"אני חי עם שלוש בנות, אז אני יודע איך זה," הוא מגחך "לוקח להן שעה להתארגן". "אבל לי יש שני בנים," עונה לו שותפו לשיחה "וגם הם ככה. שעות אני צריך לחכות להם". מה לדעתכם קרה אחרי השיחה הזו? האם הדובר הראשון שינה את עמדתו? האם הוא הבין שהבנות שלו מתעכבות תמיד ולוקח להן שעות להתארגן, כי הן מתבגרות? או כי יש להן הפרעת קשב? או מסיבה אחרת ולא בגלל שהן בנות? או שהוא המשיך לספר לעצמו שהן בנות ולכן זה הטבע הנשי שלהן?
רוב האנשים מביטים על אישה שמתנהגת בצורה מסוימת ומסיקים מזה שההתנהגות הזו מאפיינת נשים. "היא מצליחה לתקתק את כל מטלות הבית ובו זמנית לשוחח עם הילדים", "היא נוהגת גרוע", "היא תמיד מאחרת", "היא אוהבת להיות באור הזרקורים ולדבר הרבה", "היא ביישנית". וכשרואים גבר מתנהג בהתנהגות מסוימת הם יסיקו שזה מאפיין של גברים. "הוא מבולגן", "הוא דומיננטי", "הוא לא מדבר רגשות", "הוא לא מסוגל לעשות שני דברים בו זמנית".
אבל האמת היא שברמה הביולוגית כל ההתנהגויות האלה לא קשורות בכלל למגדר. מחקרים לא הצליחו להוכיח שיש קשר כזה. על כל תכונה כזו תמצאו מחקרים סותרים ומספר הנבדקים בהם קטן מדי. כשבחנו קבוצות גדולות מאוד של אנשים משני המגדרים וחיפשו תכונות מסוימות בכל קבוצה, גילו שיש חפיפה עצומה בין הקבוצות. יש שונות גדולה מאוד בין אנשים, בלי קשר למגדר. גם במחקרים שבחנו סריקות של המוח לא הצליחו למצוא סריקת מוח גברית לעומת סריקת מוח נשית. אנחנו טועים לחשוב שההבדל המגדרי הוא חשוב יותר מתכונות אחרות שלנו. אם היינו בוחנים בכזו דקדקנות כל תופעה אנושית לפי צבע השיער של כל אדם או לפי מידת הנעליים שלו, היינו טועים להאמין ש"היא תמיד מאחרת" בגלל שהיא בלונדינית או בגלל שיש לה מידת נעלים קטנה מ-38. למזלנו לא חינכו אותנו לחשוב שזה קשור. אבל כן דחפו לנו לראש שזה קשור לכך שהיא אישה. וזה פשוט לא נכון.
יש אנשים שנוהגים גרוע. לפעמים מדובר בנשים. אבל יש גם המון נשים שנוהגות נהדר ויש גם המון גברים שנוהגים נורא ואיום. מיומנות הנהיגה דורשת כל מיני יכולות, אבל אף אחת מהן לא קשורה למגדר של הנהג.
יש אנשים שלוקח להם שעות להתארגן. אבל לא מדובר דווקא בנשים. לפעמים מדובר באנשים עם הפרעות קשב. אנשים עם הפרעות קשב סובלים הרבה פעמים מקושי בארגון וקושי בהערכת זמן ולכן הם נוטים לאחר. זה קורה בשכיחות דומה אצל גברים ונשים. יש גם המון מתבגרים ש"לוקח להם שעה להתארגן" בגלל שהם בגיל ההתבגרות. וזה קורה גם למתבגרים בנים וגם למתבגרות בנות. יתכן שזו הסיבה שגם המתבגרים הבנים, של הדובר השני בשיחה, מתעכבים ולוקח להם המון זמן להתארגן. זה פשוט לא שייך למגדר.
יש לכולנו נטייה לחפש חיבורים והסברים ולעשות לעצמנו סדר בראש לגבי העולם שסביבנו. וכולנו גדלנו על החינוך השמרני שבו לימדו אותנו שיש "תכונות גבריות" ויש "תכונות נשיות". כשאנחנו רואים גבר שמתנהג בהתנהגות שנחשבת "גברית" קל לנו לשייך את זה לכך שהוא גבר, ואם נראה אותו מתנהג בהתנהגות שלא נחשבת גברית, זה אולי יראה לנו מוזר ברגע הראשון, אבל ברוב המקרים לא נצליח לזכור את זה לאורך זמן, כי קשה לנו יותר לזכור דברים שלא מאורגנים בתמונת העולם המסודרת שאנחנו מנסים לייצר לעצמנו. זו תכונה אנושית טבעית. זו גורם לנו להטייה בהתבוננות שלנו על העולם. אנחנו נצליח לראות הרבה יותר בקלות וגם לזכור יותר בקלות תופעות שמתאימות למה שאנחנו חושבים ומצפים מהעולם. ויהיה לנו הרבה יותר קשה לראות תופעות שסותרות את מה שאנחנו מאמינים על העולם.
כך קורה שאם אתם מאמינים שנשים נוהגות גרוע, אתם תראו בכביש נשים שנוהגות גרוע. ואם תחלוף לצידכם אישה שנוהגת נהדר, אתם לא תשימו לב או שתשכחו את זה מיד. העובדה הזו לא "תתויק" בזיכרון לטווח ארוך שלכם. ככה עובד המוח האנושי שלנו.
