אחד הדברים הכי מפתיעים שגיליתי כשנהייתי מטפלת זוגית הוא שבני זוג יכולים בו זמנית שניהם להרגיש דחויים. בסרטים יש בדרך כלל צד אחד שמעוניין בקרבה וצד שני שהודף. צד אחד שנמשך מינית וצד שני שלא. צד אחד שמתוסכל, מרגיש לא רצוי וחווה דחייה וצד שני שלא רוצה בכלל. אבל מסתבר שבמציאות זה הרבה פעמים לא המצב. בני זוג מצליחים להיות כלואים בפלונטר שכזה שבו שניהם מבוהלים שמא הצד השני לא מעוניין בהם.
כשצד אחד מתלונן ומזמין את האחר לשיחות שבהן הוא מסביר שהוא מעוניין שיהיה יותר סקס או שיהיה יותר שיח או שיהיה יותר כל סממן אחר של קירבה – היינו מצפים שהצד השני יפנים שזה אומר שמעוניינים בו. אבל במציאות זה לא עובד. כשאנחנו מתלוננים בפני בני הזוג שלנו, הם לא מסיקים מזה שאנחנו רוצים. הם מסיקים מזה שיש לנו ביקורת עליהם. הם מרגישים מואשמים ויהיו להם רגשות אשמה או כעס או גם וגם.
כדי שאדם ירגיש נחשק (מינית וגם לא מינית) צריך לפתות אותו, להזמין אותו לקרבה. להזמין אותו לבלות זמן יחד. להזמין אותו למגע. רק אז הוא יוכל להרגיש, בחלקים הפסיכולוגים העמוקים שלו, שהוא אכן רצוי.
נועם לא מאמין שיעל באמת רוצה אותו. יעל מתלוננת הרבה פעמים על כך שיש ביניהם מעט מדי סקס. אבל היא לא יוזמת בעצמה כי מותשת ממרוץ החיים עם שני ילדיהם הקטנטנים. השבוע הוא יזם סקס. וכשיעל אמרה: "אוף, אני עייפה" הוא נפגע ונסוג. הוא הבין מדבריה שהיא לא מעוניינת. יעל דווקא מאוד מעוניינת. כשאמרה 'אוף אני עייפה', היא חשבה בליבה 'איזו באסה שאני עייפה, כי דווקא בא לי'. אבל היא חשבה שזה מובן מאליו שבא לה (הרי היא זו שתמיד מתלוננת על מחסור במיניות ביניהם) ובקול רם רק אמרה שהיא עייפה.
הסיטואציה יצרה ריחוק ביניהם וכשבאו לטיפול כל אחד מהם סיפר שמרגיש שהשני לא מעוניין. 'היא יודעת שאני רוצה,' נועם הסביר בפגישה, 'עובדה שיזמתי. זו היא שאמרה שהיא עייפה'. נכון שנועם יזם. אם ימשיך ויזום שוב ושוב, בסופו של דבר יעל אולי תצליח להתגבר על הפחדים שלה ולהאמין שהוא מעוניין בה. יעל סוחבת איתה פחדים בתחום דימוי הגוף ולא מאמינה שמישהו באמת מסוגל להימשך אליה ולרצות מיניות איתה. כך קורה שגם כשנועם יוזם, הפחדים שלה עדיין מספרים לה שהוא לא באמת רוצה אותה, שיש לו צורך מיני שלא קשור אליה. אם נועם אכן מעוניין בה, הוא יצטרך להבין שיעל מפוחדת ולא להפסיק ליזום, למרות שהדפה ואמרה שעייפה.
יעל, מצידה, צריכה להתגבר על הפחדים שלה ולנסות להתקרב בעצמה. אם היא אכן מעוניינת. ולהיות נדיבה בטקסט ולומר את כל אשר על ליבה. כשהיא מצטערת על כך שלא יהיה ביניהם סקס הערב, עליה לומר זאת לנועם ולא להניח שזה מובן מאליו.
כל זה נכון גם לעניינים שלא קשורים למיניות. הרבה זוגות מתנהלים ביומיום בתחושה שהאחר לא רוצה בקרבתם. קרבה לצורך שיחה אינטימית, שיתופים, בילוי זמן יחד. קרבה חברית. האם אתם רוצים לבלות זמן במחיצת בני הזוג שלכם? לראות איתם סדרה? לשחק איתם במשהו? לצאת איתם להליכה? להופעה? למסעדה? האם יש לכם צורך לשתף אותם במה שעובר עליכם ביומיום שלכם? האם הייתם רוצים להקשיב לשיתופים כאלה מצידם?
הרבה מאוד זוגות נמנעים מקרבה כי לא מאמינים שהצד השני אכן מעוניין בה. וכך מזינים את האמונה של הצד השני שהם עצמם לא באמת מעוניינים בו. אדם שמאמין שהצד השני לא מעוניין בו ימנע בדרך כלל מליזום קרבה ולהביע עניין מצידו. וכמו שכבר אמרנו – תלונות לא נרשמות בחלקים הפסיכולוגיים שלנו כהבעת עניין, גם אם הטקסט של התלונה אומר מפורשות 'אני רוצה'. כדי שהצד השני ירגיש שאתם רוצים – תזמינו, תיזמו, תייצרו קרבה בעצמכם. אל תתלוננו ואל תניחו שהצד השני יודע לבד שאתם בעניין. זה לא מובן מאליו.
נסו את זה בבית.
לקריאה על תשוקה בזוגיות ארוכת שנים - היכנסו לכאן.
גם אתם חולמים ללוות זוגות בחזרה אל השמחה והאהבה? היכנסו לכאן ובואו להגשים את החלום.