'תוכלי לעזור לי?' האישה מעברו השני של הקו נשמעה אבודה, 'אני כבר לא יודעת מה לעשות'. היא סיפרה שהבת שלה, בת שנה ועשרה חודשים מתעוררת בבוקר במיטה ומורידה לעצמה את הטיטול, כשהוא מלא בקקי. 'אלף פעם כבר אמרתי לה שאסור לעשות את זה והיא ממשיכה'.
לשאלתי היא סיפרה שיש לילדה אחות בכורה, בת שלוש ולפני חודשיים נולד לה אח קטן חדש.
'אז ספרי לי, מה קורה כשהיא מורידה את הטיטול?' אני שואלת. 'כבר ניסיתי הכל,' היא עונה, 'ניסיתי לומר לה שאם היא תוריד את הטיטול לא אוציא אותה מהמיטה והיא לא תוכל לשחק, ניסיתי עונשים, כלום לא עוזר'. עוד היא סיפרה שהילדה לאחרונה הפסיקה להקשיב לה בכלל. 'כל דבר שאני אומרת לה לא לעשות, היא הולכת ועושה לי דווקא'.
בואו נביט רגע על העולם מנקודת מבטה של הילדה. נניח שקוראים לה יסמין. יסמין מתמודדת עם נוכחות של אחות גדולה, שמצליחה לעשות דברים שהיא לא יכולה עדיין לעשות. אחות שבטח כבר מדברת, מציירת, מגיעה לצעצועים שנמצאים במקומות שיסמין שלנו עדיין לא יכולה להגיע אליהם וזוכה להטבות של גדולים.
וכאילו כל זה לא מספיק, לפני חודשיים הצטרף הביתה אח חדש, שלוקח את כל תשומת הלב של אמא. הוא כל הזמן על הידיים וזקוק להאכלה, החלפה, התעסקות בלתי פוסקת. הידיים של אמא כבר לא פנויות לחיבוקים, ליטופים או להרים את יסמין על הידיים כמו פעם. ימים קשים עוברים על יסמין.
והנה יום אחד, אולי במקרה, יסמין התעסקה עם הטיטול כשלפתע הוא נפתח. אמא עזבה הכל, ניגשה אליה, הסבירה, שוחחה, ניקתה, החליפה טיטול, דיברה המון. יסמין קיבלה פתאום המון התייחסות.
באופן לא מודע, יש שם רווח פסיכולוגי עצום. בכל פעם שהטיטול נפתח, אמא של יסמין עוזבת לרגע את כל שאר העיסוקים. אפילו את האח הקטן והמעצבן, שלא יורד לעולם מהידיים, אמא מניחה לרגע בעריסה או בלול ומתפנה להתעסק עם יסמין. נכון שאמא כועסת, אבל מבחינה פסיכולוגית התייחסות שלילית עדיפה על פני חוסר התייחסות.
זה כמובן לא נעשה באופן מודע. יסמין לא חושבת לעצמה: 'מה כדאי לי לעשות כדי שאמא תתייחס אלי? אולי אפתח את הטיטול ואתמרח בקקי?'. זה תהליך לא מודע, שבו דחף פסיכולוגי חזק גורם לה לפעול כך שאמא תתפנה להתייחס אליה.
באופן דומה, יסמין גילתה שיש עוד דברים שמשיגים לה המון התייחסות. בכל פעם שאומרים לה 'לא' והיא דווקא עושה, היא זוכה לשיחות, הסברים, כעס.
מלבד ההתייחסות, יש כאן גם רווח פסיכולוגי של תחושת ערך וכוח. הנה אני, יסמין הקטנה, יכולה לגרום לאמא הגדולה לעצור את מה שהיא רוצה לעשות, ולעשות מה שאני גורמת לה לעשות. אני מפעילה את אמא (פיזית ורגשית). זו תחושת כוח מאוד גדולה.
יסמין תגדל להיות ילדה נהדרת. היא לא פגומה ובוודאי שלא רעה. זה הכל נעשה בתום לב. היא קטנטונת. אין שום סיבה לכעוס עליה.
אמא של יסמין יכולה לגרום לתופעה הזו להיעלם אם היא תצליח להגיב בפחות עוצמה. אם היא תצליח לא לכעוס ולהגיב עניינית בלבד. אני קוראת לזה 'להגיב קטן'. כשיסמין פותחת את הטיטול, צריך לגשת אליה, לנקות אותה, להחליף לה, בצורה הכי עניינית שאפשר, בלי כעס, ובלי הסברים, נאומים או חפירות. ככל שהתגובה תהיה קצרה יותר ועניינית יותר (נטולת כעס) כך השינוי יהיה מהיר יותר. יסמין תלמד שהפעולה הזו כבר לא מביאה לה את הרווח הפסיכולוגי שזכתה לו קודם ותפסיק בעצמה לעשות את זה.
יתכן גם שיש הסבר אחר לתופעה. יתכן שיסמין מתחילה בעצמה את תהליך הגמילה שלה. אולי היא בוחנת אפשרות להוריד את הטיטול. היא אמנם עוד לא בת שנתיים, אבל יש ילדים שכבר מוכנים לגמילה בגיל הזה ואולי אחותה הגדולה כבר גמולה והיא רוצה להתנסות גם? בתהליך מסודר של הדרכת הורים אפשר יהיה ללמוד את כל הפרטים על יסמין, על המערך המשפחתי, על סדר היום של המשפחה ואיך מתנהל הבית ולהבין יותר לעומק מה עובר על יסמין. אבל אם אין לנו את כל הנתונים, כל שנוכל לומר הוא שזה נראה, על פניו, שיסמין מקבלת המון התייחסות בעקבות התנהגויות שאמא שלה לא אוהבת. ההתייחסות החזקה של אמא של יסמין מקבעת את ההתנהגויות הלא רצויות, במקום להעלים אותן.
כל התנהגות שאתם רוצים להעלים – בדקו עם עצמכם עד כמה גדולה או עוצמתית התגובה שלכם להתנהגות הזו. אם אנחנו מגיבים בעוצמה – כדאי לילדים להמשיך ולעשות את זה, גם אם הם נענשים בחומרה. (עונשים הם אף פעם לא פתרון. לקריאה נוספת על עונשים ולמה הם לא עובדים - היכנסו לכאן).
נסו את זה בבית.
גם אתם חולמים להיות מטפלים וללמד הורים איך להשיג את שיתוף הפעולה של הילדים וליהנות מלהיות הורים? היכנסו לכאן ובואו להגשים את החלום.