top of page

מאמרים

'הוא לא אוכל כלום' - על בררנות באוכל

כשהורים אומרים לי 'הוא לא אוכל כלום' אני מבקשת לשמוע פרטים. בחלק מהמקרים מתברר שהילד דווקא אוכל המון. הוא אוכל במבה, ביסקוויטים, עוגיות או חטיפים וכשמגיעה שעת ארוחת הערב הוא כבר שבע ומסרב לאכול. במקרים אחרים מתברר שהילד דווקא כן אוכל, אבל רק שניצל ואורז או צ'יפס ולא מסכים לטעום פירות, ירקות ומאכלים אחרים. יש הורים שמספרים שגם בגן הילד מסרב לאכול ואחרים מודים שדווקא בגן הוא אוכל נהדר ורק בבית 'עושה לנו הצגות'.

זה באמת אחד התפקידים שלנו, ההורים, ללמד את הילדים שלנו תזונה בריאה. יש ילדים שאיתם זה הולך בקלות. אבל יש ילדים מאוד בררנים. מה גורם לבררנות באוכל? ומה נוכל, אנחנו ההורים, לעשות כדי להגדיל את המגוון של המאכלים שהילדים שלנו מוכנים לטעום?

בררנות באוכל. מה עושים כשהילדים לא אוכלים

בררנות באוכל נובעת לפעמים מתוך קושי בוויסות חושי. יש ילדים שהחושים שלהם מגיבים חזק מדי או חלש מדי לגירויים שונים. חלקם סובלים מרעשים או רגישים מאוד לריחות, אחרים סובלים ממגע הבגד על הגוף, לא מסוגלים לשאת את המגע של התפר בגרביים או הפתקית בחולצה. חלקם זקוקים לחיבוקים חזקים ואחרים חשים כאילו הרביצו להם גם כשנוגעים בהם בעדינות. קושי בוויסות חושי הוא תופעה מאוד לא נעימה וילדים (ומבוגרים) שסובלים ממנה זקוקים לעזרה. קושי כזה יכול גם להתבטא באוכל. ילדים כאלה יתלוננו אם יגישו להם באותה הצלחת את הסלט ואת האורז. ויהיו כאלה שיסרבו לטעום מאכלים מסוימים כיוון שהם נרתעים מהמרקם שלהם.

אם הילדים שלכם סובלים מקושי בוויסות חושי פנו לריפוי בעיסוק. שם יוכלו לעזור להם. יתכן שגם אתם, ההורים, סובלים מקושי דומה, כי הנטייה היא גנטית ואם זה המצב תוכלו גם אתם להיעזר במרפאה בעיסוק.


יש ילדים שמפתחים בררנות באוכל מתוך חיקוי, כיוון שגם ההורים שלהם מתקשים לגוון בתפריט שהם אוכלים. ילדים נושאים עיניים אל ההורים ומחקים אותם. האם הילדים שלכם רואים אתכם אוכלים אוכל מגוון ונהנים ממנו?


בררנות באוכל קשורה לפעמים לחרדה. ילדים שסובלים מחרדה מפתחים נוקשות, שנראית להורים כמו סתם עקשנות, אבל נובעת מחרדה. האם אתם רואים סימנים אחרים שמעידים שהילדים שלכם סובלים מחרדה? ומה אומרים עליהם בגן או בבית הספר? אם יש סימנים המעידים על חרדה חפשו עבורם טיפול רגשי (פסיכולוגי ו/או פסיכיאטרי). הבררנות באוכל תחלוף כשסימני החרדה יחלפו.


הסיבה הכי שכיחה לבררנות באוכל היא שבהרבה בתים הבררנות הזו גורמת להורים להתעסק בלי סוף בילד או בילדה הבררנים. לשוחח איתם, להסביר להם, לכעוס עליהם, לשחד אותם, לקחת אותם לבדיקות רפואיות. הילדים הבררנים זוכים להמון התייחסות מאבא או מאמא. זה כמובן לא מנגנון מודע אבל מבחינה פסיכולוגית התייחסות אינטנסיבית סביב נושא מסוים גורמת לילדים להמשיך ולהתנהג באותו האופן שהוביל אליה.


הבררנות באוכל חולפת אצל ילדים רבים עם הגיל. ילדים נוטים להעז לאכול מגוון רחב יותר של מאכלים כשהם נחשפים לבני גילם שאוכלים אותם, במסגרות החינוכיות (בגן ובבית הספר), בתנועות הנוער ומאוחר יותר בשירות הצבאי.

הילד בררן באוכל? מה עושים? על בררנות אצל ילדים

אז מה עושים?


