מאמרים

את כל כך יפה

האם אתם אומרים לילדים שלכם שהם יפים? ולילדות?

אני פוגשת הורים שנמנעים מלומר לילדים שלהם שהם יפים. הם מסבירים לי שהם נמנעים משתי סיבות. הסיבה הראשונה היא שהם חוששים שהילדים ילמדו מזה שתכונות חיצוניות כמו יופי הם הדבר הכי חשוב.

אבל למה שהילדים יטעו לחשוב שזה 'הדבר הכי חשוב'? נוכל להחמיא להם על משהו חיצוני ואחר כך, ברגע אחר, כשיהיו חברים טובים וישתפו פעולה ביניהם, נחמיא להם על החברות שלהם עם האחים שלהם ועל הלב הטוב שלהם, וברגע אחר נחמיא להם על היצירתיות שלהם. בסופו של דבר הם ילמדו שיש הרבה דברים חשובים ומלהיבים בהם והיופי שלהם הוא אחד הדברים ברשימה.

ד"ר מיכל צוקר מלמדת הורות מיטיבה
יופי פותח דלתות

ובואו נעז רגע לדבר על זה, על עניין היופי. היחס של החברה שלנו ליופי הוא דו פרצופי. מצד אחד האנשים היפים הם מושאי הערצה. הם השחקנים, הזמרים, הדוגמנים, אלה שאנחנו רואים בטלוויזיה. מחקרים מראים שלאנשים יפים נפתחות דלתות בחיים, יותר הזדמנויות תעסוקתיות, יותר קל. אפילו מצאו שנהגים בכביש נותנים זכות קדימה יותר, כשהאנשים שמבקשים לחצות את הכביש הם יפים.

מצד שני יש מסר חברתי מאוד חזק שאומר שיופי חיצוני זה רדוד, זה שטחי, זה לא ראוי לשבח. אם את יפה – זה לא מספיק וזה לא חשוב וזה בטח גם מעיד שאת לא חכמה.

ואני לא מנסה לטעון שיופי זה מספיק. אבל בעיניי, גם אם את חכמה זה לא מספיק, אם זה רק זה. כל תכונה לחוד היא לא מספיקה. אנחנו רוצים לפתח את עצמנו בהרבה מישורים. להיות יפים, להיות יצירתיים, להיות טובי לב, להיות מאירי פנים, להיות סקרנים, להיות נדיבים. ועל כל דבר כזה – לזכות למחמאות ולשבחים.

יש אנשים שטוענים שהיופי לא ראוי לשבחים, כי זה משהו שהאדם קיבל באופן גנטי. הוא לא 'עשה בשביל זה משהו', בעוד שכדי לזכות בתחרות ספורט או להצטיין בלימודים – האדם השקיע. אבל האמת היא שגם כדי לזכות בתחרות ספורט וגם כדי להצטיין בלימודים צריך גנטיקה שתאפשר את זה. האייקיו שלנו הוא גם מתנה גנטית ונעים לקבל שבחים ומחמאות, גם אם זכינו להצליח בזכות הגנים הטובים שירשנו מהורינו.


הסיבה השנייה שהורים נמנעים מלתת שבחים לילדיהם היא הטענה שזה 'עלול לעלות להם לראש'. או בלשון חז"ל: 'אין אומרים שבחו של אדם בפניו, שמא יגבה לבבו'. בתלמוד כתוב שהמנהג הנכון הוא לומר מחצית שבחו של אדם בפניו ואת השאר – שלא בפניו.

קטונתי מלחלוק על דברי חכמים, אבל אני לא באמת רואה סיבה להימנע מלומר את שבחו של אדם בפניו. אחד התפקידים שלנו, ההורים, הוא להביט על ילדינו במבט מתפעל, להחמיא להם יום יום, לראות את הטוב בכל מה שהם עושים ולהציב מולם מראה שבה הם יוכלו לראות את הטוב בכל מה שהם עושים. כך נייצר עבורם דימוי עצמי גבוה. ילדים שהוריהם מחמיאים להם ומביטים בהם במבט מתפעל, יוצאים אל העולם כשהם מאמינים יותר ביכולת שלהם להצליח. ילדים שמאמינים ביכולתם להצליח אכן מצליחים יותר בחיים.

