מאמרים

הפרעות קשב

הפרעת קשב היא תופעה נוירו-התפתחותית שזה אומר שאנשים שסובלים ממנה, המוח שלהם פועל אחרת. לכולנו במוח יש מערכת תגמול. כשאנחנו עושים משהו נעים או מעניין מופרש לנו במוח חומר שנקרא דופמין. הפעילות של דופמין נעימה. אנשים רוצים לחזור ולהרגיש את הדופמין ולכן יחזרו ויעשו דברים מעניינים או נעימים, כאלה שגורמים לפעילות של דופמין במוח. אצל אנשים עם הפרעת קשב הפינוי של דופמין מהיר יותר ולכן יש פחות תחושה של תגמול בעקבות אותם מעשים. אנשים כאלה זקוקים לעשות דברים שמפעילים המון הפרשת דופמין ורק אז יחושו תגמול. ומהם אותם דברים שמפעילים דופמין? פעולות שבהן יש התעניינות אישית גבוהה (תחביב אהוב במיוחד), פעולות מאתגרות במיוחד, פעולות שיש בהן משהו חדש (כמו צעצוע חדש) או פעולות שיש עליהן דד-ליין מלחיץ. כל אלה יהיו פעולות קלות לביצוע גם עבור מי שסובל מהפרעות קשב. להכין שיעורי בית או להקשיב למורה שמדברת במשך שיעור שלם, אלה לא פעולות ברשימה הזו. לכן ילד הסובל מהפרעת קשב יכול לשבת שעות ולהתרכז במשחק מחשב מלהיב אך יתקשה לשבת בשקט בשיעור.

להפרעת קשב יש כמה מאפיינים שכיחים. המפורסם ביותר הוא חוסר קשב או חוסר מיקוד. ילדים שסובלים מקושי בקשב או במיקוד – כל גירוי חיצוני מסיט את תשומת הלב, מסיט את הקשב ומסיח את דעתם.

למרות שאנחנו קוראים לתופעה 'הפרעת קשב', חוסר קשב הוא לא המאפיין היחיד או העיקרי. יש ילדים שאצלם המאפיין העיקרי הוא היפראקטיביות. ילדים כאלה סובלים מעודף 'חשמל' בגוף. הם מתקשים לשבת בשקט בשיעור ומפריעים שוב ושוב. ילדים כאלה זוכים בדרך כלל להיות מאובחנים מוקדם יותר. אצל בנות, נדיר שהפרעת קשב מתבטאת בהיפראקטיביות. ואולי זאת הסיבה שהן הרבה פעמים לא מאובחנות בזמן או בכלל ולכן מקובל לומר שהפרעות קשב מופיעות פי 5 יותר אצל בנים. בנוסף, היפראקטיביות יכולה להיות פנימית, כמו 'רעש במחשבות'. ילדים הסובלים מהיפראקטיביות פנימית מתקשים להכיל את ההצפה הרגשית או המחשבתית שלהם. הם ידברו מהר, יקפצו מנושא לנושא ויחושו תסכול רב. הורים לילדים כאלה יחושו מותשים משטף הדיבור הבלתי פוסק ומהדילוג המהיר בין נושאים שונים שוב ושוב.

מאפיין אחר של הפרעות קשב הוא אימפולסיביות ואם זה בא בשילוב עם היפראקטיביות זה עוד יותר קשה ומסוכן. אימפולסיביות יכולה להתבטא גם בקושי לחכות בתור בשעת משחק או דיבור וזו אחת הסיבות לקשיים החברתיים הנלווים להפרעת קשב כשהיא לא מטופלת.

בנוסף, הפרעת קשב מתאפיינת לפעמים גם בקושי בארגון. הילדים שוכחים בכל מקום את המעיל, המטריה ואפילו הילקוט. הם זוכים לשמוע מההורים גערות כגון: 'טוב שאת הראש שלך את לא שוכחת'. קושי בארגון יכול גם להתבטא בקושי להניע את עצמם לפעולה. כך קורה שהילדים מתקשים לעבור מפעולה אחת (משחק או צפייה בטלוויזיה) לפעולה שנייה (להיכנס למקלחת, לצאת מהמקלחת או להתארגן לשינה). קושי בארגון גם מקשה על הילדים לסדר את הילקוט ולנהל יומן.

