ללמד ילדים רגשות

איך מלמדים ילדים רגשות? כולנו מרגישים באופן טבעי את כל קשת הרגשות. אבל מסתבר שהרגשות שאנחנו מרגישים מושפעים מאוד מהשפה שבה אנחנו מתארים אותם, בפני אחרים וגם בפני עצמנו. אם אתם מרגישים עצב, היכולת שלכם להגיד את זה במילים (אפילו רק לעצמכם) מאפשרת לכם באמת לבוא במגע עם הרגש הזה. אם אסור לכם או אם אתם לא יודעים איך לדבר את הרגש - הוא מודחק. כשהרגש מודחק אנחנו לפעמים לא מרגישים אותו בכלל ולפעמים מתעלים אותו אל תוך רגש אחר (למשל כעס). יש המון אנשים שבכל פעם שהם עצובים הם מוצאים את עצמם עצבניים וכועסים.

הרבה אנשים מפחדים מהרגשות של עצמם. לפעמים החשש הוא מעוצמת הרגשות. 'אם אני ארשה לעצמי להרגיש עד הסוף,' הם חושבים לעצמם, 'אני אתפרק', 'זה יהיה מכוער' או 'אני לא אשלוט בעצמי'.

יש רגשות שאנשים במיוחד מנסים להימנע מהם. הרבה אנשים חוששים מעימותים ועבורם כעס הוא רגש מסוכן שחשוב להיזהר ממנו. האנשים האלה יקפידו לומר שהם לא כועסים אלא פגועים, נעלבים, עצובים או אפילו בסדר, בסיטואציות שעלולות להוביל לעימות.

קנאה זה רגש שהחברה המערבית מאוד לא אוהבת. מגיל צעיר אנחנו מלמדים ילדים שהם אמורים לשמוח בשמחת החבר או החברה שלהם שזכו בפרס ולפרגן להם, כאילו חברים טובים לא אמורים לחוש קנאה. הרבה מבוגרים חשים בושה ואשמה כשהם מקנאים. זה באמת מקסים לפרגן לחברים שלנו על ההצלחות שלהם ועדיין, רוב האנשים חשים גם קנאה, לצד הפירגון והשמחה. כשאנחנו מלמדים ילדים את הרגשות שלהם, אנחנו יכולים ללמד אותם איך להתמודד איתם, איך לא להיבהל מהם ואיך לעשות וויסות רגשי כדי שהרגשות לא יציפו אותנו יותר מדי. כיוון שרגש הקנאה כל כך מגונה אנחנו לא מלמדים את הילדים שלנו איך להתמודד איתו. והם גדלים להיות מבוגרים שלא יודעים איך להתמודד עם הרגש הזה (לקריאה נוספת על קנאה – היכנסו לכאן).

בנים מחונכים מגיל מאוד צעיר שהם לא אמורים לחוש עצב, ובוודאי לא לבכות או להפגין אותו. כשהם מתבגרים הם מחונכים שהם אמורים לרצות מיניות תמיד ועם כל אחת. כך קורה שבנים לומדים בהדרגה להתנתק מהרגשות האותנטיים של עצמם ופחות לבוא איתם במגע.

בנות מחונכות מגיל מאוד צעיר להיות מאופקות וצנועות. הן לומדות שהן אמורות להחליש את הווליום של הרגשות שלהן, גם אם מדובר ברגשות של שמחה והתרגשות ובוודאי אם מדובר ברגש מיני. "תהיי פחות" זה מסר מכאיב שהמון בנות מפנימות במהלך ילדותן והתבגרותן.

אני בעד שנפסיק לפחד מרגשות. רגשות זה דבר טבעי ונפלא. גם אם חלקם לא נעימים. רגשות קשים לא אוטומטית חייבים להתבטא בהתנהגות אלימה או שלילית. יש לנו כלים לוויסות רגשי ואנחנו יכולים ללמד ילדים מאוד צעירים להעז להרגיש כל רגש שעולה בתוכם בלי שזה יציף אותם, ינהל אותם או יגרום להם להתנהג באופן בלתי נסבל לסביבה.