אותי לא מפחיד ש'זה יעלה להם לראש'. להיפך. הלוואי שיותר אנשים היו מסתובבים בעולם עם דימוי עצמי חיובי, בזכות זה שהמחמאות של הוריהם 'עלו להם לראש'. בעיקר כשזה נוגע לדימוי גוף. רוב האנשים סובלים מדימוי גוף נמוך מאוד וזה גובה מהם מחיר משמעותי בכל תחומי החיים, כולל במערכות היחסים שלהם כבוגרים.


יש הורים שנמנעים מלומר מחמאות בענייני יופי ומראה חיצוני לבנים שלהם, ושומרים את הסוג הזה של המחמאות רק לבנות. יש גם גננות שמחמיאות לבנות בכניסה לגן על השמלה שהן לובשות או על המראה החיצוני שלהן ולבנים שמגיעים יחמיאו על מהירות הריצה, הכוח או האומץ שהם מפגינים או שלא יחמיאו כלל. בעיניי אין שום הבדל מגדרי בחשיבות של קבלת מחמאות. גם בנים צריכים לשמוע שהם יפים, שיש להם ריח טוב ושנעים להביט בהם וגם בנות צריכות לשמוע שהן אמיצות, חזקות וחכמות.


ההבדל בין עידוד לשבח


שבחים הם מחמאות שאנחנו חולקים לאדם כשהוא מצליח. לומר לילד 'כל הכבוד', 'איזה אלוף', 'אתה כל כך מוכשר' כשהוא מנצח בתחרות, זוכה בפרס או מצליח במבחן – כל אלה הם שבחים.

עידוד אלו הן מילים טובות שנבחר לומר לאדם דווקא כשהוא נכשל. נוכל לומר לו משהו טוב על הדרך שעשה, על המאמץ שהשקיע, על כך שאם ימשיך להתאמן בוודאי יצליח בפעם הבאה.

אדלר הסביר שילד שחווה כישלון עלול להסיק את המסקנה 'אני לא מספיק'. מסקנה שכזו תוביל אותו לצפות מעצמו לכישלון נוסף וכך הוא מנבא את הכישלון הבא. אדלר טען שעל ידי עידוד הילד, נוכל להטמיע בו את ההבנה 'אני מספיק', וכך לייצר אצלו דימוי עצמי גבוה שימנע את הכישלון הבא. גם אם הילד ייכשל בעתיד, הוא יוכל להרים את עצמו ולהאמין שיצליח אם ינסה שוב.

ד"ר מיכל צוקר מלמדת איך ליהנות מלהיות הורים

כשהילד שלנו מצייר נוכל לבחור להתלהב מכך שהצליח לא לצאת מהקווים או מהיצירתיות שהפגין כשצייר ציור ססגוני, בהמון צבעים, ולאו דווקא מהתוצאה הסופית של איכות הציור.

חפשו מחמאות שהילדים יוכלו ללמוד מהם. פחות אמירות סתומות כמו 'כל הכבוד' ויותר אמירות מפורטות כמו 'איזה כיף לאחותך שיש לה אח עם לב כזה טוב, שעוזר לה ככה'. ומדי פעם, הכניסו מחמאות שמתייחסות לחיצוניות שלהם. זה לא רדוד. זה לא 'כל מה שחשוב בחיים'. זה לא 'יעלה להם לראש'. זה אחד ההיבטים שבהם הם מוצלחים. חשוב שידעו את זה.

נסו את זה בית.




נ.ב. – ומה לגבי בני הזוג שלכם? וחברים/חברות שלכם? גם שם אל תהססו. מחמאות מחממות את הלב וזה תמיד טוב.


חולמים להיות מדריכי הורים? היכנסו לכאן ובואו להגשים את החלום.