הקושי במעברים מפעולה לפעולה נובע גם מהמאפיין הכי פחות מוכר והוא מיקוד היתר. הרבה הורים מתקשים להאמין שלילד שלהם יש הפרעות קשב כיוון שהם רואים אותו מצליח למקד את תשומת הלב שלו במסך או במשחק שהוא אוהב במשך שעות ארוכות. הסיבה שהילדים מצליחים להתמקד שעות ארוכות היא דווקא בגלל ההפרעה שלהם. מדובר במיקוד יתר. אם תנסו לדבר אליהם הם לא ישמעו אתכם. יהיה לכם קשה מאוד להשיג את תשומת ליבם כשהם שקועים במשהו. רוב הילדים מסוגלים להיות במיקוד יתר מדי פעם, אבל ילדים הסובלים מהפרעת קשב נכנסים למצב של מיקוד יתר הרבה יותר פעמים, גם אם הם לא רוצים בכך וקשה יותר להוציא אותם משם.


הטיפול בהפרעות קשב

בשנים האחרונות חלה עלייה בכמות האבחונים ובעקבותיה עלייה בכמות הילדים המשתמשים בתרופות (ריטלין ותרופות אחרות). הרבה פעמים מדובר באבחונים שגויים. ילדים מקבלים כדורים או הקלות בלימודים במקום לקבל התייחסות, אהבה וחיבה. אבל העלייה באבחונים נגרמת גם בזכות העלייה במודעות לכך שהתופעה קיימת. וכך ילדים שבעבר לא זכו לקבל עזרה יכולים כעת להגיע ולקבל טיפול מתאים. ילדים שזה מתאים להם, הטיפול התרופתי יכול להציל אותם. הפחד מהטיפולים התרופתיים איננו מוצדק. תופעות הלוואי של ההפרעה עצמה חמורות לאין שיעור יותר מתופעות הלוואי של התרופות. בנוסף, טיפול פסיכולוגי קוגנטיבי התנהגותי יכול גם הוא לעזור. בטיפול כזה לומדים ארגון, ניהול סדר יום, ניהול מטלות, תכנון ושליטה באימפולסיביות.


אבל מלבד הטיפול התרופתי (שחייב להינתן אך ורק במרשם רופא) ומלבד הטיפול הפסיכולוגי ישנן עוד דרכים בהן ההורים עצמם יכולים לעזור לילדים הסובלים מהפרעת קשב:

1. ילדים הסובלים מהיפראקטיביות זקוקים 'לפרוק את החשמל' בגופם. קפיצה בחבל או בטרמפולינה יכולה לעזור להם להירגע ולהיות פנויים יותר ללמידה. הם זקוקים לתנועה. כשהם עושים גלגלון הם יכולים להתפנות להקשיב לכם בתשומת לב גבוהה בהרבה מאשר אם תדרשו מהם לשבת בשקט ולהביט עליכם כשאתם מדברים. אם ההיפראקטיביות היא פנימית ויש להם 'רעש של מחשבות' נוכל לעזור להם אם נמתן את ה'רעש' החיצוני. כך למשל נוכל לעצב את החדר שלהם בפחות צבעים, לתלות פחות קישוטים על הקירות ולדאוג ככל האפשר ביוזמתנו שהחדר יהיה מסודר ונקי. הבלגן בחדר מתווסף ל'בלגן' במחשבות וקשה להכיל את כל הבלגן הזה יחד. כשהם משתפים אותנו במה שעובר עליהם ננסה להכיל ולהיות קשובים גם כששטף הדיבור מהיר ועמוס בפרטים ובסוגריים.


2. ילדים הסובלים מקושי בארגון זקוקים לעזרה שלנו בסידור הילקוט, ניהול יומן והנעה לפעולה. נוכל לנסות לזכור שהקושי שלהם הוא אורגני ולא מדובר בחוסר כבוד כלפינו וכך פחות נעלב ונוכל להיות פנויים לעזור להם. כשהילדים גדלים, נוכל ללמד אותם בהדרגה לנהל יומן בעצמם, לכוון לעצמם תזכורות בטלפון ולכתוב לעצמם פתקים לתזכורת. אפשר ללמד ילד שכשהוא יוצא מהכיתה עליו לבדוק שיש איתו שלושה דברים (טלפון, ילקוט ומעיל).