אז איך נוכל ללמד את הילדים שלנו לא לפחד מהרגשות שלהם?

הקשבה אקטיבית – כשהם מספרים לכם משהו נסו להיראות מתעניינים. גם אם הם "חופרים" לכם ארוכות על סדרה שהם רואים, משחק שהם משחקים או משהו שקרה להם בבית הספר. הרבה הורים מתקשים להבין את כל הפרטים בסיפור שהם שומעים ומתקשים להתעניין ולעקוב אחרי כל הפיתולים בעלילה. נסו להקשיב למוזיקה שבה הילדים שלכם מדברים. האם הם נרגשים? מתלהבים? מבוהלים? עצבניים? נסו להגיב אל הרגשות שאתם מזהים, גם אם לא ברורים לכם כל פרטי הסיפור. השתדלו לא לקטוע אותם, ככל האפשר. אם הילדים שלכם מסוגלים לחפור שעה ארוכה ואתם לא יכולים להתפנות לזמן ארוך כל כך – תגדירו זמן. שתפו את הילדים שיש לכם עכשיו חצי שעה (או כמה זמן שבאמת יש לכם). בתום הזמן תוכלו לקבוע איתם זמן אחר שבו תוכלו להתפנות שוב. אתם לא חייבים בזמן ההקשבה לשבת בשקט. בהרבה בתים הילדים הולכים אחרי ההורה ברחבי הבית ומספרים לו כל מה שהם רוצים, בזמן שההורה עושה את מטלות הבית. אבל חשוב שתקפידו להיראות מתעניינים, הביעו רגשות במקומות המתאימים, שאלו שאלות הבהרה ונסו להגיב בחמימות.

תנו שמות לרגשות. בזמן משחק עם הבובות או כשרואים יחד סרט או סדרה הציעו מילים שמתארות את הרגש שהדמות במשחק או בסרט מרגישה – תסכול? עצב? פחד? התרגשות? סקרנות? כעס? עצבנות? מתח? שמחה? השתמשו במילים גם כדי לתאר את הרגשות שלכם בחיי היומיום. תוכלו לומר למשל: 'עצוב לי שבוטל הטיול שלנו' או 'אני מתרגשת לקראת הטיול שלנו בשבת'. כשאתם קוראים סיפור או רואים עם הילדים שלכם סרט או סדרה תוכלו לשוחח איתם גם אחר כך על מה שהרגישו הדמויות. תוכלו לשאול אותם למשל: 'איך לדעתך הוא הרגיש כשהחבר שלו הלך?' 'מה הוא יכול היה לעשות אחרת כשנשאר לבד?'

אל תמהרו להציע פתרונות. כשהם משתפים במשהו רגשי (עצוב, מתסכל, מכעיס מעצבן) תביעו אמפתיה (תציעו חיבוק, ליטוף, תגידו 'אוי אוי אוי'...) תביעו עצב, צער על כך שזה קרה להם. תהיו רגע נוכחים איתם ברגש שלהם. יכול להיות שהיא אומרת שבא לה למות בגלל חור בגרביון וזה נראה לכם שטויות, אבל כרגע יש שם רגש אמיתי שראוי שיהיה לו מקום. אחר כך נוכל להציע הסתכלות שיש בה פרופורציות אחרות.

