באיזה שלב הקשר שלכם?

"אז באיזה שלב הקשר? לא הייתם רוצים להתקדם לשלב הבא?"

מכירים את השאלות האלה?

החברה שלנו מגלה סקרנות גדולה מאוד כלפי מסלול ההתקדמות של קשרים זוגיים. זוג שנמצא יחד כמה חודשים יתחיל לשמוע מהסביבה שאלות מהסוג הזה וימצא את עצמו נדרש לענות שוב ושוב: מתי אתם עוברים לגור יחד? מתי מאחדים חשבונות בנק? מתחתנים? מביאים ילדים? כאילו יש מסלול קבוע אחד שצריך לצעוד בו. שלבים שחייבים לעבור. להיות בתנועה. להתקדם.

אבל מה אם בני הזוג מאושרים בדיוק בשלב שבו הם נמצאים? מה אם הם לא רוצים לעבור לגור יחד? או לא רוצים להתחתן? ומה אם אחד מהם, או שניהם, לא רוצים בכלל ילדים? האם יכול להיות עתיד נפלא שבו הם מנהלים זוגיות ממושכת, עשרות שנים אפילו, כזו שיש בה אהבה גדולה, בשני בתים נפרדים?

יש אנשים שזקוקים להרבה מאוד זמן אישי לעצמם. קשה להם להיות בנוכחות של אחרים לאורך זמן. הם זקוקים לשקט, למרחב. עבור אנשים כאלה, מגורים משותפים עלולים להיות קשים מאוד.  ובכל זאת, הם יכולים לנהל זוגיות אוהבת, קרובה ומספקת, להיפגש כל יום או כמעט כל יום ולישון יחד רק בחלק מהלילות, למשל.

זוגות בפרק ב' מגלים לא פעם שמגורים משותפים מעוררים קשיים הקשורים לילדים שלו או שלה. לפעמים הם גרים בערים שונות ואין אפשרות להעביר את הילדים או להרחיק אותם מההורה השני. במצבים כאלה, זוגיות שאינה כוללת מגורים משותפים היא לא פשרה, אלא פתרון מיטיב.

יש זוגות שמסתבכים עם המעבר למגורים משותפים בגלל אילוצי קריירה, ויש אחרים שלא רוצים להתרחק מהוריהם או מהקהילה שבה גדלו. ויש גם זוגות שמגלים בדיעבד שהמעבר למגורים משותפים קלקל משהו בקשר. לכל אחד נעים לנהל את הבית אחרת, והמריבות הקטנות על ניקיון, סדר, מיקום המגבות או הנעליים, שוחקות את האינטימיות.

ומנגד, יש זוגות שהמגורים המשותפים נוחים ונעימים להם מאוד. נעים להם לחלוק בית, לנהל יחד את היומיום, להיות צוות גם בהיבט הזה של החיים.

איך זה אצלכם? האם טוב לכם לגור עם בני הזוג הרומנטיים שלכם?

המסלול הקבוע והנוקשה שמכתיבה החברה הישראלית נהדר עבור חלק מהזוגות, אבל הוא לא מתאים לכולם.

ובכל זאת, רבים מאמינים שאם קשר לא "עובר לשלב הבא" זה אומר שמשהו בו לא מספיק טוב. "אם הוא באמת היה אוהב אותי, הוא היה רוצה לעבור לגור איתי", או "אם היא הייתה רצינית לגביי, היא כבר מזמן הייתה רוצה להתחתן". מבטי הסביבה והשאלות החוזרות מגבירים את החרדה, אולי באמת משהו לא בסדר בקשר שלנו?

אבל האמת מורכבת יותר. לא אצל כל הזוגות יש קשר ישיר בין מידת האהבה והרצינות לבין הרצון לעבור לשלב הבא. יש זוגות שהמעבר לשלב הבא מתאים להם, נוח להם, משמח אותם, וזה נהדר. יש זוגות שנמנעים מתוך פחד מהחיים עצמם, ושם לעיתים עזרה מקצועית יכולה להועיל. אבל יש גם זוגות שהשלב הבא פשוט לא מתאים להם. לא עכשיו, ואולי גם לא בכלל.

וזה נכון לא רק בזוגיות. החברה הישראלית נוטה להיות נוקשה גם בתחומים אחרים של החיים. יש "דרך נכונה" לחיות, בכל היבט. אישה בשנות העשרים לחייה נשאלת שוב ושוב: "אז מה את עושה בחיים?" ומצפים לתשובה שקשורה ללימודים או לקריירה. תארו לעצמכן שהיא הייתה עונה: "אני רוקדת ריקודי עם ומציירת". האם זו תשובה שמתקבלת? או שהיא תזכה מיד לשאלת המשך: "ומה את רוצה לעשות עם זה?" 

תארו לכם שגבר צעיר היה עונה: גיליתי את עולם המדע הבדיוני, אני קורא המון ונהנה להשתתף בפסטיבלים של חובבי הז'אנר"

למה בעצם אנחנו מתעניינים כל כך דווקא בקריירה? אולי נחליף את השאלה "אז מה את עושה בימים אלה?" בשאלה "מה משמח אותך בימים אלה?". במיוחד בתקופה של ניסיונות התאוששות ממלחמה קשה, אולי שווה להסיט את תשומת הלב החברתית שלנו לכיוונים שמרחיבים את הלב.

ואז, כשנשאל מה אנשים עושים בחיים, נשמע תשובות אחרות: "מאז שפרצה המלחמה הצטרפתי לחוג בישול, וזה ממש מחזיק אותי". "אני מתאמנת בנגינה בגיטרה, ולאחרונה אני מצליחה ללוות את אחותי כשהיא שרה, וזה מרגש אותי".

חלק מהעיסוקים האלה אולי יהפכו גם למקור פרנסה, אבל עיקר תשומת הלב תהיה פחות בהישגיות ובמרדף אחרי ממון, ויותר בחיבור לעצמנו וברוממות הנפש.

מה דעתכם? נסו את זה בבית.

היכנסו לקרוא על בעיות בזוגיות - למה זה קורה ואיך מתמודדים?.

גם אתם חולמים ללוות זוגות? בואו להגשים את החלום:

היכנסו לפרטים על לימודי ייעוץ זוגי. 

היכנסו לפרטים על לימודי הדרכת הורים (לימודי ייעוץ משפחתי)