים בו זמנית בתוכנו. כשאנחנו מתכוננים לקראת אירוע מרגש, למשל, יש בתוכנו קול נרגש ושמח והוא אמיתי, אבל הרבה פעמים יש בתוכנו גם קול שחושש וגורם לנו לדמיין תוצאות איומות. שני הקולות הללו הם אותנטיים, אבל יש לנו יכולת לבחור לאיזה מהקולות אנחנו רוצים יותר להקשיב. הדרך לעשות את זה היא להביע בקול רם את הקול שאנחנו רוצים יותר להקשיב לו. לדבר על השמחה וההתרגשות, למשל, ופחות להשמיע בקול רם את הקול המאיים והמלחיץ.

החלקים הלא מודעים שלנו מקשיבים לנו כשאנחנו מדברים. אם הם שומעים אותנו מדברים את הפחד שוב ושוב – הם מפנימים שזה הקול החשוב.

כשענבר רואה את גלעד נפתח ועושה מסע התפתחות – היא יכולה לבחור האם להשמיע עכשיו בקול רם את הקול של ההחמצה או לבחור לתת במה דווקא לקול בתוכה ששמח על השינוי המבורך. שני הקולות הם אותנטיים. בכל מקרה לא מדובר בזיוף.

החלקים הלא מודעים בתוכה מקשיבים לה כשהיא מדברת והגוף שלה יתאים את עצמו לקול שהיא תבחר להשמיע. כשאנחנו מבטאים בקול רם תחושות של החמצה או של פחד מופרשים מהמוח הורמונים של לחץ. כשאנחנו בוחרים לבטא בקול רם תחושות של שמחה מופרשים מהמוח חומרים שמשרים רוגע, עונג והנאה. הגוף מתאים את עצמו אלינו. ויש לנו בחירה.

גם גלעד מקשיב לה, לענבר, כשהיא מדברת. הבחירה שלה לדבר כעת דווקא על תחושת ההחמצה מכאיבה לו. אם חשוב לה לעודד אותו להמשיך ולהעז להיפתח עוד – כדאי שהיא תשמיע את הקול בתוכה שמתלהב מזה.

אני מאוד בעד אותנטיות, כנות ופתיחות בין בני הזוג. אני לא מבקשת ממנה לזייף או לשקר. אבל אם יש בתוכה קול אותנטי ששמח ומתלהב ממה שקורה עכשיו – זו תהיה בחירה מוצלחת יותר אם היא תבחר להשמיע דווקא אותו וכך היא גם תזמן לעצמה עוד ועוד מהדבר הטוב הזה. כך מייצרים תקשורת מקרבת בבית.

כשעולות בכם מחשבות רעות, פחדים, פרשנויות קשות לאירועי החיים שלכם – תשאלו את עצמכם האם יש עוד קולות בתוך ליבכם כעת. האם יש גם קולות שאומרים משהו חיובי, מיטיב, נעים וממלא תקווה? אם כן – נסו להגיד אותם בקול רם, נסו לשמוע את עצמכם אומרים לאחרים גם את הקולות האלה. אם תעזו להשמיע יותר את הקולות (האמיתיים) הטובים שיש בליבכם תגלו שהבמה שאתם נותנים להם מאפשרת להם לגדול.

אדלר כתב "הסובייקטיבי הוא האובייקטיבי" – כלומר, האופן (הסובייקטיבי) שבו אתם מספרים לעצמכם בליבכם את המציאות שלכם - הופך להיות המציאות האובייקטיבית האמיתית שלכם. שווה, לא?

נסו את זה בבית.

לקריאה על ריבים בוואטסאפ – היכנסו לכאן.

לקריאה נוספת על תקשורת מקרבת - היכנסו לכאן.

גם אתם חולמים להיות מטפלים וללמד זוגות איך להחזיר את השמחה הביתה? בואו להגשים את החלום:

לפרטים על לימודי ייעוץ זוגי - היכנסו לכאן 

לפרטים על לימודי ייעוץ משפחתי - היכנסו לכאן.