תמיר ואורנה רוצים לעבור לגור יחד. הם בזוגיות כבר שלוש שנים. לאורנה יש שלושה ילדים מנישואיה הראשונים. לתמיר יש שלושה ילדים משלו. לאורנה חשוב שהבית שימצאו יהיה קרוב לבית הספר של הילדים. הבת שלה בדיוק עברה לבית הספר הדמוקרטי ואורנה מאושרת שהצליחה למצוא עבורה את המסגרת הזו, שכל כך מתאימה לה. לתמיר חשוב שהבית יהיה צמוד קרקע. מאז הקורונה הוא עבר לעבוד מהבית ואוהב לצאת מדי פעם לחצר, להרגיש קצת שמש ולאפשר לכלב להשתובב על הדשא. הם מחפשים יחד ומשקיעים המון מאמץ במציאת בית שיענה על הצרכים של כולם.
כשהם סוף סוף מוצאים בית, הם שמחים כל כך. אורנה ממהרת עוד באותו שבוע לקחת את ילדיה לראות את הבית החדש. כשהילדים מגיעים הם רצים נרגשים ברחבי הבית ומיד מתחילים לריב על החדרים. נועה, בת ה-14 רוצה את החדר שבמרתף. רועי, בן ה12 כועס וטוען שתורו להיות במרתף, כי נועה קיבלה את המרתף בבית הישן וזה לא פייר. כשאורנה פוגשת את בן זוגה, תמיר, היא משתפת אותו בריב שנהיה. תמיר מופתע, 'מה פתאום לקחת אותם לבחור חדרים?' הוא שואל אותה, 'אנחנו עוד לא דיברנו על זה ביננו'. אורנה מסבירה לו שהיא לא התכוונה שהם יבחרו חדרים, אבל 'ברור שלילדים שלי יש עדיפות בבחירת החדרים,' היא ממשיכה, 'הם הרי איתנו כל השבוע והילדים שלך באים רק פעמיים בשבוע'. תמיר נפגע ומתפתח ריב קשה.
מהי באמת הדרך הנכונה לעשות את זה?
זה נכון שהילדים של אורנה נמצאים בבית כל השבוע וילדיו של תמיר מגיעים רק פעמיים בשבוע וישנים אצלם רק פעם בשבועיים. האם זה מקנה עדיפות לילדים של אורנה? האם חשוב לקחת בחשבון את רמת החיים שהילדים היו רגילים אליה לפני הגירושין? האם חשוב לקחת בחשבון את גיל הילדים? האם חשוב יותר להתחשב בדעתם של בני העשרֶה מאשר ברצונם של הילדים הצעירים יותר? האם המגדר משנה? כלומר, האם חשוב להתחשב ברצונן של הבנות יותר מאשר ברצונם של הבנים? או להיפך? מה דעתכם?
ריבים סביב נושא המעבר למגורים משותפים הם דבר שכיח אצל זוגות פרק ב' שיש להם ילדים מנישואים קודמים. נועה, בת ה-14, היא הבת הבכורה של אורנה. היה לה חדר משלה בבית הוריה לפני הגירושין. שני אחיה הצעירים חלקו חדר בנים משותף. כעת היא מתבקשת לעבור לגור יחד עם ילדיו של תמיר. לתמיר יש בן בכור בן 12. נועה לא רוצה לחלוק חדר עם בן. אחריו יש את עידן, בן ה-10 ואת יעלי בת ה-8. האם הייתם מבקשים מנועה לחלוק חדר עם יעלי, כיוון שהן בנות? יש זוגות שהמצב הכלכלי מאפשר להם להציע לכל ילד חדר משלו, גם כשיש יחד שישה ילדים. זוגות רבים לא מסוגלים לאפשר את זה.
בפרק ב' זוגות מתמודדים עם מצבים מאתגרים. והאמת היא שאין תשובה אחת נכונה בנושאים האלה. יש זוגות שאצלם יהיה נכון לחלק את החדרים לפי גילאי הילדים. אצל זוגות אחרים דווקא חשוב יותר המגדר מאשר הגיל. השיקול של ירידה ברמת החיים של הילדים גם הוא רלבנטי יותר בבתים מסוימים מאשר באחרים. יש ילדים שעבורם יהיה הכי טוב דווקא כן לחלוק חדר משותף עם הילדים של בן או בת הזוג של אמא או של אבא. בכל מקרה כדאי לחפש את הדרך להגיע להסכמות, בחברות ובאהבה ולעשות זאת לפני שלוקחים את הילדים לראות את הבית החדש.
