הורות הליקופטר

כל ההורים אוהבים את הילדים שלהם. רוב ההורים גם דואגים להם ובצדק. אבל אצל חלק מההורים הדאגה הופכת לקושי עמוק לשחרר. במקום לאפשר לילדים להתמודד עם תלאות החיים, הם מנסים לעשות זאת עבורם: להסיר כל מכשול, למנוע כל תסכול, ולהקל ככל האפשר.

הורים כאלה מתקשים לשאת את המחשבה שהילד שלהם יחווה כאב, קושי או אכזבה. כשהילדים הולכים לגן ולבית הספר, הם רוצים לדעת כל פרט ממה שעבר עליהם. הם נמצאים בקשר תכוף עם הגננת או המורה, עוקבים מקרוב אחרי דיווחים מבית הספר, לוקחים את הילדים לכל מקום, יושבים איתם על שיעורי הבית (ולפעמים מכינים אותם במקומם), מכירים את כל החברים ויודעים בכל רגע נתון איפה הילד נמצא ומה הוא עושה.

עד גבול מסוים זה נפלא. כולנו רוצים להיות מעורבים, קרובים ומתעניינים. אבל כשהמעורבות הופכת לעודפת, היא כבר לא מגינה על הילד אלא חונקת אותו.

סגנון הורות כזה מכונה "הורות הליקופטר".

כמו הליקופטר שמסוגל לחוג מעל מטרה נקודתית, כך ההורים האלה חגים מעל הילד: עוקבים אחרי כל צעד, מתערבים בכל קושי, ולא מצליחים לשחרר.

זה אולי נשמע טבעי ואפילו מתבקש כשהילד בן שנה. אבל ככל שהילד גדל, התפקיד ההורי משתנה: לא להחזיק, אלא לשחרר בהדרגה. לאפשר לילד לגבש את עצמו כאדם נפרד, עצמאי, כזה שיוכל לעמוד בעולם בכוחות עצמו. הורות הליקופטר לא מאפשרת את התהליך הזה.

איך נראית הורות הליקופטר בחיי היומיום?

הורות הליקופטר יכולה להופיע בצורות שונות, לאורך כל שלבי ההתפתחות. לעיתים היא תופיע באופן עדין, ולעיתים בצורה בולטת יותר.

בגיל הינקות, חלק מההורים שומרים על סדר יום נוקשה מאוד ומנהלים את חיי כל המשפחה סביב שעות השינה של התינוק. עד גבול מסוים זה טבעי ונדרש, אך כשהשליטה הופכת מוגזמת, הם לא מאפשרים לילד לישון בכוחות עצמו, לזחול על חול או דשא, להתלכלך ולהתנסות. במצבים כאלה הוא עלול ללמוד כבר בשלב מוקדם שהעולם הוא מקום מסוכן, ולהחמיץ הזדמנויות לפתח תחושת מסוגלות וביטחון בסיסי (היכנסו לקרוא עוד על הורות לגיל הרך).

בגילאי הגן ובית הספר, הורים עלולים להתערב יתר על המידה: להתקשר למורה בעקבות ציון או עונש, לפתור עבור הילד קונפליקטים חברתיים, או לבצע במקומו מטלות שהוא כבר יכול לעשות בעצמו, רק כדי להקל עליו.

בשגרה היומיומית, זה יכול לבוא לידי ביטוי בדרישה לזמינות מתמדת בטלפון, בשיחות חוזרות במהלך היום כדי לוודא שהילד אכל, לא שכח משהו, או עומד בכל המשימות שלו.

בגילאים מאוחרים יותר, בקצה הרצף, ניתן לראות גם הורים שמתקשרים למפקדים בצבא כדי להתלונן על תנאים, שעות או אוכל. זו אמנם דוגמה קיצונית יחסית, אך היא מדגישה עד כמה הדפוס יכול להימשך אם אינו משתנה מוקדם יותר.

