'שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל לִבֶּךָ, כַּחוֹתָם עַל זְרוֹעֶךָ, כִּי עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה' (שיר השירים).
מה זאת אהבה? גדולי המשוררים, הסופרים, התסריטאים והמחזאים של כל הזמנים נדרשו לסוגיה הזו. בתיאור האהבה בשיר השירים יש משהו מאיים, השוואה למוות. גם אהוד מנור בחר לתאר את האהבה במונחים מאיימים: 'גן עדן די קטן וגבולו גיהנום' (בשירו 'מה זאת אהבה'). אחרים בוחרים להתמקד רק בתחושות הנעימות הנלוות לאהבה. בויקיפדיה, למשל, נכתב כי 'אהבה היא קבוצת רגשות וחוויות הקשורות לתחושה של חיבה עזה או אחדות עמוקה כלפי ישות כלשהי: אדם, בעל חיים, חפץ ואף רעיון'.
גם אם ננסה להפריד אהבה לסוגים שונים ולהגדיר רק מהי אותה אהבה רומנטית שאנשים מדברים עליה – גם אז נשאר עם אותה תעלומה. מדענים התגייסו אף הם למשימה וניסו באלפי מחקרים לפצח את חידת האהבה. המדענים זיהו את ההורמונים המופרשים, את שינויי הדופק, את אזורי המוח הנדלקים אצל האוהבים. ועדיין נותרנו בתחושה שיש כאן משהו שהוא מעבר לכל זה.
כששואלים אנשים מה זאת אהבה, רבים נוטים לערבב אהבה עם התאהבות או אהבה עם משיכה. אבל התאהבות כוללת מצב פיזיולוגי שניתן למדידה. הגוף נשטף בחומרים כימיים והמצב הזה לא נמשך יותר מכמה חודשים. ובכל זאת אנשים חשים אהבה גדולה גם כלפי אנשים שחיים לצידם שנים ארוכות. גם משיכה מינית לא יכולה להסביר את כל ההיקף של תופעת האהבה. רבים מתארים חוויה של אהבה גם ללא משיכה מינית.
קשה להסכים על הגדרה אחת יחידה, אבל אני רוצה להציע הסתכלות שיש בה אופטימיות והיא נותנת תקוה למערכות היחסים שלנו ויכולה לעזור לנו לייצר זוגיות מוצלחת. על פי ההסתכלות הזו יש לאהבה שני היבטים מרכזיים: ההיבט הרגשי – האדם שחווה אהבה מרגיש רגשות מסוימים. אפשר למדוד אותם בחומרים הכימיים המופרשים ממוחו בנוכחות האדם האהוב (או אפילו כשהוא רק חושב עליו). כשאנשים אומרים שהם אוהבים הם בדרך כלל מתכוונים להיבט הזה.
ההיבט האחר הוא ההיבט המעשי. לאהוב זה לא רק רגש. זה גם פועל. יש אנשים שהדרך שלהם לאהוב היא לגעת, לחבק, ללטף. אחרים אוהבים במילים, מחמאות, מילות התפעלות והערכה. יש אנשים שקונים מתנות ואחרים עושים מחוות של אהבה, כמו לקנות לו את הגרביים שהוא אוהב או להכין כוס תה ולהביא לה למיטה.
תוך כדי מירוץ החיים, קשה לנו לפעמים לבוא במגע עם ההיבט הרגשי, עם אותו שטף רגשות שאנחנו אולי זוכרים מימי ההתאהבות שלנו. ביומיום השוחק אנחנו לפעמים נפגעים, מרגישים לרגע לבד, בודדים. רבים מאיתנו מרגישים כאילו הפרטנר שאיתם אדיש כלפיהם או כועס כל הזמן. אבל העובדה שאדם לא בא במגע עם רגשות של אהבה לא אומרת שהוא כבר לא אוהב. הרבה פעמים אנשים נמצאים במצב פסיכולוגי שאנחנו קוראים לו ספליט. זה מצב שבו אנחנו מרוכזים במיינד, באזור במוח שהוא החלק החושב, הקוגניטיבי, הרציונלי. וקשה לאותו אדם, ברגעים כאלה, לבוא במגע עם אזור אחר במוח, שבו מתנהל עולם הרגש שלנו. אנשים נכנסים למצבים של ספליט כאשר לאורך זמן הם נכווים שוב ושוב באזורים הרגשיים. הם לא מצליחים לחוש אהובים, מוערכים, רצויים, נחשקים -מי יכול או רוצה לחוות כזה דבר לאורך זמן? אז גוף האדם, מכונה מופלאה שכזו, פיתח יכולת להתנתק משם. וכך נוצר הספליט. האדם לכאורה מוגן בתוך החלקים הקוגניטיביים במוחו. לאורך זמן אדם כזה משלם מחיר כבד. כי למרות השאיפה של כולנו להיראות בעיני עצמנו רציונליים, אנחנו מתנהלים מתוך ודרך הרגשות שלנו כל הזמן. מחקרים הראו שוב ושוב איך אנשים, מוכשרים וחכמים ככל שיהיו, לא מצליחים להפגין ביצועים רציונליים כשבוחנים אותם בסיטואציות שונות ומשונות. ובוודאי לא כשהם במצבי לחץ. אנשים שמנסים להתבצר בחלקים הקוגניטיביים במוחם סובלים פעמים רבות מבדידות.
בדרך כלל משבר בזוגיות מתפתח בהדרגה. בני הזוג שקועים עד צוואר במירוץ החיים. מתמודדים עם קריירות, ילדים, תחזוקה של הבית וקשה לשים לב לתחושות הבדידות. אנחנו עסוקים, במירוץ. אין פנאי למחשבות. עד שהחיים מזמנים לנו רגע למחשבה. לפעמים זה קורה רק כשפורצת מגיפה עולמית ומכריחה אותנו להתיישב בבית ללא עבודה או כשחלילה, קופצת עלינו, או על מי מיקירנו, מחלה קשה. ואז תחושת הבדידות מכה בנו (לקריאה נוספת על מצבים של משבר בזוגיות ועל הדרכים להיחלץ ממנו – מוזמנים לקרוא כאן).
התרופה היעילה ביותר כנגד בדידות וכנגד אותו מצב פסיכולוגי שקראנו לו 'ספליט' היא כמובן האהבה. מחוות של חיבה, אינטימיות, קירבה. להיות בקשר. מימוש הפועל לאהוב. ככל שתרבו אהבה בחייכם, במובן הזה, תחוו פחות בדידות ותצליחו להישאר במגע יומיומי עם עולמכם הרגשי.
נסו את זה בבית.
לקריאה על איך לנצח בריבים - היכנסו לכאן.
גם אתם חולמים להיות מטפלים וללוות זוגות בחזרה אל השמחה והאהבה? היכנסו לכאן ובואו להגשים את החלום.