לפני הכל, וודאו שאין חוסרים תזונתיים. האם הילדים שלכם מתפתחים פיזיולוגית כראוי? מבחינת גובה, משקל ומדדים בבדיקות הדם השגרתיות? הקפידו על בדיקות רפואיות תקופתיות. אצל רוב הילדים הבררנים אין השפעה על המשקל באופן משמעותי.


הנה כמה רעיונות שיגדילו את הסיכוי שהילדים שלכם יהיו פחות בררנים באוכל:


1.     תהיו מודל. האם יש לכם ארוחות משותפות בשגרה המשפחתית שלכם? אפשרו לילדים שלכם לראות אתכם אוכלים. שבו איתם יחד. שימו על השולחן מגוון של מאכלים. אין צורך לדבר על זה או ללחוץ עליהם לטעום. תנו להם לאכול מה שהם רוצים לאכול, ותנו להם לראות אתכם יושבים איתם ואוכלים בעצמכם מכל המגוון שמונח על השולחן.

2.     סדר יום מאוד משפיע. השתדלו שארוחת הערב תהיה פחות או יותר בשעה קבועה. אם אתם מאפשרים חטיפים או ממתקים בין הארוחות, נסו לדאוג שזה לא יקרה סמוך לשעת הארוחה, כך תגדילו את הסיכויים שהילדים יהיו רעבים בשעת האוכל.

3.     סבלנות. לפעמים ילדים צריכים להיחשף שוב ושוב למאכל מסוים עד שיסכימו לטעום ממנו.

4.     הגישו את האוכל בצורה יפה או משעשעת. אפשר להשתמש בכלים צבעוניים, לחתוך את הפירות או הירקות בכל מיני צורות מעניינות או לסדר את המאכלים בצורת סמיילי. חפשו דרכים יצירתיות לערוך את השולחן בצורה מזמינה.

5.     שתפו את הילדים בהכנת הארוחה. ילדים מאוד אוהבים להרגיש שהם שותפים לעשייה. תוכלו לשתף אותם כבר בקניית המוצרים. ילדים יכולים ליהנות מללמוד איך בוחרים תפוח אדמה טוב? וגזר? אם הם אחראים לבחירת המוצרים – גדל הסיכוי שהם ירצו לטעום את המאכל שנוצר מהם. בשלו איתם יחד, גם ילדים ממש צעירים יכולים לשטוף את הירקות, לערבב את התבשיל בקערה או לערוך את השולחן. תנו להם להציע רעיונות יצירתיים לעריכת השולחן (אולי להביא את הבובות או את מכוניות הצעצוע הקטנות לקישוט השולחן? ואולי לצייר או לכתוב משהו אישי בצלחת של כל אחד?). ילדים שהכינו את האוכל רוצים בדרך כלל גם לטעום ממנו.

6.     ותרו על הצורך ללחוץ, להסביר, להפציר או לשחד את הילדים כדי שיטעמו ממאכל כלשהו. לחץ שכזה רק מקטין את הסיכוי שזה אכן יקרה. גם פרסים לא עובדים בדרך כלל. ואין צורך לדבר על זה. הילדים יודעים כבר כמה זה חשוב לכם.

7.     כבו מסכים בזמן הארוחה. אכילה מול מסך היא אכילה לא מודעת, וגם אם היא מובילה לכך שהילדים יאכלו יותר באותה ארוחה, לאורך זמן הם מאבדים את היכולת לשים לב לתחושות הרעב והשובע שלהם ומפתחים אכילה לא קשובה. זמן הארוחה הוא זמן טוב לשיחה, לשיתופים וליצירת קשר רגשי קרוב בין בני המשפחה (לקריאה על איך ללמד ילדים לשתף – היכנסו לכאן).

8.      אם יש מאכלים ספציפיים שהייתם רוצים שהילדים שלכם יטעמו – שלבו אותם בהדרגה בין המנות המוגשות לשולחן. וודאו שיש גם מנות אחרות שהילדים שלכם אוהבים. בכל פעם שלבו מאכל אחד מהמאכלים החדשים. תנו לילדים שלכם זמן נטול לחצים להתרגל לנוכחות המאכל הזה על השולחן המשפחתי.

9.     למדו אותם להכיר ולסמוך על תחושות הרעב והשובע שלהם. אין צורך לדרוש צלחת נקייה בתום הארוחה. מוטב שילמדו להקשיב לעצמם ולאכול כל עוד הם רעבים.


אז מה תאכלו הערב? האם מתוכננת ארוחת ערב משפחתית שמחה? נסו את זה בבית.


לקריאה על זמן מסך – היכנסו לכאן.


גם אתם חולמים להיות מטפלים וללמד איך להחזיר את השמחה הביתה? בואו להגשים את החלום:

לפרטים על לימודי ייעוץ משפחתי (לימודי הדרכת הורים) - היכנסו לכאן.

לפרטים על לימודי ייעוץ זוגי - היכנסו לכאן .

Comments


bottom of page