מאמרים

באיזו מוזיקה אתם מדברים?

דניאלה בוכה כשהיא מספרת לי בקליניקה על הריב האחרון שלהם. 'בכלל לא אכפת לו שנפגעתי,' היא אומרת.

'עוד פעם ההאשמות האלה,' קובי מתפרץ ומעלה את הטון, 'זה לא נכון שלא אכפת לי. היא תמיד מאשימה אותי'.

הטענה הזו נשמעת הרבה פעמים בקליניקות של מטפלים זוגיים, 'בכלל לא אכפת לו', ומדובר בזוגות אוהבים. רוב הזוגות שמגיעים אלינו, לטיפול זוגי, הם זוגות אוהבים. משהו הלך לאיבוד בדרך. דפוסי התקשורת עקומים. הם לא מצליחים להרגיש אהובים ומוגנים, אבל המכנה המשותף לכולם הוא שמאוד אכפת להם. ודווקא בגלל זה הכל כל כך כואב ומסתבך.

אז למה דניאלה מרגישה כאילו לא אכפת לו? למה אנשים טועים לחשוב שבני הזוג שלהם אדישים כלפיהם?

הרבה פעמים זה נובע מהמוזיקה של השיחות ביניהם.

אנשים לא שמים לב שהטקסט שהם אומרים לא נמצא בהלימה עם המוזיקה שמלווה אותו. המוזיקה חבויה בעוצמת הקול שלנו, באינטונציה, במידת הרוך שמלווה את הדיבור שלנו וגם בהבעות הפנים שלנו ובשפת הגוף בכללותה.

תינוקות, מבינים את המסר שההורים מנסים לומר הרבה לפני שמבינים את הטקסט המדובר. הם קשובים למוזיקה של הדברים. להבעות הפנים, לשפת הגוף ולמנעד הקולי שההורים משתמשים בו כשהם מדברים. גם חיות יכולות להבין את המוזיקה של הדברים. אם יש לכם חתול או כלב בבית, אתם בוודאי מכירים את זה. הם יודעים כשאנחנו עצובים, שמחים או כועסים – גם בלי שהם מבינים את הטקסט המדובר.

כשאנחנו כועסים – אנחנו מגבירים את עוצמת הקול ואת מקצב הדיבור שלנו, רוכנים לפנים. שפת הגוף שלנו מביעה כעס.

כשבא לכם לצעוק על מישהו – נסו לדמיין אתכם מחזיקים לו ידיים (אם זה בן הזוג שלכם, אני ממליצה בחום לנסות באמת להחזיק ידיים), תגלו מהר מאוד שקשה לנו לצעוק על אדם שאנחנו נותנים לו יד. שפת הגוף שלנו לא מותאמת לרגש שרצינו להביע. שפת הגוף שלנו היא גם שפה.

המטפלים שבינינו מכירים את העבודה העצומה שאפשר לעשות באמצעות המוזיקה של הדברים. העבודה הקולית ושפת הגוף שלנו משפיעים מאוד על המטופלים שלנו. מטפל שרוכן לפנים ומגביר את הקול, מדבר מהר או בפנים קפואים – המטופל יחווה אותו כועס או אדיש. מטפל שנשען לאחור בכיסאו, יושב בנינוחות, מנמיך את קולו, מביא רכות לדיבור שלו, יצליח לתת למטופל מרחב להבין בו ביתר קלות את המסר שהוא מנסה להעביר.


אז מה בעצם קרה לדניאלה וקובי?

שפת הגוף של קובי הביעה אדישות. הדיבור שלו היה מונוטוני, פניו היו קפואים. למרות שהטקסט שקובי השתמש בו הביע אכפתיות, דניאלה חוותה אותו כאילו לא אכפת לו, כי שפת הגוף שלו לא שידרה רגש. המוזיקה של הדברים לא התאימה לרגשות האמיתיים שהוא מרגיש.

תופעה דומה קורית לנו כשאנחנו מתכתבים. האדם שמקבל את הטקסט שכתבנו לא תמיד קורא אותו במוזיקה שבה אנחנו כתבנו. (לקריאה נוספת על צרות בזוגיות שנובעות מכתיבת טקסט כדרך תקשורת – היכנסו לכאן).


זוגות קרובים ואוהבים, שמנהלים זוגיות מוצלחת, טועים לעיתים בפרשנות של דברי הפרטנר שלהם, בגלל שהמוזיקה לא הייתה מותאמת לטקסט המדובר. מן הסתם, אצל זוגות שנמצאים במשבר או בתקופה של קושי ביחסים, התופעה מחמירה מאוד. אנשים שנמצאים בכאב מתקשים לשמוע את בני הזוג שלהם נקי. הם מקשיבים דרך הפילטרים של הכאב. ואז גם כשבני הזוג אומרים משהו ניטרלי, ולפעמים אפילו כשהם מנסים לומר משהו טוב – זה נשמע לבני הזוג הכאובים כמו סינית, ובסינית זה נשמע רע.

נסו להיות ערניים למוזיקה של הדיבור שלכם – האם שפת הגוף שלכם תומכת בטקסט שאתם מנסים לומר? האם יש בדיבור שלכם רכות? חיבה? חמימות? האם טון הדיבור שלכם נשמע מתעניין, כשאתם מתעניינים? האם אפשר לשמוע בטון הדיבור שלכם ובשפת הגוף שלכם שאכפת לכם?

אם לא – נסו להתאים את המוזיקה של הדברים למה שאתם באמת מרגישים. מגיע לכם שבני הזוג שלכם יבינו אתכם במדויק ולא יחשבו שלא אכפת לכם כשבעצם אכפת לכם מאוד.


נסו את זה בבית.


גם אתם חולמים להיות מטפלים זוגיים וללמד זוגות איך להחזיר את השמחה, התשוקה והאהבה הביתה? היכנסו לכאן ובואו להגשים את החלום.