האם אתם זוכרים משפטים שההורים שלכם אמרו לכם שוב ושוב בילדותכם?
האם יש לכם משפטים כאלה, שאתם אומרים לילדים שלכם?
אנחנו מגדלים ילדים בעולם מפחיד. במיוחד כשהילדים מתחילים ללכת לבד לכל מיני מקומות ולחזור משם לבד. רוב ההורים מציידים את הילדים שלהם במשפטים שנחרטים עמוק בליבם של הילדים ומלווים אותם אחר כך במערכות היחסים שלהם, בהחלטות שלהם, בכל אשר יפנו בהמשך חייהם.
הרבה פעמים מדובר במשפטי אזהרה שנאמרים ליד הדלת. הם כוללים אזהרות מפני הסכנות הצפויות לילדים שם בחוץ. 'תזהר בדרך' (או 'סע בזהירות' כשהילד כבר נוהג), 'אל תחזרי מאוחר', 'אל תדבר עם זרים', 'אל תשכחי את המעיל שלך', 'תתקשר כשאתה מגיע' (בגיל שכבר יש לו סלולרי). אני אהבתי לומר לילדיי 'אל תשכחו ליהנות', בכל פעם שיצאו מהבית, במיוחד אם היו בדרכם לקראת אתגר משמעותי. הרבה פעמים יש צורך להזכיר לילדים איך לחצות את הכביש או שלא להסתבך בצרות. ויש עוד דוגמאות רבות שאתם בוודאי מכירים.
כשזה לא ליד הדלת – בדרך כלל מדובר במשפטי הכללה שבסופם סימן קריאה. משפטים שנאמרים כבדרך אגב, כמו 'אי אפשר לסמוך על אף אחד' או 'כל הגברים אותו הדבר' או 'כסף לא גדל על העצים' ועוד ועוד.
לפעמים מדובר במתנות נהדרות שהורים נותנים לילדים. משפטים מעוררי השראה המעודדים לא להתייאש, לקום לאחר כישלון ולנסות שוב. כשילדתי את בני הבכור, יכולתי לשמוע, בדמיוני, את קולה של אמא שלי מעודד אותי ומאיץ בי לשתף פעולה עם המיילדת, כדי לזרז את ההליך ולהתגבר על הכאב. ללא משפטי העידוד שלה שהדהדו במוחי, יש סיכוי שהייתי עד היום עדיין בחדר הלידה בבילינסון 😉
במקרים אחרים, המשפטים הללו מעכבים ומפריעים בניסיונות לנהל מערכות יחסים מוצלחות. פגשתי מטופלים שהסתבכו עם קירבה ואינטימיות כי למדו בילדותם שאסור לסמוך על אף אחד כי 'בסוף אתה תמיד לבד'. או אחרים שנאחזו בבני זוגם באופן מחניק מדי כי גדלו לאור משפט דומה שאומר ש'כולם עוזבים בסופו של דבר'.
מטופלים אחרים למדו בילדותם שאסור להיות עצובים. 'אני למדתי מאבא שלי,' סיפר לי פעם מטופל, 'שלהיות עצוב זו עצלות נפשית. אם אתה עצוב - קום ותפתור את הבעיה'. לאביו של אותו מטופל היו חיים קשים, הוא למד בדרך הקשה שאתה חייב להיות חזק ולהתמודד כדי לשרוד. יתכן שהמשפט הזה עזר לו בימים מאתגרים. בנו ספג ממנו את הרתיעה העצומה מפני עצב, ובבגרותו, התקשה להביע עצב וסבל מהתקפי זעם קשים שהיקשו עליו במערכת היחסים הזוגית שבנה. כמובן שגם לזוגתו של אותו מטופל הייתה השפעה על הקשיים במערכת הזוגית שלהם. אבל וויתור על המשפט, שאומר שעצבות היא עצלות נפשית, עזרה לאותו מטופל להעז להביא את כל קשת הרגשות הביתה, להביע את עצמו בזמן ובאותנטיות, גם כשחש עצב, וזה אפשר לזוגתו להתקרב אליו יותר.
פגשתי מטופלות ומטופלים שסיפרו לי ש'כל הגברים אותו הדבר' ו'אי אפשר לסמוך עליהם', אנשים שמסתובבים בעולם עם אמונה שכזו יתקשו גם במערכות יחסים וגם בעסקים ובבניית הקריירה שלהם. כי בסופו של דבר, כדי להסתדר טוב בחיים, אנחנו חייבים, לפחות במידה מסוימת, לסמוך על השותפים שלנו בעבודה ובבית.
