מאמרים

את בדיוק כמו אמא שלך!


אחד העלבונות הכי קשים שאנשים מטיחים בבני הזוג שלהם ברגעי ריב קשורים לדמיון בינם לבין אמא או אבא שלהם. עלבונות כאלה נוטים להיחרט בלב ולצוף שוב ושוב בכאב פועם.


אבל למה שזה כל כך יעליב אותנו?


חלקנו גדלנו בבתים קשים, להורים קשים, ואז אפשר להבין. אנשים כאלה מנסים כל חייהם להתרחק מכל דמיון בינם לבין ההורים. הם זוכרים איך בילדות הבטיחו לעצמם שהם יהיו הורים אחרים לגמרי. הם בוחרים מסלול חיים שונה לחלוטין, מתלבשים אחרת, מדברים אחרת. לפעמים זה נדמה שהם ממש עובדים בלהיות הפוכים מהוריהם. האמת היא שאנשים שעובדים כל חייהם בלהיות שונים מההורים למעשה לא באמת הצליחו להשתחרר. הם לא פנויים באמת להיות קשובים לצרכים של עצמם, לחלומות, לתשוקות, לאני הפנימי שלהם. אגב, אנשים שגדלו בבתים בהם ההורים נחוו מושלמים עד כדי כך שהם מנסים כל חייהם להידמות להם – גם הם לא באמת השתחררו ומהבחינה הזו הם משלמים מחיר דומה.


אז אם בן הזוג שלכם מנסה כל חייו להיות שונה מהוריו, ברור שאמירה על הדמיון שלו לאביו או לאימו עלולה להסב לו כאב גדול. יתכן שכשהוא מביט בראי הוא רואה בעצמו את הדמיון להוריו וחש כשלון. במקרה כזה האמירה שלכם מכאיבה כפליים.


אבל המשפט הזה 'אתה בדיוק כמו אבא שלך' או 'את בדיוק כמו אמא שלך' עלול להכאיב גם לאנשים שגדלו להורים טובים, שאהבו אותם והרעיפו עליהם אהבה וטוב.

אצל חלקם זה נוגע בחששות שנובעים מעניינים לא פתורים סביב גיל וזיקנה. אמירה כזו נתפסת כאילו אמרו להם שהם הזדקנו. אצל אחרים זה נוגע ברצון הטבעי שלנו לחוש שאנחנו דמויות עגולות. דמות עגולה הוא מונח ספרותי המתאר דמות מורכבת, שיש לה תכונות שונות, שיכולות להיות גם סותרות. היא יכולה לנהוג לעיתים באומץ ולעיתים לא, לעיתים בחוכמה ולעיתים פחות והיא מתפתחת ומשתנה. כולנו כאלה וכולנו רוצים להיתפס ככאלה. האמירה 'את בדיוק כמו אמא שלך' מרדדת את ההתייחסות אלינו לתכונה ספציפית ומציגה אותנו כאילו היא מגדירה את כל מהותנו.


אבל יש סיבה נוספת שבגללה אני ממליצה בחום לא לערב הורים. הורים זה נושא טעון. עבור רוב האנשים. קחו לדוגמה את אופיר. אופיר בחור מוצלח מכל הבחינות. הוא עובד בהייטק, נראה טוב, יש לו חברים והוא מרוויח המון כסף, נשוי לגלית ויש להם תינוק קטן. אמא שלו מגיעה פעמיים בשבוע להיות עם הנכדים ומביאה איתה המון כלים מלאים בתבשילים משובחים. כשהיא נכנסת יש לה תמיד ביקורת על כל דבר קטן, על ערימות הכביסה הלא מקופלות, על הבלאגן בחדר הילדים, על מה שיש או אין במקרר. גלית נעלבת ממנה שוב ושוב. גם בארוחות השבת אצל ההורים שלו, גלית מרגישה שמותחים עליה ביקורת ושאף פעם לא מרוצים ממנה. אופיר מודה שאמא שלו היא אישה קשה. הוא מסכים עם כל מה שגלית מתארת. ברכב, בדרך חזרה מההורים, הם מוצאים את עצמם רבים ואומרים מילים קשות. לאופיר קשה לשמוע את גלית מדברת כך על הוריו. הוא אמנם מבין שהיא נפגעת ומנסה להגן עליה כשהם שם, אבל מרגיש פגוע בנסיעה חזרה, כשהיא מעיזה לומר מילים קשות על אמא שלו. הוא מרגיש, במידה רבה של צדק, שזה בסדר כשהוא אומר מילים כאלה, אבל לא תקין כשגלית אומרת אותן.