3. כשהילדים שלנו נמצאים ב'מיקוד יתר' (מול המסך, למשל) אין טעם שנתחיל לשוחח איתם, הם לא ישמעו אותנו. כדאי לגשת במרווחים בין סיבוב לסיבוב במשחק או בין סרטון לסרטון ביוטיוב. כדאי לגעת בהם בכתף, כדי לוודא שהם שומעים אותנו או להיעמד בינם לבין המסך 😊 כשהם לא עונים לנו, לא נספר לעצמנו שהם לא מכבדים אותנו או שגידלנו ילד מפלצת, אלא נבין שמדובר במיקוד יתר ולא נעלב. אפשר לקבוע איתם מראש שאנחנו מכוונים טיימר וכשהוא מצפצף הם באים אלינו לשמוע מה רצינו לומר להם.


4. אם אנחנו שולחים את הילד לבצע עבורנו משימות (להביא לנו משהו מהחדר, למשל) כדאי שנקפיד על משימות ממוקדות. ולא רצף של חמש משימות שונות. 'לך תסדר את החדר' עלול לכלול חמש משימות שונות. עדיף שנפרק את זה לכל משימה בנפרד, נשמח איתם כשישלימו אותה ונתפנה יחד למשימה הבאה. הורים שרוצים ללמד את הילדים להתארגן בבוקר בעצמם יכולים להכין להם על דלת החדר דף משימות שבו יוכלו לסמן וי בכל פעם שהשלימו משימה (נניח לצחצח שיניים, להתלבש, לנעול נעליים, לקחת את הסנדוויץ' ונשיקה לאמא 😊).


ילדים שסובלים מהפרעת קשב לא מאובחנת נוטים לפתח דימוי עצמי נמוך. הם חווים כישלונות במסגרת בית הספר ושוב ושוב מסיקים שהם לא מספיק מוצלחים. החברה הישראלית היא חברה הישגית מאוד וילדים כאלה זוכים לתגובות קשות מהסביבה. אבחון בהפרעת קשב יכול להציל ילדים כאלה גם כי אולי יוכלו לקבל עזרה, אבל בעיקר בזכות השמירה על הדימוי העצמי שלהם. הם לא טיפשים. זו המתנה הגדולה באמת שיכול לתת האבחון. הורים רבים חוששים לקחת את הילדים לאבחון, שמא התווית תפגע בביטחונם העצמי, אבל האמת היא הפוכה. התווית משחררת אותם מהדימוי העצמי הנמוך שהם מפתחים, כשהם חווים את עצמם ככישלון. בנוסף, הורים שרוצים לעזור לילדים שלהם לפתח דימוי עצמי גבוה יכולים לעזור להם בכך באופן אקטיבי. לקריאה נוספת על בטחון עצמי לילדים – היכנסו לכאן. מעבר לכל זה, תוכלו לעזור לילדים שלכם ככל שתלמדו יותר על ההפרעה. חפשו סרטונים ביוטיוב, הרצאות טד וחומר קריאה בנושא הפרעות קשב. יש ברשת המון טיפים להתמודדות וטריקים שיכולים לעזור.


עד שנות השבעים חשבו שהפרעת קשב זו תופעה התפתחותית שחולפת עם הגיל. היום אנחנו יודעים שהפרעת קשב מתבטאת אחרת בתקופות שונות בחיים, אבל גם מבוגרים, בכל הגילאים, סובלים ממנה. עוד אנחנו יודעים שהנטייה להפרעות קשב היא גנטית. כך שאם יש לכם ילדים שאובחנו עם הפרעת קשב כדאי שתבדקו גם את עצמכם. ואם אתם מוצאים שגם לכם יש סימנים מתוך המאפיינים שהזכרנו, מוזמנים לקרוא על זוגיות בהפרעה – כאן.


נסו את זה בבית.


חולמים גם אתם להיות מטפלים וללמד הורים איך ליהנות מלהיות הורים? היכנסו לכאן ובואו להגשים את החלום.