כשזוגות בוחרים להביא גם ילד משותף, נכנסת מורכבות נוספת למערכת. הרבה הורים חוששים שמא הילדים מפרק א' יקנאו בבן המשותף, שיש לו שני הורים שחיים יחד. אבל במציאות הרבה פעמים הילד המשותף מקנא מאוד באחיו, שיש להם שני בתים, שני מחשבים, שני זוגות אופניים ויש להם גם אבא או אמא אחרים שבאים לקחת אותם לבילויים כייפים אחר הצהריים שוב ושוב. מסתבר שבראשם של הילדים הציפיות הן לעיתים שונות לגמרי מאלה שלנו, המבוגרים.
אז איך עושים את זה נכון? אם אתם מנהלים זוגיות פרק ב' בתחילת הדרך, גייסו סבלנות. אם אפשר, אל תמהרו. כדאי להכיר לילדים את בן הזוג בהדרגה ורק כשאתם כבר בטוחים בקשר וביציבותו לאורך זמן. ילדים שחוו גירושים של ההורים סובלים לפעמים מתחלופה מהירה של "בני זוג" שאמא או אבא מציגים בפניהם.
כשאתם כבר בוחרים להציג את בני הזוג החדשים שלכם לילדים, זכרו שזה לא אודישן. אתם לא עושים מבחן קבלה לבני הזוג שלכם. אתם עושים היכרות. הילדים שלכם לא אמורים להתאהב בבני הזוג החדשים, אבל גם אין בעצם סימן שאלה בסוף המשפט שאומר 'תכירו, זה X, החבר שלי'. הרבה הורים טועים ונותנים לילדים הרגשה שהם צריכים להחליט אם זה מקובל עליהם. זהו עול כבד על כתפיים של ילדים. אל תעשו להם את זה. תבואו ברורים, כשאתם כבר בטוחים במקומו של הפרטנר בחיים שלכם. סמכו על הילדים שלכם שהם יתרגלו עם הזמן.
המעבר למגורים משותפים נחשב בחברה שלנו שלב הכרחי בתהליך התקדמות של קשר זוגי תקין. אבל האמת היא שלא כל הזוגות בוחרים לעבור לגור יחד. היום, גם בפרק א', יותר ויותר זוגות בוחרים לנהל חיי זוגיות שיש בהם אהבה, מחויבות ,רומנטיקה, ארוטיקה וחברות נפש, בעודם מתגוררים בשני בתים נפרדים. אצל זוגות בפרק ב' הבחירה הזו נפוצה עוד יותר. יש יתרונות וחסרונות בבחירה לעבור למגורים משותפים. מגורים משותפים מאפשרים לינה משותפת בכל לילות השבוע. יש אנשים שכמהים לשינה משותפת ומגורים בשני בתים נפרדים לא תמיד מאפשרים זאת. מגורים משותפים זולים יותר מאשר החזקת שני בתים. זוגות שמבקשים להתנהל כלכלית יחד ולמזג את חשבונות הבנק יחסכו הרבה כסף במעבר למגורים משותפים. יחד עם זאת, מגורים משותפים דורשים הסתגלות והתאמה מבחינת אופן החזקת הבית, רמת הניקיון והסדר, הרגלים יומיומיים שלא לכל הזוגות הם מתאימים. הרבה זוגות מרגישים שהמעבר למגורים משותפים "לכלך" את הקשר שלהם והכניס מתחים שלא היו שם קודם.
אם בני הזוג שלכם באים לגור איתכם בדירה שלכם, עם הילדים שלכם, חשוב שתעשו להם מקום. תנו להם תחושה שזה גם הבית שלהם. מצד שני חשוב שהילדים ירגישו גם בנוח. דרושה כאן הרבה רגישות. תשומת לב לכל הצדדים. בלי כעס. אל תסכימו שהילדים שלכם ידברו בזלזול או יתנהגו בחוסר כבוד אל בני הזוג שלכם. אם אתם שותקים בסיטואציה כזו, אתם מלמדים אותם שזה מקובל עליכם. כמובן שכעס או נאומים לא יועילו כאן (כמו תמיד בחינוך. נאומים לא מועילים וכעס הוא לא כלי חינוכי), אבל חשוב שתקרה תוצאה.