ההטייה האנושית הזו מכונה "הטיית האישוש" והיא קורית גם בתחומים אחרים. אם אתם מאמינים, למשל, שאנשים הם בדרך כלל טובים, יהיה לכם הרבה יותר קל לראות ביומיום שלכם "הוכחות" לכך שאנשים הם טובים. לעומת זאת, אם אתם מאמינים שאנשים הם רעים מטבעם, תגלו ביומיום שלכם הרבה יותר "הוכחות" לכך שאתם צודקים.
על מה בכל זאת המגדר משפיע?
החברה הישראלית עדיין מחנכת אחרת בנים ובנות. לצערנו הנתון הזה נכון גם היום. בנות עדיין מחונכות להיות שקטות, לא שאפתניות, וגם "צנועות" – שזו מילה מכובסת ל"לא מיניות". גם היום בנות מקבלות פחות דחיפה להצלחה בלימודים ומקבלות עידוד למצוא לעצמן גבר שיפרנס אותן. כן, יש שיפור בתחום הזה, בנות היום עובדות ועושות קריירות מדהימות ועדיין, בנות הרבה יותר מרשות לעצמן לבחור קריירות שלא יכולות להחזיק כלכלית משפחה עם ילדים והן מרשות לעצמן לעשות את זה מתוך ההבנה שיהיה להן פרטנר שיתפרנס יותר מהן. גברים הרבה פחות ירשו לעצמם לעסוק בתחום שאין בו אפשרות להחזיק את עצמך כלכלית. כך קורה שיש בארץ עדיין מקצועות גבריים ומקצועות נשיים. השיקול של פרנסה מעסיק הרבה פחות בנות מאשר בנים בישראל של היום (אגב, אין באמת בישראל פערים בשכר בין נשים וגברים. נשים בוחרות מקצועות שהשכר בהן נמוך יותר, וגם עושות פחות שעות נוספות, אבל כשבוחנים שכר לשעה באותה משרה עצמה, שעובדים בה גברים ונשים - אין באמת הבדלים). זה עצוב נורא שמחנכים בנות להאמין בעצמן פחות, להסתפק במועט, להיות שקטות ובאופן כללי לצמצם את עצמן בעולם הזה. בישראל של היום עדיין לא הגענו לשוויון בחינוך החברתי שלנו.
בנים, גם היום, מחונכים לא לבכות ובכלל לא להביע רגשות, אלא אם כן זה כעס. גברים מחונכים, גם היום, לכך שהם חייבים תמיד לרצות מיניות ושזה לא גברי להודות שלפעמים לא בא להם.
החינוך החברתי העגום הזה גורם לכך שבשיח הציבורי הפתוח לא נשמע הרבה גברים מדברים רגשות או מודים שהם לא רוצים מיניות. וגם לא נשמע הרבה נשים מודות בציבור בכך שהן מיניות יותר מבן הזוג שלהן ובכך שהן דווקא לא מעוניינות בשיח רגשי בבית. חשיפה חברתית שכזו תגרור אחריה עונש חברתי.
אז במרחב הציבורי אנחנו רואים גברים מתנהגים בהתנהגויות שנחשבות "גבריות" ונשים מתנהגות בהתנהגויות שנחשבות "נשיות". חשוב שנזכור שזה כל מה שזה – אנשים שמתנהגים כפי שהחברה מצפה מהם להתנהג. אבל אם נעז לבוא עם סקרנות ועם פתיחות להכיר באמת את האדם שמולנו, נוכל לגלות עולם שלם של תכונות ושל התנהגויות שסותרות לגמרי את התבניות החברתיות המוכרות.
בקליניקות לטיפול זוגי, אפשר לשמוע הרבה פעמים גברים שמשתפים שחסר להם השיח הרגשי ונשים שהיו רוצות הרבה יותר מיניות בבית. במרחב המוגן של הקליניקה גברים בוכים ומדברים רגשות. מטפלים זוגיים נפגשים על בסיס יומיומי עם העובדות. כי האמת היא שאנשים הם מורכבים ומגוונים ואם נעז להביט עליהם ככה ולא לתת למגדר שלהם לצמצם את הסקרנות שלנו לגביהם – נוכל להיות מופתעים ולגלות המון דברים.
בואו נגייס סקרנות להכיר את האנשים שמולנו ולהתעניין בהם באמת, לפני שנחליט שאנחנו יודעים לגביהם דברים רק "כי היא אישה" או רק "כי הוא גבר". אם נעז להביט ככה על בני האדם שסביבנו – נגלה שיש נשים שהן מאוד מיניות ויש גברים שממש לא. נגלה שיש נשים שנוהגות נפלא ויש גברים שממש לא. נגלה שיש נשים שתמיד מאחרות ולוקח להן שעות להתארגן, אבל יש גם גברים כאלה. נגלה שיש נשים שלא מעוניינות בשיח רגשי וקשה להן לדבר רגשות ולעומתן, יש גברים שמאוד צמאים לשיח רגשי ורוצים לדבר רגשות.
העולם יכול להיות מקום הרבה יותר מעניין, אם נעז להניח בצד את משקפי המגדר ולהגיד: "בת הזוג שלי היא אדם כזה, לוקח לה שעה להתארגן" ולא "כי היא אישה".
נסו את זה בבית.
לקריאת המאמר 'על מי אנחנו מרחמים יותר - על בנות או על בנים?' היכנסו לכאן.
גם אתם חולמים להיות מטפלים וללמד זוגות איך להחזיר את השמחה הביתה? בואו להגשים את החלום:
לפרטים על קורס הייעוץ הזוגי - היכנסו לכאן
לפרטים על קורס הייעוץ המשפחתי - היכנסו לכאן.