האם גם אתם טובעים ברגשות אשם? המון אנשים מסתובבים באופן קבוע ויומיומי עמוסי רגשות אשם על כך שהם לא הספיקו לבצע מטלה כזו או אחרת או שנכשלו במשימה כלשהי בעבודה או בבית. רגשות אשם זה מאוד לא נעים, אבל לרוב האנשים זה לא גורם לשנות את התנהגותם בימים הבאים. רוב האנשים מנסים לברוח מהתחושות הללו על ידי אכילה רגשית, אלכוהול, עישון או הסחות דעת אחרות. וזה כמובן לא באמת עוזר. אז מה עושים?
תחילה נזכיר את הכלים הפרקטיים הפשוטים והזמינים שיכולים להועיל לאיזון טוב בין העבודה למשפחה וכך להפחית את רגשות האשם. ואחר כך נזכיר את שלוש הסיבות העיקריות שבגללן אנשים לא מצליחים לאזן טוב בין העבודה לבין המשפחה. אז הנה כמה כלים מעשיים שתוכלו להשתמש בהם לאיזון בין העבודה והמשפחה:
נסו לקבוע שעות עבודה קבועות. מאז הקורונה הרבה יותר אנשים בישראל עובדים מהבית. עבודה מהבית יכולה להיות נהדרת עבור אנשים מסוימים ומאתגרת מאוד עבור אחרים. יש אנשים שלא עובדים מהבית, אבל כשהם חוזרים הביתה הם מביאים איתם עבודה. יש להם מיילים דחופים או שיחות טלפון שעליהם לעשות גם כשהם בבית. אם אני יודעת שיום העבודה שלי נגמר בשעה מסוימת יש תקוה שאוכל לסבול פחות מרגשות אשם בשעות האחרות. כך גם בלימודים. אם יש לי שבוע ללמוד לקראת מבחן, רוב האנשים לא ילמדו לקראת המבחן באופן רצוף שבוע שלם (וטוב שכך) אך הם יחושו רגשות אשם כל השבוע בכל פעם שהם לא לומדים לקראתו. לעומתם, אנשים שסימנו ביומן משבצות ספציפיות ללמידה, יוכלו להיות משוחררים מרגשות האשם בשעות האחרות. סמנו לכם ביומן שעות שמיועדות לעבודה, שעות שמיועדות לספורט, שעות שמיועדות לזמן זוגי ושעות שמיועדות לפנאי לעצמכם. החלקים הפסיכולוגיים שלנו קשובים אלינו. אם אנחנו מסמנים ביומן דברים כאלה, הגוף הפסיכולוגי שלנו "מבין" שאלה דברים חשובים, ומתגייס להתנהג בהתאם.
לרוב האנשים עוזרת גם הפרדה פיזית. כשאתם עובדים מהבית האם אתם יושבים באמצע הסלון? האם יש לכם חדר שקט ופרטי או פינת עבודה ייעודית? יש אנשים שזה לא משנה להם בכלל, אבל אם קשה לכם לאזן בין העבודה לבין הבית – הפרדה גיאוגרפית (גם אם היא בתוך אותו הבית, הגדרת פינת עבודה קבועה) יכולה לעזור.
רשימת מטלות. אנשים שמתקשים לעצור את שטף העבודה יכולים להיעזר ברשימת מטלות יומית שמסודרת לפי סדר דחיפות. בראש הרשימה כתבו את המטלות הדחופות שאתם ממש חייבים לעשות באותו היום. ואחריהן בסדר יורד של דחיפות את שאר המטלות. כשאנשים עובדים לפי רשימה שכזו הם יכולים יותר בקלות להרגיע את רגשות האשמה שלהם. אם נניח ביום מסוים לא הספקתי כל מה שרציתי, אני עדיין יכולה לשאוב נחמה מכך שכן הספקתי את המטלות הדחופות ממש, ואלה שלא הספקתי יכולות לחכות למחר.
