"אני שומר את הצחוקים למפגשי חמישי בערב, עם החבר'ה על בירה" הוא אומר והיא מהנהנת בהסכמה. 'חינוך זה דבר רציני' הם חוזרים ומסבירים לי בקליניקה 'חשוב לנו להקנות לילדים שלנו ערכים ודרך ארץ'. אני פוגשת אותם הרבה. חלקם מעזים להביא את ההומור לקליניקה. אנחנו מתגלגלים מצחוק שוב ושוב וקל לראות איך ההומור מחבר ומקרב ביניהם. אבל בבית, כשהם עם הילדים, הם משתדלים לשמור על איפוק. גם אנשי חינוך, וגם מנהיגים ומפקדים בצבא נמנעים לעיתים מהפגנת הומור, מתוך מחשבה שהדבר יפגע באמינות או בערכי המשמעת שעליהם להעביר.
המחקר המדעי טוען אחרת. מחקרים מראים ששימוש בהומור דווקא גורם לאדם להיתפס כאמין יותר, כבעל מסוגלות גבוהה יותר ובנוסף יוצר במרחב המשותף (כיתה, יחידה צבאית או בית) אווירה נעימה של חמימות וקירבה. גם ביצועי הלמידה של תלמידים בכיתה שבה נעשה שימוש בהומור נמצאו גבוהים יותר.
הומור מסייע להתפתחות של הילדים. הוא מעודד בניית אמון, מגביר יצירתיות ומשפר את הבטחון העצמי שלהם. מחקרים מראים שילדים שלמדו להשתמש בהומור זכו במנגנון התמודדות חזק יותר עם אתגרי החיים, יכולת לפרוק מתחים ולהתמודד עם סטרס וביססו לעצמם מעמד חברתי גבוה יותר.
מאיזה גיל ילדים מבינים הומור?
במחקר הפסיכולוגי יש הסכמה על כך שילדים מבינים הומור כבר בגילאים צעירים מאד ולא כפי שחשבו בעבר. מדובר בהומור מסוג סלפסטיק (אדם שמחליק על בננה, למשל), משחקי מילים, חיקויים והגזמות. ילדים לפני גיל 4 עדיין לא מסוגלים להבין סרקזם. הם תופסים דברים כפשוטם. אם אבא אומר 'בדיוק מה שהיינו צריכים עכשיו זה שתביא איתך את כל החול מארגז החול' הילד יבין את המשפט כפשוטו ולא יצליח להפנים את המסר שאביו ניסה להעביר (סרקזם גם עלול להיתפס כפוגעני כשנאמר כלפי בן הזוג ולא רק מול הילדים ואני ממליצה בחום להימנע משימוש בו).
גם על מנת להבין "הומור טוב", כזה שאיננו סרקסטי ואינו בא על חשבון האחר, דרושה התפתחות שכלית של הילד. למשל, אם ילד רואה ציור של סוס רוכב על אדם, עליו להכיר את המציאות המותאמת כדי שיוכל להשתעשע ולזהות את חוסר ההתאמה בציור. או למשל, בבדיחה הבאה: 'החלטתי ללכת על אוכל בריא היום, אז דרכתי על ברוקולי'. על מנת שילד יבין את הבדיחה הזו עליו לדעת מה נחשב אוכל בריא, להכיר את משמעות הסלנג "ללכת על..." ולהכיר מהו ברוקולי (ובינינו, באיזה גיל למדתם להכיר מהו ברוקולי? 😊).
הבעה מילולית של הומור יכולה להתפתח במקביל להתפתחות השפתית של הילד. אבל גם ההיפך הוא הנכון – הומור עוזר להתפתחות השפתית של הילדים – אז שחקו איתם במשחקי "שטוזים" (שטויות בחרוזים - מונח שהמציאה דתיה בן דור), שירו איתם שירים משעשעים וקראו להם סיפורים שיש בהם הומור (לדוגמה: 'הלו, הלו אבא' של חנה הורן, לילדים בגילאים הצעירים או 'אלבי, סיפור אבירים' של יאיר לפיד, בגילאים היותר בוגרים).
ומה לעשות אם אין לנו חוש הומור?
יש אנשים שחשים פחות בנוח עם שימוש בהומור וזה לא בא להם בטבעיות. אם זה המצב – אל תנסו להכניס הומור בכוח. חפשו דרכים אחרות לשלב הומור בחיי המשפחה. צפו עם ילדיכם בסרטים מצוירים, שחקו איתם במשחקי חיקויים של דמויות מוכרות או חיות ותעזו להשתולל איתם ולשחק במלחמת כריות.
הומור הוא כלי נהדר לחיים. הוא לא מבטל ערכים. הכניסו אותו הביתה ותשתמשו בו ליצירת אווירה שמחה וחמימה – גם בזוגיות וגם בהורות שלכם.
ולסיום, אנקדוטה אישית. אביו של בן זוגי לחיים היה ניצול שואה. איש מקסים ומצחיק שהעביר לנו את המסר שהומור זה כלי נהדר להישרדות. כשהוא שכב על ערש דווי, באנו לספר לו שנכנסתי להריון ראשון והוא התרגש ואמר: 'אני מאחל לכם שזה יצא באותה קלות שבה זה נכנס' 😊