תהיו מודל להבעת רגשות. האם אתם עצמכם מדברים רגשות בבית? האם רואים עליכם כשאתם עצובים? חוששים? נרגשים? כועסים? שתפו את בני הזוג שלכם, בנוכחות הילדים, ברגשות שלכם. הביעו אותם במילים, תנו שם לרגש שאתם מרגישים. בדקו האם הבעות הפנים שלכם והמוזיקה שבה אתם מדברים תואמים לרגש שאתם מרגישים. הרבה אנשים מדברים בטון מונוטוני שאיננו משתנה וקשה לקבוע לפי טון הדיבור שלהם האם הם שמחים, עצובים, מתוסכלים או נרגשים. אם זה המצב אצלכם יתכן ששמעתם הרבה פעמים אנשים סביבכם שואלים אתכם אם אתם כועסים בזמן שבכלל לא חשתם כעס. אם זה מוכר לכם – נסו לבדוק האם טון הדיבור שלכם מותאם לרגש הנוכחי שלכם. נסו להוסיף מוזיקה לדיבור שלכם או הבעות פנים שישקפו את הרגש שלכם.

למדו את הילדים שלכם טכניקות לוויסות רגשי. כשאתם כועסים או עצובים מה אתם עושים כדי להירגע? מה עוזר לכם? למדו את הילדים שלכם - מה מותר לעשות אצלכם בבית כשמרגישים עצב גדול, קנאה או כעס נורא? האם מותר לבכות? האם מותר להרביץ לכרית? האם אפשר לבוא לקבל חיבוק? לשטוף פנים? להקשיב למוזיקה? לקפוץ במקום, כדי לשחרר אנרגיה? לבוא לדבר איתכם? מה עוד מקובל לעשות אצלכם בבית כשמוצפים ברגש לא נעים?

בהרבה בתים יש המון חרדה בתקופה האחרונה. אם הילדים שלכם מתלוננים על פחדים, חרדות או מחשבות מטרידות תוכלו ללמד אותם טכניקות להרגעה. תרגילי נשימה שבהם הנשיפה (הוצאת האוויר) ארוכה יותר מהשאיפה (הכנסת האוויר). תרגילים להסטת תשומת הלב מהמחשבות המטרידות אל עבר הגוף (למשל לשים לב לחמשת החושים – מה אנחנו מריחים כעת? מה אנחנו מרגישים בכפות הרגליים? מה אנחנו רואים סביבנו כעת? מה אנחנו שומעים כעת?). ילדים יכולים ליהנות מתרגילים כאלה כאילו היו משחק שתוכלו לשחק יחד.

למדו את הילדים את אסטרטגיות ההתמודדות שלכם עם רגשות קשים, רגשות אינטנסיביים או רגשות לא נעימים. איך אתם מתמודדים? האם ספורט עוזר לכם? ואולי מוזיקה? האם הסחת דעת על ידי משחק, קריאת ספר או צפייה בסרט? יש אנשים שנרגעים כשהם מנקים את הבית, אחרים צריכים לצאת להליכה או לנהיגה. כשהבת שלי הייתה קטנה הזמנתי אותה ברגעים כאלה לדמיין איתי יחד עננים סגולים או סתם עיגולים צבעוניים. משחק דמיון משותף כזה יכול להרגיע.

אל תחששו אם הילדים רואים אתכם בוכים. יש הבדל גדול ומשמעותי בין הורה בוכה לבין הורה שמתפרק. לבכות מדי פעם זה דבר טבעי, אנושי וטוב. תנו לילדים שלכם לראות שאתם גם בוכים מדי פעם וגם יודעים איך לקום ולאסוף את עצמכם מחדש.

אם אתם הולכים לטיפול רגשי כדי להתמודד עם הקושי תוכלו לשתף את הילדים. כדאי שהילדים יכירו שזאת גם אפשרות עבורם, אם יום אחד ירגישו שהם זקוקים לעזרה.

עיסוק בתחביבים עוזר להירגע ולהתמודד עם לחץ, חרדה, דכדוך או כעס. השקיעו בתחביבים שלכם וכך גם ילדיכם ילמדו שזו טכניקה נהדרת לשיפור איכות החיים. נהלו סדר יום שמאפשר להירגע. הילדים שלכם נושאים עיניים אליכם וילמדו מכם איך לנהל את חייהם טוב יותר.