אם למשל, בזמן ארוחת הערב, הבת שלך דיברה לא יפה אל בן הזוג שלך, חשוב שהיא תרגיש שמה שעשתה עכשיו מעליב אותך. תוכלי למשל לקום ולומר, בלי כעס, שזה לא נעים לך, להזמין את בן הזוג שלך וללכת מהשולחן. אם זה אפשרי, צאו להליכה. חזרו כעבור שעה ושבו כעת לאכול. אם הבת תבוא לשוחח איתך, דברי איתה כעת בלי כעס. אין צורך לדון במה שקרה. הילדה לא באמת רוצה שתצאי ותתרחקי. הדרך ללמד אותה שבכל פעם שהיא מדברת לא יפה את מתרחקת היא על ידי שתתמידי ותתרחקי בכל פעם שזה קורה. בלי כעס. יש הורים שעסוקים במשחקי כוח או באגו של עצמם וחושבים שהם מאבדים מכבודם אם יקומו מהשולחן במצב שכזה. אבל האמת היא הפוכה. אדם שמכבד את עצמו לא נשאר במקום שלא נעים לו להיות בו, ולא אמור להיות לך נעים לשבת לאכול במקום שבו מדברים לא יפה אל בן הזוג שלך. חינוך זה לא במילים, אלא במעשים. אם אין אפשרות לקום וללכת, חפשו דרכים יצירתיות אחרות שבהן יהיה ברור לילדים שנעלבתם ושאתם לא נשארים בתוך סיטואציה שבה לא נעים לכם. בלי כעס ובלי נאומים. כמובן שגם בן הזוג שלך חייב לדבר יפה אל הילדים שלך. וגם את מחויבת בזה, כלפי הילדים שלו.
בסיטואציות של ריב בינך לבין ילדייך, כדאי שבן הזוג שלך ימנע מלהתערב. וכשהוא נמצא בסיטואציה של ריב או ויכוח עם אחד הילדים, כדאי שתשתדלי להוציא את עצמך מהסיטואציה. נסי להיות מאוד עסוקה במשהו אחר ותני להם לנהל את מערכת היחסים שלהם בעצמם. כך תעבירי מסר חינוכי מעצים לילדייך, שאת סומכת עליהם שידעו להסתדר עם אדם מקסים כמו בן הזוג שלך ושאת סומכת עליו שידע להסתדר איתם.
אם בני הזוג שלכם קיבלו החלטה ואמרו לילדים משהו, עליכם לגבות אותם ככל האפשר ולשמור על המילה שלהם בפני הילדים. כפי שמתבקשים הורים בפרק א', גם כשזה ממש קשה. מאוחר יותר, שלא בנוכחות הילדים, תוכלו לברר איתם את הנושא ולהגיע מחדש להסכמות לגבי הגבולות אצלכם בבית.
הרבה זוגות שמנהלים זוגיות פרק ב' מחליטים שלהורה הביולוגי יש זכות וטו על ילדיו. הכוונה ב'זכות וטו' היא שבהחלטות בענייני חינוך זכות המילה האחרונה, הקובעת, היא של ההורה הביולוגי. אבל במציאות רצוי לא להשתמש בקלף ה'וטו', אלא במצבי קיצון. ביומיום אנחנו נתקלים בסוגיות חינוכיות כל הזמן וחשוב שגם בני הזוג שלכם יצליחו לקיים מערכת יחסים שלימה עם הילדים. חשוב שהם יצליחו לנהל איתם קשר יומיומי של אנשים שחיים יחד. ולשם כך חייבת להיות להם היכולת להחליט החלטות חינוכיות בזמן אמת. אם למשל הילדה מבקשת גלידה, האם בני הזוג שלכם רשאים להחליט בשטח אם זה בסדר לתת לה גלידה? או להישאר ערה יותר מאוחר? ואם היא בת 16 ורוצה לעשות קעקוע? ואם היא שואלת אם מותר לה ללכת למסיבה עם החברות? דברו ביניכם על הדברים, כפי שהיו עושים הורים בפרק א'. לכו להדרכת הורים אם קשה לכם להגיע להסכמה. נסו לנהל את היומיום הזוגי שלכם בחברות ובהקשבה ולא בהטלת וטו. מוטב שזכות הוטו תישמר למצבי קיצון נדירים.
הרבה זוגות חוששים ומתמלאים רגשות אשמה שמא הם פוגעים בילדים כשהם מכניסים אל חייהם בן או בת זוג חדשים. אבל עם כל הקושי והאתגרים שמאפיינים זוגיות פרק ב', חשוב שנזכור שבסופו של דבר אתם מכניסים אהבה חדשה אל חייכם ואהבה היא מודל נפלא. זו מתנה נהדרת עבור הילדים, לחוות את אמא או אבא מאושרים ואוהבים. חפשו את הדרך לעשות את זה נכון, ואל תוותרו על האהבה.
נסו את זה בבית.
לקריאה על מצבים בהם הפחד מנהל אותנו - היכנסו לכאן.
גם אתם חולמים להיות מטפלים וללמד זוגות איך להחזיר את השמחה הביתה? בואו להגשים את החלום:
לפרטים על קורס הייעוץ הזוגי - היכנסו לכאן
לפרטים על קורס הייעוץ המשפחתי - היכנסו לכאן.