למה הורים נוטים להורות הליקופטר?

כמעט תמיד הכוונה טובה.

הורים כאלה רוצים להגן על הילדים שלהם. הם חווים את העולם כמקום מסוכן, מאיים או מכאיב, ומנסים לחסוך מהילד תסכול, כאב ואכזבה. חשוב להם שהילד ירגיש שההורה נמצא לצד הילד.

לעיתים זה נובע מחרדה: פחד שיקרה לילד משהו רע, חשש שהוא יסבול, או פחד סמוי שאם לא אהיה שם כל הזמן, אולי הוא לא ירגיש אהוב.

לעיתים זה נובע מצורך בשליטה. כשאנחנו מפקחים על כל שלב וכל אירוע, נדמה לנו שאנחנו שולטים במצב, ושכך נוכל לצמצם הפתעות לא נעימות. גם צורך בשליטה הוא, במקרים רבים, ביטוי של חרדה.

כך או כך, ההורה פועל מתוך אהבה, אבל האפקט על הילד עלול להיות הפוך מהכוונה.

ההשפעות של הורות הליקופטר על הילד

הורות היא משימה מורכבת. כשמדמיינים את הקושי שבהורות, רבים חושבים על הלילות הלבנים, ההנקה והטיפול הפיזי בתינוק. אין ספק שהקושי הפיזי משמעותי, במיוחד בתחילת הדרך. אבל האתגר העמוק והמתמשך יותר של ההורות הוא היכולת לשחרר.

זה מתחיל כבר בלידה, עם חיתוך חבל הטבור. אחר כך הילד לומד לזחול, ללכת, לדבר, ללכת לגן, ואז לבית הספר ולומד שם דברים חדשים שלא אנחנו לימדנו אותו. לאורך כל הדרך הילד הולך ונפרד מאיתנו, בתהליך הדרגתי שבסופו הוא אמור לעזוב את הבית ולהיות אדם עצמאי.

הורים שמתנהלים מתוך הורות הליקופטר מתקשים להרפות. הם לא מאפשרים לילד להיפרד ובכך, מבלי להתכוון, פוגעים בו.

ילדים שגדלים תחת פיקוח מתמיד לומדים שהעולם הוא מקום מסוכן. הם עלולים לפתח חרדות בעצמם, ולגדול עם תחושה שהחיים מאיימים ושצריך כל הזמן להיזהר. הם שמעו שוב ושוב אזהרות מפני קור, קושי או כישלון ולמדו לפחד מהחיים עצמם.

בנוסף, ילדים שגדלים כך מתקשים לפתח דימוי עצמי גבוה. הם מפנימים מסר סמוי אך עוצמתי: "אם אמא או אבא צריכים להיות שם כל הזמן כדי לשמור, ללוות ולפתור בעיות, כנראה שאני לא באמת מסוגל".

המסר הזה עלול ללוות אותם גם בבגרות: בקבלת החלטות, בזוגיות, בעבודה וביכולת להתמודד עם אתגרים.

מעבר לכך, הורות הליקופטר גם פוגעת בפועל ביכולת של הילד להצליח. לא משום שהוא פחות מוכשר, אלא משום שהוא לא התאמן. נמנעו ממנו הזדמנויות לפתח מיומנויות, להתמודד עם קושי וללמוד מכישלונות, פשוט כי מישהו אחר עשה זאת במקומו.

איך אפשר להימנע מהורות הליקופטר?

מסוגלות נבנית מתוך ניסיון וגם מתוך כישלונות. כל כישלון הוא הזדמנות ללמידה, וכל תסכול הוא חלק מתהליך ההתפתחות.

הילד שלכם זקוק לחוות קושי, להשתעמם לפעמים, ליפול ולקום, וכך לגלות שיש בתוכו כוחות להתמודד. כך הוא מגלה יצירתיות, גמישות ויכולת למצוא פתרונות בעצמו. כך נבנה ביטחון עצמי אמיתי.