למדו את הילדים שלכם אמפתיה. אמפתיה היא רגש נרכש. ילדים לומדים אמפתיה כשהם רואים את ההורים שלהם שוב ושוב מדגימים התנהגות שבה הם מתחשבים ברגשות של אחרים. דברו עם הילדים שלכם על הרגשות של הסובבים אותם. אם אתם בגן השעשועים תוכלו להראות לילדים שלכם ילד שעצוב כי מישהו חטף לו את הצעצוע וילדה אחרת ששמחה עכשיו כי מישהו בא לשחק איתה. תנו שמות לרגשות של הילדים בסביבה. שבחו את הילדים שלכם כשהם מפגינים התחשבות ברגשות של מישהו אחר. במשחקי בובות תוכלו לשחק בעצמכם דמויות שמביעות רגשות ולהראות לילדים שלכם כמה זה נפלא כשאנחנו מבינים את הרגשות של האחר ובוחרים להתחשב בו.

אומנות היא כלי נהדר להתמודדות רגשית. אפשרו לילדים לצייר, לנגן, להציג, לרקוד ולשחק במשחקי דמיון דרכם הם יוכלו להביע, לשחרר ולווסת את הרגשות שלהם. דרך האומנות תוכלו בעצמכם להתוודע אל הרגשות שהילדים לא שיתפו אתכם במילים. תנו להם להרגיש שהם בסדר. כל רגש הוא לגיטימי, גם אם הוא לא נעים.

הגבירו את החוסן הנפשי של הילדים: אמצו הסתכלות חיובית על החיים. בימים הקשים שעוברים על כולנו זה נראה לפעמים בלתי אפשרי, אבל הבחירה להביט על הטוב היא בחירה שיש בה עוצמה והיא כשלעצמה מגבירה את החוסן הנפשי שלנו ואת היכולת שלנו להתמודד עם היומיום המאתגר. שאלו את עצמכם בסוף כל יום  - האם אני יכול או יכולה לומר משהו טוב על מה שקרה לי? תוכלו לעשות את זה יחד עם הילדים וללמד גם אותם לבחור בסוף כל יום להזכיר לעצמם דווקא את הטוב מכל מה שקרה להם באותו היום.

דרך נוספת להגברת החוסן היא המבט המתפעל שבו אתם מביטים עליהם. נסו להמעיט בביקורת ותלונות והגבירו את המחמאות (האותנטיות). במיוחד אם הילדים שלכם בגיל ההתבגרות או חווים תקופה קשה, הם זקוקים לעיניים טובות שמביטות עליהם. עיניים שרואות שהם גם מוצלחים ולא רק נכשלים, עיניים שרואות שזה נפלא שיש לנו אותם בעולם הזה, עיניים שרואות שהם נהדרים בדיוק כפי שהם. אם קשה לכם לעשות את זה – זה הזמן לפנות להדרכת הורים.

אמצו כלב או חתול. חיות מחמד מגבירות חוסן נפשי ובטחון עצמי. זו גם הזדמנות להציל כלב או חתול שזקוקים לבית חם (לקריאה נוספת על אימוץ חיות מחמד – היכנסו לכאן).

אז למדו את עצמכם וגם את הילדים שלכם שלהרגיש רגשות זה נפלא, שכל הרגשות שלנו הם לגיטימיים, גם אלה הפחות נעימים ושיש לנו יכולת לווסת אותם, להרגיש אותם מבלי שהם ינהלו אותנו, יציפו אותנו או יהוו סכנה לנו או לסביבה.

נסו את זה בבית.

לקריאה על בטחון עצמי בילדים – היכנסו לכאן.

גם אתם חולמים להיות מטפלים וללמד איך להחזיר את השמחה הביתה? בואו להגשים את החלום:

לפרטים על לימודי ייעוץ משפחתי (לימודי הדרכת הורים) - היכנסו לכאן.

לפרטים על לימודי ייעוץ זוגי - היכנסו לכאן