האצילו סמכויות. האם יש מישהו בסביבת העבודה שלכם שאפשר לבקש ממנו או ממנה לעשות עבורכם חלק מהמטלות? יש אנשים שהם מאוד ריכוזיים וקשה להם לשחרר חלק מהמטלות לאחרים. בדקו האם אתם יכולים, זה יכול להקל כשאתם בעומס.
הכרת תודה. כשאתם מושקעים בעבודה המון שעות, בני הזוג שלכם משלמים על כך מחיר. נכון, הם ידעו שאתם כאלה כבר כשהכירו אתכם והם גם נהנים מהכבוד ומהפרנסה שזה מספק לכם וגם להם (או שזה עתיד לספק לכם), ועדיין, הם גם משלמים על כך מחיר. אם תכירו במחיר הזה, הם יוכלו להתפנות לראות את הצדדים הטובים שיש בחבילה הזו אתכם. אל תחששו להגיד את זה. להודות להם על שהם "סובלים" אתכם. להכיר בקול רם במחיר שהם משלמים ולהגיד להם שוב ושוב שזכיתם שיש לכם דווקא אותם. אולי זה נראה לכם מובן מאליו, אבל בני הזוג שלכם צריכים לשמוע שאתם מעריכים אותם ושאתם מודעים למחיר שהחיים אתכם גובים מהם. אין כאן הודאה באשמה. אתם לא אשמים. ועדיין, יש כאן הכרה במציאות, שיש בה גם כאב, לצד השמחה וההצלחה. אם תכירו תודה, בני הזוג שלכם יוכלו להרפות מהצורך לנפנף בזה ולטעון כלפיכם שקשה להם. הם ירגישו שאתם רואים אותם ויחושו פחות לבד.
קבעו ביומן זמן זוגי. רוב האנשים טועים לחשוב שאם הם גרים יחד עם בני הזוג שלהם זה מספיק. הם נתקלים זה בזו ברחבי הבית בכל יום וכך יש להם "המון שעות יחד". אנשים שעובדים מהבית חושבים לפעמים שהם היו עם בני הזוג שלהם, כי פיזית הם אכן שהו באותו בית. אבל מבחינה פסיכולוגית הזמן הזה לא מתויק כזמן זוגי. בנבכי הנפש של כל אחד מאיתנו אנחנו רושמים לעצמנו את חוויות חיינו והזמן הזה בבית לא נרשם שם כזמן זוגי. זמן זוגי נרשם ככזה רק אם אני מרגישה שבן הזוג שלי בחר בזמן הזה להיות איתי ולא שהוא נמצא כאן פשוט כי זה גם הבית שלו. תנו לבני הזוג שלכם להרגיש שהם מספיק חשובים עבורכם, כך שהקדשתם להם משבצת ביומן. זוגות שחיים ביחד ומצליחים לשמור על זוגיות ארוכת שנים משובחת הם כאלה שמקפידים על זמן זוגי בשגרה השוטפת. זמן שבו הם פנויים מעבודה, פנויים מהילדים ופנויים מהסלולרי. זמן שבו אפשר להיות יחד. זה לא חייב לדרוש הוצאות כלכליות גדולות. אפשר בזמן הזה לאכול יחד ארוחת ערב בבית, לשתות יחד יין, לקרוא יחד ספר, לראות יחד סדרה, להתחבק, לשתף בחוויות היום של כל אחד מאיתנו וכמובן שהזמן הזה יכול לכלול מיניות. חפשו דרכים לגוון את הזמן הזוגי שלכם והקפידו בכל שבוע לפתוח יומן ולבחור יחד משבצות לזמן זוגי (היכנסו לקרוא עוד על מה זו בעצם זוגיות טובה).
גם זמן משפחתי הוא חשוב. הקפידו על זמן שלכם יחד עם הילדים. גם כאן זה לא חייב לכלול לונה פארק, זה יכול להיות זמן בבית שבו נשחק כולנו בסלון או נאכל יחד ארוחת ערב או נקים אוהל בבית ונראה יחד סרט.
