קשה להיות גננת (או מורה)

'אבל הוא מפריע לכל הילדים האחרים במפגש,' היא מספרת לי על רועי 'הוא מושך את תשומת הלב של כולם או סתם מרעיש ולא מאפשר למפגש להתנהל'. בכל גן יש רועי כזה. ובהרבה גנים יש שלושה או ארבעה כאלה.

מה עושים?

עונשים לא עוזרים. כל כך הרבה פעמים כבר שלחו את רועי לשבת ב'פינת החשיבה' ו'לחשוב טוב טוב על מה שעשית' וזה לא מנע ממנו למחרת לעשות את אותו הדבר שוב. גם שיחות נזיפה והסברים לא הועילו. ובקשות מההורים שידברו איתו בבית גם לא פתרו את הבעיה.

רועי מתנהג ככה כי הוא למד, מחוויית החיים הקצרה שלו, שזו הדרך המהירה ביותר לקבל התייחסות. כשזה קורה, הגננת מיד קוראת בשמו, מגיבה אליו. יתכן שהיא כועסת או מענישה ולפעמים היא לוקחת אותו אחר כך לשיחה אישית. היא מתפנה (רגשית וטכנית) מכל שאר הילדים ומקדישה את כל תשומת ליבה רק לרועי. כמובן שרועי לא יושב וחושב על אסטרטגיה כזו באופן מודע. זה נעשה בתום לב.

כולנו זקוקים להתייחסות. זהו צורך פסיכולוגי מאוד ראשוני. כמבוגרים פיתחנו כל מיני שיטות בהן אנחנו משיגים את ההתייחסות מהסובבים אותנו. אבל הילדים הרבה פעמים טועים באסטרטגיה. זה קורה בפעם הראשונה במקרה. יתכן שרועי הפריע פעם ולפתע זכה להמון התייחסות וכך למד, באופן לא מודע, שזו דרך יעילה להרגיש שרואים אותו.

ובואו נודה באמת, אם רועי היה יושב בשקט במהלך המפגש, סביר שהגננת לא הייתה קוראת בשמו בכלל. יש לה 30 ילדים בגן. כשאחד הילדים מפריע הוא זוכה להתייחסות מוגברת. קוראים בשמו, כועסים עליו, מענישים אותו ומשוחחים איתו. מבחינה פסיכולוגית אין הבדל אם מדובר בהתייחסות נעימה או לא נעימה. אנחנו זקוקים להתייחסות.

שיחות, הסברים ונאומים לא עובדים. זה לא באמת כלי חינוכי. המון הורים מסבירים לילדים בלי סוף וחושבים שכך יעבירו להם מסרים, ערכים וחוקים. האמת היא שהדבר היחיד שהילדים מקבלים בשיחות האלה הוא התייחסות של ההורים וזה מבחינה פסיכולוגית נחשב רווח ולכן כדאי להם להמשיך ולהתנהג את ההתנהגויות השליליות, אם הן מזכות אותם בשיחה עם ההורים. זאת הסיבה שכשהגננת (או המורה) מבקשת מההורים לשוחח עם הילד על ההתנהגות המפריעה שלו הבוקר, היא רק מגבירה את הסיכוי שהילד ימשיך ויתנהג כך גם בימים הבאים. חינוך לא קורה בשיחות ובחפירות. חינוך קורה במעשים. (לקריאה על איך מטמיעים ערכים בילדים, אם לא בשיחות חפירה – היכנסו לכאן).

התנהגויות שזוכות להתייחסות מתקבעות ונהיות שכיחות. כיוון שכך כדאי לנו, ההורים, המורים והגננות להרעיף התייחסות כלפי התנהגויות שהן נעימות לנו. אם רועי יושב יפה, משחק בקוביות, מצייר, משחק עם חבר, אלה הם הרגעים שכדאי שנקרא בשמו ונתייחס אליו. נוכל לומר לו ששמנו לב שהוא משחק כל כך יפה ושזה משמח אותנו. כך רועי ילמד מחוויית חייו שכדאי לו להתנהג יפה, כי אז הוא זוכה מאיתנו להתייחסות.

זה נכון ביחסים של רועי עם הוריו וזה נכון גם ביחסים שלו עם הגננת או המורה.

אבל לגננת יש 30 ילדים

אכן, בפני הגננת ניצב אתגר משמעותי. עליה לנסות ככל יכולתה להרעיף התייחסות על אותם ילדים שיושבים בשקט, מציירים, משחקים יפה. לעבור ביניהם ומדי פעם ללטף את הראש או לומר משפטי עידוד כמו 'שמתי לב שאתה מצייר בכל כך הרבה צבעים, איזה יופי' או 'איזה כיף לי לראות איך אתם משחקים כל כך יפה יחד'. משפטים שמעבירים את המסר 'שמתי לב אליך', 'אני רואה אותך'.

ודווקא כשילד מפריע, מרעיש, מתנהג התנהגות שלילית כלשהי, דווקא אז כדאי שהגננת תקטין את ההתייחסות שלה. כמובן שהיא לא יכולה להתעלם מילד שצורח, זורק חפצים או מרביץ, אבל עליה לחפש ככל יכולתה תגובה שתהיה עניינית וקצרה, בלי הרבה מילים.

