כשעוד הכל היה טוב בין הילה לבין רועי הם היו אוהבים להצטופף ולשבת יחד בכורסת היחיד מול הטלוויזיה. היום היא מנסה לפעמים לשכנע את רועי, מושכת אותו אליה ואומרת: 'בוא נהיה דבק מגע'. הילה מספרת על זה בקליניקה ואני רואה איך רועי מתכווץ. 'מה אתה שומע אותה אומרת בעצם?' אני שואלת אותו והוא מסביר שכשהיא אומרת לו 'בוא נהיה דבק מגע' הוא שומע בדמיונו את המשך המשפט שאומר 'ותפסיק לעבוד, אבא שלי יממן אותנו'. רועי מכיר את הביקורת שיש לה עליו, על כך שעובד הרבה מדי שעות ולא נמצא מספיק בבית. רועי חש רגשות אשמה, אך רוצה להצליח לפרנס בעצמו וכועס עליה שלא מיישרת קו עם המאמץ שלו שיצאו לעצמאות כלכלית. כך קורה שכשהילה מנסה לייצר רגע של קירבה וחמימות, רועי לא מצליח להרגיש קרוב ובעצם הם נופלים שוב לשיח על המצב הכלכלי והתעסוקתי שלהם.
כך גם קרה לעדי ואורן, כשאורן אמר לה: 'הלוואי שהיינו יכולים לחזור לימים של פעם'. אורן ניסה לומר לעדי שהוא מתגעגע אליה, מתגעגע אליהם, אל הקירבה שהייתה ביניהם פעם. ולא הבין איך שוב הם מוצאים את עצמם רבים. כשישבו אצלי בפגישה עדי הסבירה ששמעה כאילו אורן המשיך את המשפט ואמר שמתגעגע לימים של פעם, לפני מסע ההתפתחות שעדי עברה והוא בעצם היה רוצה להחזיר אותה להיות קטנה ושותקת, כלואה בבית, לא מגשימה את עצמה. אורן הופתע כששמע מה עדי הבינה מדבריו. הוא מיהר להבטיח שלא עלה בדעתו בכלל המשך כזה של המשפט. הוא אסף אותה בזרועותיו ולחש לה שהוא שמח וגאה בה על תהליך ההתפתחות שהיא עוברת והוא לא רוצה לכלוא אותה בבית. בסך הכל ניסה לומר שהוא מתגעגע אל הקירבה ביניהם.
כשאנשים מתלוננים בפנינו על משהו שמפריע להם הרבה פעמים אנחנו ממשיכים בליבנו את המשפט, בינינו לבין עצמנו. ולא תמיד ההמשך שאנחנו אומרים לעצמנו הוא ההמשך שאליו התכוון הדובר. קחו לדוגמה את רונן. 'אני עובד כל כך קשה,' הוא אמר לזוגתו, מאיה, 'וכשאני בא הביתה כל הבית הפוך!'. איך לדעתכם מאיה הרגישה כשרונן אמר את זה? אם היינו מבקשים מרונן שימשיך את המשפט איך הוא היה ממשיך אותו? האם היה אומר 'אני עובד כל כך קשה, וכשאני בא הביתה כל הבית הפוך, וזה סימן שלא אכפת לך ממני'? או שהיה בוחר לסיים את דבריו בהבנה ש'זה סימן שאת עובדת מאד קשה ואולי זקוקה לעוזרת?' נכון שהמשך כזה של המשפט מצייר את כל הסיטואציה בצבעים אחרים לחלוטין? המשך המשפט הוא חיוני. בתקשורת היומיומית בין בני זוג הרבה פעמים נאמר רק החלק הראשון של המשפט וההמשך לא נאמר. בני הזוג שלנו ממשיכים בליבם את המשפטים שלנו ולפעמים נעלבים כשבכלל התכוונו לומר משהו טוב.
אי הבנות נולדות בין בני זוג גם כשאחד מהם אומר רק את השורה התחתונה, רק את המסקנה שאליה הגיע אחרי שהרהר בנושא המדובר. הרבה פעמים בני הזוג שומעים את המסקנה שלכם ולא יכולים להבין ממנה ששקלתם את כל הצדדים, שזכרתם לחשוב גם עליהם. אם יש בליבכם כוונה טובה – נסחו אותה במילים, תגידו לבני הזוג את כל המחשבות שעוברות לכם בראש סביב המשפט שהתכוונתם לומר ולא רק את השורה התחתונה. שתפו את בני הזוג בכוונה שלכם, ברוח הדברים שהובילו אתכם למשפט שאמרתם.
אז תהיו נדיבים בטקסט. תגידו גם את כל מה שמובן מאליו בעיניכם. כי עבור בני הזוג שלכם זה לא בהכרח מובן מאליו.
נסו את זה בבית.
לקריאה על החזקת גבולות בזוגיות - היכנסו לכאן.
גם אתם חולמים להיות מטפלים וללוות זוגות בחזרה אל השמחה, האהבה והתשוקה? היכנסו לכאן ובואו להגשים את החלום.