ספורט. אנשים שעושים ספורט באופן שגרתי ישנים יותר טוב בלילה, סובלים פחות מסטרס, חולים פחות ושמחים יותר. הרבה אנשים נמנעים מספורט כי הם מספרים לעצמם שאין להם זמן לזה. האמת היא שאנשים שמתעקשים לשלב ספורט בסדר היום השבועי שלהם מספיקים בסופו של דבר הרבה יותר. התפוקה שלנו עולה דווקא כשאנחנו עסוקים.
מה טוען אתכם? חפשו דברים קטנים, ביומיום שלכם, שיכולים למלא אתכם באנרגיה. מוזיקה? פודקאסט מעניין? הליכה באוויר הפתוח? מקלחת טובה? שלבו ביומיום שלכם הפוגות קצרות לפעולות שימלאו אתכם באנרגיה. רוב האנשים חיים כמעט בלי אוויר ורק מחכים לחופשה הגדולה אחת לשנה. מסתבר שיעיל יותר לטעון את עצמנו ביומיום שלנו, בדברים קטנים וזמינים.
אבל מעבר לכל זה, יש שלוש סיבות מרכזיות שמקשות על אנשים לאזן בין העבודה והבית. הסיבה הראשונה היא וורקוהוליות. וורקוהוליות היא התמכרות לעבודה. אנשים מתמכרים לעבודה מאותן סיבות שאנשים מתמכרים לכל דבר אחר. הם בורחים מפני הבדידות, השעמום או הקושי בזוגיות. אנשים כאלה חשים דחף אובססיבי לעבוד. וורקוהוליות יכולה לנבוע גם מפרפקציוניזם – צורך חרדתי אובססיבי בתפוקה מושלמת. אנשים שמכורים לעבודה סובלים מסטרס, חוסר שינה והערכה עצמית נמוכה. לא כל מי שעובד שעות נוספות הוא וורקוהוליק. שאלו את עצמכם האם אתם מושקעים רגשית לחלוטין בעבודה ומתקשים להיות נוכחים רגשית בחיים שמחוץ לעבודה? אם אתם מזהים את עצמכם כוורקוהולים חפשו מסגרת טיפולית להחלמה.
הסיבה השנייה שמקשה על אנשים לאזן בין הבית והעבודה היא הפרעות קשב. אנחנו יודעים היום שהפרעות קשב לא חייבות בכלל להיות קשורות לקושי בריכוז. אנשים שסובלים מהפרעות קשב סובלים הרבה פעמים מקושי בארגון, הם קופצים ממטלה אחת לאחרת, מתקשים להניע את עצמם לפעולה, ומתקשים לסיים מטלות שהחלו בהן. בנוסף הפרעות קשב גורמות גם למיקוד יתר. תופעה קשה במיוחד שמקשה עליהם להתנתק מפעולה שהם מרוכזים בה ולשים לב לזמן שחלף ולמטלות נוספות שמבקשות תשומת לב. אנשים עם הפרעות קשב זקוקים עוד יותר להפרדה הגיאוגרפית ולהפרדה בזמנים בין הבית לבין העבודה. אם יש לכם הפרעות קשב חפשו טיפול. יש היום טיפולים קוגנטיביים, בשיחות (שיטת טיפול חדשה שנקראת 'קוגפאן' ומבוצעת על ידי מרפאים בעיסוק שעברו הכשרה ספציפית). יש גם טיפולים תרופתיים יעיליים וגם אימונים אישיים יכולים לעזור.
הסיבה השלישית שמקשה על אנשים לאזן בין הבית והעבודה היא דפוסי ריצוי. אנשים בדפוסי ריצוי מתקשים לזהות את הגבולות של עצמם ומתקשים להחזיק אותם. הם מוצאים את עצמם אומרים 'כן' כשהם בעצם רצו לצרוח 'לא'. הם מתחייבים למטלות הרבה מעבר למה שהם באמת מסוגלים לעמוד בו. לאורך זמן הם לא מצליחים לעמוד בעומס ומתמלאים תחושות כשלון. יש אנשים שמתנהלים בדפוסי ריצוי בעבודה שלהם. הם לא מצליחים להגיד לסובבים אותם 'לא' ולפעמים זה גם קושי מול עצמם. הם מעמיסים על עצמם הרבה יותר מדי. יש אנשים שדפוסי הריצוי שלהם באים לידי ביטוי גם בבית. גם מול בני הזוג שלהם הם לא מצליחים לשרטט את הגבולות המיטיבים.
