נועם גדל בבית שבו אסור היה לבכות. היו לו שלושה אחים צעירים ממנו, כולם בנים. נועם זוכר את אבא שלו תמיד כועס וצועק. נועם פחד מאבא שלו אבל גם העריץ אותו. הוא זוכר שאבא לימד אותו בילדותו שלהיות עצוב זו פשוט עצלות. 'אם משהו מעציב אותך – לך תתקן את המצב' הוא היה אומר. כעס היה, למעשה, הרגש היחיד שהיה לגיטימי באמת. היום נועם הוא אבא בעצמו. טלי, בת הזוג של נועם, מתלוננת שנועם מרבה לצעוק. היא גדלה בבית שבו לא צעקו אף פעם. היא מבוהלת מהמחשבה שילדיה יגדלו בבית שיש בו צעקות.
טלי למדה בילדותה שעצלות זה דבר נורא. 'אישה טובה אמורה לתקתק הכל בעצמה,' היא מסבירה 'ואף פעם לא לבקש עזרה'. בתום חופשת הלידה טלי חוזרת לעבודה ומנסה להצליח גם לעבוד, גם לנהל את הבית וגם לקום בלילות אל התינוק הקטן, בלי לבקש עזרה. היא נמנעת מלהעיר את נועם בלילה, כי יודעת שהוא עובד כל כך קשה. היא רוצה להיות האישה המושלמת שגם מאפשרת לו לישון. בבקרים היא מותשת לגמרי ואז עצובה ובוכה. נועם מתקשה להכיל את העצב של טלי (הרי למד בילדותו שעצב זו עצלות) וכועס עליה על כך שלא ביקשה עזרה בזמן אמת. טלי נמנעת מלבקש עזרה ונבהלת מהכעס של נועם ונועם נמנע מלחוש עצב, ממיר אותו לכעס ומבוהל מהעצב של טלי. שריטות הילדות של שניהם מנהלות אותם ונכנסות אל תוך הקשר הזוגי שלהם.
עומרי גדל עם אמא חונקת. גם כשהיה בן 16 היא הייתה חוסמת לו את הדלת כשרצה לצאת, דורשת ממנו שידווח לאן הולך ועם מי, וקובעת עבורו האם ילך ומתי ישוב. הוא ידע שהיא מחטטת לו במגירות ומחכה ערה עד שישוב בכל פעם שיצא. עומרי הרגיש שהיא לא סומכת עליו והשתוקק לעצמאות. גלית חוותה בילדותה נטישה של ההורים. הם לא היו שם כשהייתה זקוקה להם והיא גדלה בבית הדודים. כשעומרי וגלית הקימו בית משותף, שריטות הילדות שלהם באו איתם. גלית חוותה חרדות וביקשה מעומרי שיעזור לה להתמודד. עומרי ניסה להיות חבר טוב. הוא היה כותב לה הודעה כשהיה יוצא מהעבודה, כדי שהיא תוכל לעקוב אחרי הזמן, לחשב כמה זמן ייקח עד שיגיע הביתה ולא לדאוג לו כשהוא בדרכים. כשהיה יוצא בבקרים הוא היה כותב לה ברגע שהגיע למקום העבודה. הסידור הזה החזיק מעמד כמה שנים, אבל בהדרגה קרו יותר ויותר מצבים שבהם עומרי התקשה לעמוד בהסכם ולא כתב לה. גלית כעסה ועומרי הרגיש ששוב מנהלים אותו, חונקים אותו ומצמצמים את העצמאות שלו, כפי שהיה בילדותו. גלית חוותה שוב חרדות נטישה. שריטות הילדות שלהם התנגשו והפעילו אותם שוב ושוב.
גם שריטות הילדות של גלי ואסף נתקלות זו בזו ומקשות על הקשר הזוגי. אסף רוכב על אופנוע כבד. כשהם באים לטיפול הזוגי בקליניקה הוא בוחר לבוא עם האופנוע, כך שיוכל להמשיך ישר משם לסידורים. היא באה במכונית ומציעה לו שיסע איתה. היא מסבירה שאולי ירד גשם וטיפשי במצב כזה לצאת עם האופנוע. האמת היא שגלי מתגעגעת אל אסף, כל השבוע הם כמעט לא נפגשו. שניהם היו כל כך עסוקים בעבודה ועם הילדים. גלי כמהה לנסיעה משותפת שבה יוכלו לשוחח ולהרגיש שוב קירבה. היא חוששת לומר לו את זה, כי למדה בילדותה להימנע מהבעת רגשות. אסף לא מעלה בדעתו שגלי מתגעגעת אליו. הוא שומע אותה מעבירה ביקורת על החלטתו לבוא עם האופנוע ומרגיש שוב, כמו בילדותו, שמנסים לנהל אותו ולהחליט במקומו. הוא כועס ומתלקח ביניהם ריב.