כמובן שאין הכוונה לנטוש. חשוב שתהיו בסביבה, זמינים ונוכחים. אבל באותה מידה חשוב גם לדעת להתרחק קצת, לאפשר מרחב שבו הילד יכול להתנסות, לטעות ולגדול.

השינוי העמוק מתחיל בסיפור שאתם מספרים לעצמכם. כל עוד הסיפור הוא שהעולם מסוכן ושהילד שלכם לא יוכל להתמודד, יהיה קשה מאוד לשחרר. נסו להזכיר לעצמכם שהילד שלכם חכם, בעל כוחות, ושההתמודדות עצמה היא זו שמאפשרת גדילה והתפתחות.

החיים הם מגרש אימונים. גם אתם הפכתם למבוגרים שמסוגלים להתמודד עם החיים לא משום שמנעו מכם קושי, אלא משום שפגשתם קושי ולמדתם להתמודד איתו.

זו מיומנות נרכשת. כדי שהילד שלכם יוכל לרכוש אותה, הוא זקוק להזדמנות לצאת אל העולם, ואתם זקוקים לאומץ לשחרר אותו לשם, צעד אחד קטן בכל פעם.

נסו את זה בבית.

שאלות נפוצות:

איך מבדילים בין מעורבות טובה למעורבות מוגזמת?

שאלו את עצמכם: האם הדבר שאני עושה עכשיו למען הילד שלי הוא משהו שהוא יכול היה לעשות עבור עצמו אם היה מתאמן על זה? זה נפלא לפנק מדי פעם ולהרעיף המון אהבה ותשומת לב, אבל בדקו שמדי פעם אתם מאפשרים לו גם להתאמן על לעשות את הדברים בעצמו. השקיעו במעורבות ממוקדת ומודעת. כזו שנמצאת איתו אבל לא עושה במקומו.

האם הורות הליקופטר נפוצה יותר בגיל מסוים?

לא. אנחנו רואים הורות הליקופטר לילדים בכל הגילאים. בגיל הרך הסביבה יותר סלחנית כלפי התופעה. ככל שהילד גדל ונכנס לגיל ההתבגרות, גיל שבו תהליכי העצמאות הם קריטיים, זה הופך להיות בולט שמדובר בתופעה בעייתית, שמקשה על הילד.

איך אפשר להתחיל שינוי מבלי להרגיש שאנחנו זורקים את הילד למים?

שינוי אמיתי קורה בהדרגה. התחילו מדברים קטנים, יומיומיים. ואם קשה לכם לעשות את זה לבד - בואו להדרכת הורים ונחשוב יחד על הקצב הנכון עבורכם ועבור הילד שלכם.

אם נשחרר אותו: האם הילד לא ירגיש שאנחנו נוטשים אותו?

להיפך. כשאנחנו מאפשרים לילד שלנו להתנסות בכוחות עצמו אנחנו נשארים בסביבה כדי להתפעל ממנו. אנחנו לא באמת נעלמים לו. כך הוא יפתח מסוגלות עצמית וגם אמונה בעצמו וביכולות שלו. ילדים שגדלים בסביבה מאפשרת כזו חשים אהובים ומוגנים עוד יותר.

אנחנו לגמרי הורים כאלה. האם זה לא מאוחר מדי לשחרר כעת?

אף פעם זה לא מאוחר. גם אם הילדים שלכם כבר בוגרים, הם עדיין נושאים עיניים אליכם וזקוקים למבט המתפעל שלכם. הביטו עליהם במבט שיש בו אמונה ביכולות שלהם ובמסוגלות שלהם להצליח בכל מה שרק ירצו.

היכנסו לקרוא עוד על ריבים בין אחים.

גם אתם חולמים ללוות הורים? בואו להגשים את החלום:

היכנסו לפרטים על לימודי הדרכת הורים (לימודי ייעוץ משפחתי).

היכנסו לפרטים על לימודי ייעוץ זוגי.