הרבה אנשים מודעים לכך שהם בדפוסי ריצוי אבל רבים אחרים בכלל לא מבינים שזה מה שקורה להם, כיוון שהם מוצאים את עצמם כועסים המון. אנשים חושבים שאדם מרצה הוא אדם וותרן ולכן הם לא מזהים שהם למעשה בדפוסי ריצוי. אבל כעס הוא אחד המופעים של דפוס ריצוי. אנשים מרצים הרבה פעמים כועסים. הרי אדם חזק, שמחזיק היטב את הגבולות של עצמו, הוא לא באמת אדם כועס, אין לו שום צורך לכעוס. הוא יודע איפה הגבולות שלו והוא אוכף אותם בשקט, במעשים או במילים שקטות וברורות. אדם שמוצא את עצמו כועס הוא אדם שמצפה שמי שמולו יבין ויפנים איפה הגבולות שלו ויעזור לו לשמור עליהם. אדם כזה לא באמת מחזיק היטב את הגבולות שלו. הוא תלוי ברצון הטוב של מי שמולו.
אם אתם מזהים שאתם מתנהלים בדפוסי ריצוי, מול בני הזוג שלכם או בעבודה שלכם חפשו עזרה מקצועית. יציאה מדפוסי ריצוי היא תהליך לא פשוט אבל לגמרי אפשרי. חפשו מה מפעיל אתכם. האם זה החשש הכלכלי? המסרים החברתיים מפעילים לחץ על אנשים לתת מעצמם יותר, להיות הישגיים ולהגביר את התפוקה בעבודה. בהרבה מקומות עבודה נדרשות המון שעות עבודה והקידום מותנה בתפוקה הגבוהה. אנשים מוצאים את עצמם כורעים תחת הנטל הגובר. יתכן שהקושי להוריד הילוך נובע מהלחץ הזה, החשש מפני אובדן מקום העבודה או החשש מהתדרדרות כלכלית.
אחרים מפחדים להוריד הילוך כיוון שחוששים לאבד את המעמד, הכבוד וההערכה בעיני הסובבים אותם. ויש גם חששות מול בני הזוג. אנשים שמתנהלים בדפוסי ריצוי בתוך הזוגיות חוששים לאבד את אהבתם והערכתם של בני הזוג שלהם. לפעמים האיום ממש מדובר ולפעמים הוא רק מרומז. בשני המקרים אנשים מוצאים את עצמם מבוהלים ממש מהמחשבה שבני הזוג שלהם יכעסו או יתאכזבו מהם.
ויש גם דפוסי ריצוי שנובעים מהחשש מפני המבט של הדמות שלנו בראי. מה היא תחשוב עלינו? האם היא תמשיך להביט עלינו בהערכה גם אם נוריד הילוך בעבודה? האם היא תחשוב שאנחנו נהדרים? שאנחנו חכמים, טובים וראויים?
אפשר ללמוד איך לגייס מבט חומל על עצמנו. מבט שרואה את הטוב שבנו, גם כשאנחנו מעגלים פינות לפעמים. מבט שרואה את הניסיונות שלנו, את המאמץ, את הדרך שאנחנו עושים ולא רק את התוצאות. מבט טוב.
אפשר ללמוד איך לאזן טוב יותר בין העבודה והבית. אל תוותרו לעצמכם. המחיר שאתם משלמים על חוסר האיזון הזה הוא גבוה (גם בתחום האישי, גם בתחום הזוגיות וגם עם הילדים). מגיע לכם למצוא את הדרך הטובה עבורכם לאיזון טוב ובריא.
נסו את זה בבית.
היכנסו לקרוא עוד על דפוסי ריצוי.
גם אתם חולמים ללוות זוגות? בואו להגשים את החלום:
היכנסו לפרטים על לימודי ייעוץ זוגי.
היכנסו לפרטים על לימודי הדרכת הורים (לימודי ייעוץ משפחתי).