כולנו נושאים בליבנו שריטות שנשרטנו בילדותנו. גם מי שזכה לילדות מאושרת נצרבו בתוכו אמונות לגבי זמן, כסף, מיניות, אהבה ויחסים. האמונות הללו מעצבות את האישיות שלנו ומלוות אותנו בבגרותנו. חלקן תומכות ועוזרות לנו לנהל מערכות יחסים בריאות ומאושרות. אחרות חוסמות אותנו ומפריעות לנו בחיי הזוגיות שלנו. ויש אמונות שיכלו להיות נהדרות אך הן מתנגשות עם האמונות של בני הזוג שלנו ויוצרות מתחים בזוגיות.
אז מה עושים?
מודעות לכך שזה מה שקורה לנו יכולה לעזור. תחילה מודעות של כל אחד מבני הזוג לשריטות הילדות הפרטיות שלו. אם נועם יכיר בקושי שלו בהבעת עצב (כי 'עצב זו עצלות') ובנטייה שלו להמיר את העצב בכעס - הוא יוכל לנסות להאט את התגובות שלו בכל פעם שיחוש כעס ולנסות לזכור שיתכן שהרגש המותאם כעת הוא עצב ולחפש דרכים להביע אותו. טלי יכולה לעזור לנועם בתהליך ההתפתחות הזה. אם היא תהיה מודעת לכך שנועם גדל בבית שאסור בו להביע עצב, היא תוכל, בפעם הבאה שבו תראה את נועם כועס, לנחש שבעצם מדובר בעצב ולנסות לעזור לו להביע את העצב שלו באופן שיאפשר לה להתקרב אליו. כך זוגיות יכולה להיות מרחב לריפוי ולהתפתחות.
אם קשה לכם לעשות את זה לבד – בתהליך של טיפול אפשר ללמוד להכיר את שריטות הילדות שמפעילות אתכם (לכולנו יש כאלה) ולהצליח להחלים ולהתגבר עליהן. יש אנשים שמכירים את שריטות הילדות שלהם עצמם, אך משתמשים בהן כבתירוץ להמשך ההתנהגות הפוגענית שלהם. שריטות ילדות הן משהו שיש לכולנו, אך עלינו לגדול ולהתפתח ולמצוא את הדרך שהן יפסיקו לנהל אותנו ונצמח להיות אנשים טובים יותר. ואם קשה לכם עם שריטות הילדות של בני הזוג שלכם - בואו לטיפול זוגי.
יש אנשים שמכירים את שריטות הילדות של בני הזוג שלהם ומטיחים בהם עלבונות בזמן ריב. עוד לא נולד הזוג שזה עבד לו. כשאתם מטיחים בבני הזוג שלכם עלבון שקשור לשריטות הילדות שלהם, אתם מאבדים את הסיכוי שהם יוכלו להקשיב לכם באופן נקי ולהבין באמת מה שרציתם לומר. שריטות הילדות של בני הזוג שלכם הם פצע שהם סובלים ממנו, הם לא עושים את זה נגדכם. כשאתם באמצע ריב – זכרו להיות ממוקדים בכאן ועכשיו. מה הפריע לכם בסיטואציה הנוכחית, איך אתם מרגישים כעת, בלי להטיח אירועים או מצבים מן העבר ובלי לנתח את מבנה האישיות של האדם שמולכם. כך תוכלו להשיג את תשומת הלב הטובה של בני הזוג שלכם ולקבל מענה אמיתי וכן לכאב שלכם. (לקריאה נוספת על 'פתולוגיות פסיכולוגיות' של בני הזוג שלנו – היכנסו לכאן).
דפוסי תקשורת יעילים יכולים גם לעזור כששריטות הילדות מפעילות אותנו. גלי ואסף, למשל, יכולים ללמוד דפוסי תקשורת חדשים שיעזרו לאסף להבין את המצב הרגשי של גלי בכל רגע. כך למשל כשהוא בוחר לרכב על האופנוע והיא מציעה לו להצטרף אליה למכונית, הוא ידע שהיא מתגעגעת אליו ולא ירגיש כאילו היא מנסה לנהל אותו. (היכנסו לקרוא על תקשורת מקרבת בזוגיות).
כשאנחנו מכירים את שריטות הילדות שלנו ושל בני הזוג שלנו, אנחנו יכולים גם להצליח להימנע מלכעוס. עומרי יכול להימנע מלכעוס על גלית, כשהיא מבוהלת שמא קרה לו משהו בדרך. היא לא עושה את זה נגדו. הוא הרי בדרך כלל משתדל וכותב לה כשמגיע וכשיוצא מהעבודה. רק לעיתים רחוקות זה לא מסתדר וכשזה המצב - הוא יכול להרעיף עליה חיבה וחמימות כשנפגשים ולנחם אותה, מתוך ידיעה שלפעמים זה קורה, בחיים המשותפים, שלא נוכל למלא את כל הבקשות של בני הזוג שלנו, אבל כעת נחבק ונאהב אותם ולא נכעס עליהם כשהם בכאב.
נסו את זה בבית.
לקריאה נוספת על הפעלה הדדית של שריטות הילדות – היכנסו לכאן.
גם אתם חולמים ללוות זוגות? בואו להגשים את החלום:
היכנסו לפרטים על לימודי ייעוץ זוגי.
היכנסו לפרטים על לימודי הדרכת הורים (לימודי ייעוץ משפחתי).