בהרבה בתים מקובל לומר לילדים שחשוב לגמור מהצלחת. פעם היה מקובל לומר ש'אם לא תאכל – יבוא שוטר' או 'יש ילדים רעבים בהודו' (או באפריקה?). אני הייתי אומרת לילדיי 'תקשיבו לבטן' מתוך תקווה שהם ילמדו לזהות את תחושות הרעב והשובע שלהם ולא יסבלו מאכילה רגשית, ממנה חששתי כל כך.
סבתא שלי הייתה אומרת ש'בגדים יפים לא נועדו לקשט את הארון', כשרצתה לעודד אותנו להתלבש יפה.
ברגעי ריבים או כעס היינו אומרים אצלי בבית ש'גם כשכועסים אוהבים'. היה לי פעם מטופל שגדל בבית שבו היה מקובל לומר את ההיפך – 'אם כועסים סימן שלא אוהבים'. הוא גדל להיות גבר שנמנע מעימותים עד כדי כך שהתקשה לייצר זוגיות.
כשהילדים שלי היו קטנים, הם אהבו מאוד את הסרט הנפלא של דיסני 'פו הדוב – ההרפתקה הגדולה ביותר'. בסרט הזה כריסטופר רובין עולה לכיתה א'. הוא מספר לדובון שלו, פו הדוב, שמחר ילך ולא יהיה איתו. כריסטופר רובין מנסה לעודד את פו ולצייד אותו במשפטים שיעזרו לו ברגעי הקושי, כשיישאר לבד. הוא אומר לפו 'אתה אמיץ מכפי שאתה נראה וחזק ממה שנדמה לך וחכם מכפי שאתה חושב'. למחרת, כשכריסטופר רובין נעלם, פו הדוב נבהל והוא וחבריו יוצאים להרפתקה – לחפש ולהציל את כריסטופר רובין האבוד. הסרט מלווה בשירים מתוקים והוא מצחיק ומרגש מאוד. במהלך ההרפתקאות, מנסה פו הדוב להיזכר במילות העידוד של כריסטופר רובין. הוא לא כל כך מצליח ומנסה משפטים בחרוזים, למשל 'אתה גבוה מקרן שמש?' או 'קטן יותר מנמש?'. אצלנו בבית, עד היום, כשמישהו עומד בפני אתגר משמעותי (מבחן חשוב, כניסה לכיתה חדשה או הצטרפות לחוג חדש) אנחנו מברכים אותו בצאתו 'זוכר שאתה חזק יותר מנמש?' בפרפראזה על המשפט של פו הדוב.
כמובן שיש גם מסרים שעוברים מאיתנו, ההורים, אל הילדים, ללא מילים. מסרים שעוברים דרך היותנו מודל. הילדים נושאים עיניים אלינו. הם לומדים מאיתנו את סוגיות המגדר - לומדים מאבא מה זה אומר להיות גבר בעולם הזה, לומדים מאמא מה זה אומר להיות אישה. לומדים מאיתנו מה זה אומר זוגיות, מה זאת אהבה, מה זו סמכות. אם אנחנו ההורים מכבדים את עצמנו ומכבדים זה את זה – הם ילמדו מאיתנו כבוד עצמי וכבוד לזולת. אם אנחנו מנומסים, נקיים, מסודרים, נדיבים - כל אלה התנהגויות נלמדות, שילדים לומדים דרך חיקוי מהוריהם. (עוד על הטמעת ערכים בילדים – היכנסו לסרטון הזה כאן). אם חשוב לכם שהילדים יגדלו להיות אנשים עם סל ערכים מסוים – שימו לב למודל שאתם מהווים עבורם.
אך לצד המודל שאתם מהווים, בדקו עם עצמכם, מהם המסרים המילוליים שאתם מציידים בהם את הילדים. האם חשוב לכם להעביר מסרים בנושא תזונה? בטיחות? אומץ? שמירה על בריאות? שמירה על כושר גופני? מערכות יחסים? אם כן - בדקו בזמן הקרוב אלו מסרים מילוליים נאמרים בבית בנושאים הללו. נסו לאמץ לעצמכם משפטים שמותאמים לסל הערכים שלכם.
כשהילדים גדלים אפשר לפעמים להיזכר בחיוך גם במשפטים טיפשיים שנחרטו במוחם מילדותם. הילדים שלי עד היום צוחקים עלי ומכריזים 'פיפי לפני שיוצאים', כשכולנו עומדים בדלת בדרך לצאת. זכר לימים בהם הם רק נגמלו מחיתולים והייתי מזכירה להם כך ללכת לעשות פיפי לפני שמתחילים בנסיעה.
נסו את זה בבית.