סביר שרועי מתמודד עם הפרעות קשב. הפרעות קשב גורמות לרועי להיות קופצני. זה כאילו יש לו בגוף המון חשמל. הוא חייב לפרוק אותו ולא יכול לשבת בשקט במהלך מפגש שלם. על הגננת לחפש דרכים יצירתיות שיאפשרו לרועי לקום מהכסא, בלי שזה יפריע למהלך התקין של המפגש. היא יכולה למנות אותו להיות 'עוזר גננת' ולבקש ממנו להביא לה משהו או לבוא לעמוד לצידה ולספור משהו או לעשות משהו שיוכל להיחשב כעזרה עבורה. כך רועי ירגיש שהוא מקבל התייחסות, ויוכל גם להיות גאה על כך שהוא חיוני ומשמעותי ובמקביל שאר הילדים יוכלו להקשיב למפגש ללא הפרעות.

יתכן שבגן של רועי יש עוד ילדים שסובלים מהפרעות קשב ומתקשים לשבת על הכסא. אם זה המצב, הגננת נדרשת למצוא פתרונות יצירתיים נוספים, עבור כל הילדים שקשה להם לשבת. זו עבודה קשה ומאתגרת, אך היא משתלמת כיוון שהיא מאפשרת להעביר מפגשים שקטים ויעילים והיא גם מייצרת עם אותם ילדים קשר חיובי ומיטיב שיגרום להם להשתדל לשתף יותר פעולה בעתיד.

תפקידה של הגננת להכיר את הילדים המפריעים, לגלות במה הם טובים, אילו מילים טובות אפשר לומר להם ואכן להאמין בהן. אולי אחד מהם טוב בריקוד? בספורט? בקסמים? נוכל לקבוע איתו מדי פעם שאם יצליח להתאפק ולהמתין לתום המפגש נזמין אותו להציג בפני שאר ילדי הגן.

ומה קורה בבית הספר?

רועי הוא בן 5. כבר היום הוא מרגיש שמצטערים כשהוא מגיע. אפשר להבין את הגננת. הוא מרעיש ומפריע לכל ילדי הגן. אם ימשיך ככה, סביר שבבית הספר הוא יחטוף עונשים בלי סוף, שיחות עם המורות, תלונות להורים. איזו תקווה אנחנו יכולים להציע לילד כמו רועי? ואיזו תקווה אנחנו יכולים להציע למורות שצפויות להיות המורות של רועי?

בדיוק כמו הגננות, גם מורות בבית הספר יכולות לעזור לילדים המאתגרים להצליח לשבת בכיתה, לשתף איתן פעולה ופחות להפריע לשאר הילדים.

מורות אומרות לי הרבה פעמים שהן חוששות ששאר ילדי הכיתה (או הגן) יקנאו בילד הזה ויחשבו שהוא מקבל פרס על ההתנהגות המפריעה. אבל זה לא מה שבאמת קורה. אלה מחשבות בראשה של המורה, לא בראשם של התלמידים. הילד הזה מפריע גם להם והם יוכלו ליהנות משיעור (או מפגש) שעובר בנעימים. ההזמנה של הילד הזה להיות 'עוזר גננת' (או מורה) או להציג בפני ילדי הגן או הכיתה לא קורית בדיוק כשהוא מרביץ מכות או מקלל, אלא נעשית בתיאום איתו מראש, ומונעת את ההתנהגות המפריעה, כך שהילדים לא יחשבו שההתייחסות שהוא מקבל היא פרס. וכמובן שעל המורות והגננות לייצר התייחסות מיטיבה שכזו עם כל ילדי הגן או הכיתה. זו אכן עבודה מאוד קשה.

מורות נדרשות כאן לחשיבה יצירתית. תארו לכם סיטואציה שבה מורה לאנגלית מנסה לקרוא לילדים סיפור באנגלית וזקוקה להקשבה שלהם. יש לה בכיתה ילד עם הפרעות קשב, שמתקשה לשבת בשקט, כל הזמן מדבר ומפריע. אם הילד הזה מוכשר למשל בציור, המורה תוכל להזמין אותו לצייר על הלוח משהו מתוך מה שהיא מספרת, בזמן שהיא קוראת את הסיפור לכיתה. כך הילד לא נאלץ להתמודד עם ישיבה ממושכת, שהיא בלתי אפשרית מבחינתו, הוא גם יכול לזכות בשבחים על הציורים שצייר ולהרגיש בעל ערך.

מורות אמיצות יוכלו להעז לשלב עוד פתרונות יצירתיים. למשל להזמין בכל פעם ילד אחר שינסה לעמוד על רגל אחת בזמן שהיא קוראת את הסיפור, עד שנשמעת מילה מסוימת. כך המורה מבטיחה שכל הילדים קשובים לסיפור, כי מחכים לשמוע מתי נאמרת המילה שעליה סוכם. אפשר גם להזמין ילדים שיציירו על הלוח קו בכל פעם שנשמעת מילה מסוימת. אם לומדים פועל חדש, אפשר לשחק מסירות עם כדור צמר וכל ילד שמוסר צריך להטות את הפועל כפי שלמדנו.

שילוב של הומור, משחקים, ציורים והרבה יצירתיות, יכול לעזור לגייס את הילדים האלה להקשבה ולהשתתפות ולאפשר להם לזכות בשבחים שהם מעולם לא זוכים לקבל. יחס שכזה יוביל אותם להאמין שהמורה (או הגננת) לא נגדם ולרצות לשתף איתה פעולה עוד יותר.

לקריאה על התמודדות עם הפרעות קשב - היכנסו לכאן.

גם אתם חולמים להיות מטפלים וללמד הורים איך להשיג את שיתוף הפעולה של הילדים וליהנות מלהיות הורים? היכנסו לכאן ובואו להגשים את החלום.