מה זה אומר להיות גבר?

מה זה אומר בעיניכם להיות גבר? ואני מתכוונת גבר טוב. המון אנשים ממהרים להסביר לכולנו מה זו גבריות רעילה, גבריות נרקיסיסטית, גבריות אלימה. אבל מה זו גבריות טובה? מה כדאי שנלמד את הילדים שלנו לגבי גבריות משובחת?

החברה שלנו מצפה מגברים להיות בטוחים בעצמם, חזקים, גיבורים, רציונליים, לא מהססים, לא תלותיים, גיבורים, מוכנים לקחת סיכונים וכמובן - הטרוסקסואלים. המלחמות מגבירות עוד יותר את הסטריאוטיפ הגברי של הלוחם הגיבור, שרץ אל הקרב ללא היסוס, מוכן לזנק על כל רימון ומגן בגופו על כל עם ישראל.

ואכן, כששואלים נשים מה חשוב להן שיאפיין את הגבר שלהן הן משיבות שחשוב להן שהוא יהיה בטוח בעצמו, חזק, לא מהסס, לא תלותי, גיבור ומוכן לקחת סיכונים. אבל במקביל ובו זמנית הן גם רוצות שהוא יהיה מכיל, קשוב ואמפטי. הרבה נשים מדווחות שאם הגבר מפגין חולשה, בלבול, היסוס, עצב או חלילה בכי, הן פחות נמשכות אליו.

נשים עדיין מצפות שהגבר ישלם את כל הוצאות הבילוי המשותפות. יש נשים שמסתפקות בכך בדייטים הראשונים. אחרות מצפות שכל חייהן הגבר יהיה המפרנס העיקרי (או היחיד). גברים מקבלים את המסר שכדי שנביט עליהם כמו על "גברים אמיתיים" עליהם להיות גם מבוססים כלכלית. קושי כלכלי פוגם בתחושת הגבריות שלהם.

בעבר היה לגברים קל יותר. הם היו המפרנסים היחידים והם הצליחו יותר בקלות להגן על המשפחה כי הם אכן בדרך כלל יותר גדולים פיזית ויותר חזקים ואלה היו התכונות הנדרשות להישרדות. אבל היום, נשים רבות מתפרנסות בעצמן, לא זקוקות להגנה פיסית ויכולות אפילו להביא לעולם ילדים ללא צורך בגבר.

תהליך שחרור האישה הוא תהליך מבורך. נשים היום הרבה יותר מאמינות בעצמן, מחפשות עבור עצמן משמעות (מעבר להיותן אימהות), בונות לעצמן קריירות מצליחות ויכולות לעמוד בזכות עצמן. למרות המהפכה המדהימה הדרך עדיין ארוכה. הרבה נשים עדיין סובלות מאפליה מגדרית ולא מקבלות את החופש הראוי להן. ילדות עדיין לא מקבלות את מלוא ההעצמה שהן ראויות לה. בהרבה מקומות בישראל נשים עדיין מחונכות להיות חלשות, שקטות, צנועות ולא להביא לידי ביטוי את כל היכולות שלהן. אבל התופעה המפתיעה והמצערת היא שאפליה כלפי מגדר מסוים לא מבטיחה את חוסר האפליה כלפי המגדר האחר. ובמציאות הישראלית שלנו במקביל ובו זמנית גם גברים מופלים לרעה על בסיס מגדר.

בנים צעירים עדיין מחונכים להיות גיבורים, להתאפק, לא להביע רגשות (אלא אם כן זה כעס), לא לבכות, לא להפגין היסוס או חולשה ולא להזדקק לעזרה. עד גבול מסוים זה נהדר. אנחנו רוצים שכל אדם ידע להתאפק, לווסת את הרגשות ולהתגבר על הקשיים. אבל גברים, מגיל מאוד צעיר, נדרשים תמיד להתאפק, לחנוק את הרגשות ולהתגבר על הקשיים. בשום מצב הם לא מוזמנים להביע חולשה, קושי או חלילה דמעות. בנים לומדים לתעל רגשות כמו עצב או קנאה לכעס. הורים לילדי גן בישראל של היום עדיין מעדיפים לומר לילד שלהם שעליו ללמוד להחזיר מכות בגן (במקום למשל "לך תאמר לגננת" או "תתרחק משם") מתוך חשש שהילד שלהם ישלם מחיר חברתי אם לא יאמץ לעצמו את המאפיינים שנחשבים "גבריים". 

גם בתחום המיניות: בנים לומדים שהם אמורים תמיד לרצות מין ולעולם לא לסרב להצעה למיניות. כך למעשה בנים מחונכים להפסיק להקשיב לגוף שלהם, כי "אם אתה גבר אמיתי תמיד בא לך". בנים שמעזים להתנהג שלא לפי המסר הזה זוכים לתגובות קשות מהסביבה.

גברים רבים בישראל של היום מהססים לפני שמבקשים עזרה, זה מתבטא גם בהתנגדות להזמין איש מקצוע שיתקין את המדף או יתקן את הסתימה בכיור בבית וזה גם תורם לתוחלת החיים הנמוכה יותר של גברים, כי אם הם לא פונים לקבלת עזרה רפואית בזמן, הם מקטינים את הסיכוי לרפואה מונעת.

