נסו לבחון את עצמכם – כמה פעמים ביום יוצא לכם לקרוא בשמו של הילד שלא לצורך מטלה/דרישה ('בוא לאכול', 'בוא להתקלח', 'תאספי את הקוביות') אלא כדי לשתף אותו במשהו או להחמיא לו או להתעניין בעולמו? ובשבוע ממוצע – איזה אחוז מהשיח שלכם איתו הוא שיח של ריבים ומלחמות?
אם התשובה היא שרוב השיח הוא ריבים ומלחמות ומעט מידי פעמים ביום השיח הוא נעים – כדאי לנסות לאמץ את המשפט pick your fights (ובעברית: בחרו את המלחמות). חפשו על מה מכל הדברים שיוצא לכם לריב עם הילד אפשר אולי, זמנית, לוותר.
כשאנחנו מוותרים על משהו – אנחנו לא נכנעים. אנחנו לא מובסים. אנחנו מחליטים, מעמדה של כוח, שלא להיכנס למלחמה הזו.
אם נניח הילדה לא אספה את הקוביות כשסיימה לשחק בהן – אם אגיד לה מאה פעמים להרים את הקוביות ובסופו של היום ארים אותן בעצמי – לא היה עדיף שארים אותן בעצמי מההתחלה? אם הייתי מרימה אותן בעצמי בלי לבקש בכלל - זו לא הייתה תבוסה או כניעה. זו הייתה בחירה שלי שלא להיכנס לקרב הזה.
אפשר ללמוד איך לגרום לילדה לשתף איתי פעולה ולסדר את הקוביות. אבל כל עוד השיח ביני לבינה הוא ברובו שיח של מלחמה וריבים – אין לזה סיכוי. עדיף שנתקן תחילה את השיח איתה. נוותר על מלחמות פחות חשובות (באופן זמני), ונוודא שרוב השבוע הילדה שומעת מאיתנו את שמה יותר בהקשרים נעימים מאשר בריבים.
קחו לכם את השבוע הקרוב כמשימה – ותרו על מלחמות עם הילדים, על כל דבר שאתם יודעים מראש שלא יעבוד (כמו איסוף הקוביות, זמנית, רק השבוע) ונסו לקרוא בשמם של הילדים בהקשרים טובים. למשל: 'יובלי, שמתי לב ששיחקת כל כך יפה עם אחותך' או 'רוני, הציור שציירת כל כך ססגוני. פשוט מקסים'. ככה הילדים לומדים שאני שמה לב ורואה אותם, דווקא כשהם עושים משהו טוב. ולא רק כשהם מפריעים. לאחר כמה ימים כאלה – תרגישו בעצמכם איך הילדים משתפים פעולה הרבה יותר בקלות.
נסו את זה בבית.
איך להשיג את שיתוף הפעולה של הילדים - היכנסו לכאן.
גם אתם חולמים להיות מטפלים וללמד זוגות איך ליהנות מלהיות הורים? היכנסו לכאן ובואו להגשים את החלום.