גם ערן וענת רבים בגלל ענייני הורים. ערן גדל בבית קשה. ההורים שלו מעולם לא היו שם בשבילו. אמא נכנסה ויצאה מאשפוזים פסיכיאטריים ואבא התגרש מאמא כשערן היה בחטיבת הביניים. 'אבא שלו הגיע לבקר' ענת מספרת לי בקליניקה 'הוא ישב עם ערן לשתות קפה במטבח וכשאני חזרתי מהעבודה ונכנסתי, אבא שלו אפילו לא טרח להסתובב אלי ולהגיד לי שלום, כאילו אני אוויר'. 'ומה קרה אחר כך?' אני שואלת, והיא מספרת שציפתה מערן שיעיר לו ושנפגעה כשלא עשה זאת ונהיה ריב שלם. ענת נמצאת בעמדה רגשית לא קלה מול ערן. הם הגיעו אלי, לטיפול זוגי, ועדיין לא קל ביניהם. אפשר להבין אותה כשהיא עסוקה בלבדוק האם ערן שומר עליה בסיטואציה שלא הייתה לה נעימה, אבל באותו הרגע מי שהיה זקוק לתמיכה הוא ערן. גם ענת, שנכנסה מהעבודה, לא ניגשה לחבק את ערן ואת אביו, אלא הסתפקה בשלום מרחוק וגם אבא שלו לא טורח להסתובב ולומר שלום לבחירת ליבו. יש כאן אמירה כלפי ערן. בסיטואציה הזו אבא שלו, שוב, לא מכבד את ערן, כפי שקרה פעמים רבות בילדותו. ערן אמנם הצליח לגדול למקום נפלא בחיים, פיתח קריירה מרשימה והקים משפחה לתפארת, אך עדיין, מול אביו הוא נושא בליבו את פצעי העבר וכשאביו מגיע, הוא חשוף ופגיע וזקוק לתמיכה של זוגתו, לחיבוק, למבט הטוב שלה. הוא לא בעמדה שממנה הוא יכול להעמיד את אביו במקומו ולדרוש ממנו שיכבד אותו.

אני פוגשת את זה המון בקליניקה. יושבים מולי אנשים מבוגרים, שעדיין, מול ההורים, נשארים קצת ילדים. רבים מאיתנו, גם כשאנחנו כבר בשיא הקריירה ובעלי משפחות משל עצמנו, עדיין מייחלים למילה הטובה של אמא או של אבא, למבט המתפעל שלהם, לנחת שלהם מאיתנו. וזה אומר שחשוב שנבין, כבני זוג, שעלינו להיזהר בבואנו לדבר על ההורים של בן או בת הזוג שלנו.


אז אני ממליצה: בלי הורים 😊 גם ברגעי ריב, השתדלו להימנע מלהזכיר את ההורים. וגם בין הריבים, חפשו מילים טובות לומר על הוריהם של בני הזוג שלכם. אם תצליחו לעזור להם לראות את הטוב בהורים שלהם (גם אם הטוב הוא חלקי בלבד) זו תהיה מתנה נפלאה עבורם. כדי להצליח בזה נסו להיות בלשים של הטוב. ערכו רשימות לעצמכם, של כל דבר טוב, אפילו קטן, שההורים עשו השבוע. (הם הביאו לעולם את האוצר שבחרתם לחיות איתו. הנה משהו טוב שאפשר להתחיל ממנו את הרשימה. אולי הם גם סבא וסבתא נהדרים לילדיכם?). כשזרקורי תשומת הלב שלכם מכוונים לראות את הטוב – תצליחו לראות ממנו יותר ולעזור לבני הזוג שלכם להשתחרר מפצעי ילדותם.

נסו את זה בבית.

כתבו לי

  • YouTube
  • Facebook

052-2215675

© כל הזכויות שמורות לד״ר מיכל צוקר   |   עיצוב ובנייה: הרמוניה דיגיטלית לעסקים