היכולת לשאת סבל נחשבת תכונה גברית ולכן מפקדים צעירים בצבא עדין מתהדרים ביכולת שלהם ללכת בשרוולים קצרים גם בשיא החורף ולא להזדקק לעצירה ומנוחה באמצע המסע. גבר לא אמור להתלונן או לקטר, גם כשקשה לו.

ואכן כשיש מלחמה החברה זקוקה לאנשים שיהיו מוכנים לשאת סבל, להתגבר על קושי ולהצליח להגן על החלשים בחברה. אבל האם כל הגברים אמורים להיות מסוגלים לעשות את זה? האם אין נשים שמסוגלות לכך? מן הסתם, כפי שראינו במלחמה הזו, גם נשים יכולות להיות גיבורות ולהציל את עם ישראל. אולי הגיע הזמן שנסכים להכיר בכך שיש אנשים שמסוגלים לכך ויש כאלה שלא, בלי קשר למגדר שלהם?

מקובל לטעון שהגברים הם פריבילגים. שהם נהנים מזכויות יתר שאין לנשים, אבל האמת היא שבהמון תחומים במדינת ישראל יש אפליה קשה כנגד גברים. גברים נדרשים לשרת שירות חובה זמן ארוך יותר בצה"ל, גברים מורשים לפרוש לפנסיה בגיל מבוגר יותר (למרות שתוחלת החיים שלהם קצרה יותר), גברים שמתגרשים מאבדים את החזקה על הילדים שלהם אם הילדים (כולם או חלקם) מתחת לגיל 6. הם גם מחויבים לשלם מזונות גם אם האישה מרוויחה יותר מהם. כשמתרחש אסון התקשורת מדווחת על מספר הנשים שנפגעו באסון, כאילו מוות של אישה עצוב יותר ממוות של גבר. ועוד ועוד רשימה ארוכה של דוגמאות שמעידות על חוסר האמפתיה שהחברה שלנו חשה כלפי גברים.

במחקר מ-2015 בדקו סריקות MRI של יותר מ-1400 נבדקים והראו שהמאפיינים שנחשבים "מאפייני מוח גברי" מפוזרים אקראית בין הנבדקים, בערבוב מוחלט עם המאפיינים שנחשבים "מאפייני מוח נשי". בהמשך המחקר אספו את כל התכונות שנחשבות "גבריות" ואת התכונות שנחשבות "נשיות" ונתנו לפסיכולוגים ואנשי טיפול לנסות לגלות האם אדם מסוים הוא גבר או אישה על סמך התכונות שלו. אנשי המקצוע לא הצליחו לזהות מגדר של אדם על סמך תכונותיו, מה שמעיד, שוב, שאין באמת דבר כזה תכונות נשיות או תכונות גבריות. אנשים הם מורכבים מכל מיני תכונות, ואין קשר בינן לבין המגדר הנשי או הגברי. (אם מעניין אתכם לשמוע עוד על המחקרים שמפריכים את המחשבה שיש דבר כזה מוח נשי או מוח גברי – חפשו ברשת את פרופ' דפנה יואל).

אז מהי באמת גבריות טובה?

השאלה הזו עדיין פתוחה. כמו השאלה על מה זו נשיות טובה. התשובות שאנחנו נותנים כרגע לילדי ישראל הן מוגזמות ולא הגיוניות. ילדה לומדת שהיא צריכה להיות גם יפה, רכה, עדינה, שקטה, מטופחת, ולא מעוניינת במיניות וגם חזקה, עצמאית ולא תלותית. ילד לומד שהוא צריך להיות גם חזק, בטוח בעצמו, מעוניין במיניות, מבוסס כלכלית וגיבור וגם אמפטי, קשוב ורגיש. אם אנחנו רוצים שכל ילדי ישראל יצליחו להיות גם חזקים, עצמאיים ובטוחים בעצמם וגם רגישים, קשובים ואמפטיים עלינו להפסיק להסתכל על אנשים דרך משקפי המגדר. להכיר בכך שכל אדם הוא אדם שלם. עלינו לגייס חמלה, לאפשר ביטוי רגשי, לעודד בחירה חופשית במסלול חיים, מקצוע, תחביב או אופי, בלי לחשוש מאובדן הגבריות או פגיעה בנשיות. ועלינו להתעקש לשנות את החקיקה בישראל שעדיין מייצרת אפליה מגדרית.

המאבק האמיתי איננו בין גברים לנשים. זהו מאבק של כולנו נגד ההגדרות המצמצמות שמנסות להקטין אותנו.מאבק למען חברה שבה כל אדם, מכל מגדר, יכול להיות שלם, אנושי, מורכב, אמיץ ורגיש, בדיוק כפי שהוא. ורק כשנשחרר את האנושיות מהכבלים של המגדר, נגלה כמה גדולים כולנו יכולים להיות.

היכנסו לקרוא על גברים לא יודעים להיות חולים.

גם אתם חולמים ללוות זוגות? בואו להגשים את החלום:

היכנסו לפרטים על לימודי ייעוץ זוגי. 

היכנסו לפרטים על לימודי הדרכת הורים (לימודי ייעוץ משפחתי).