זמן מסך

'הוא כל היום במסכים,' הם אומרים לי בקליניקה. התלונה על זמן מסך הפכה להיות התלונה הכי שכיחה בקליניקות להדרכת הורים. אם הילדים בגיל ההתבגרות, נוספת גם התלונה ש'הוא סגור בחדר כל היום'. גם כשמדובר בבנות, זו אותה התלונה. אם הילדים קטנים יותר, הם פחות מסתגרים בחדר, אבל רוצים כל היום להיות מול מסך הטלוויזיה, האייפד, המחשב או הטלפון הסלולרי. כשההורים מנסים להגביל את שעות הבהייה במסך, הילדים בוכים, צועקים, עושים סצנות ומוצאים דרך לגרום להורים להיכנע ולהסכים לעוד ועוד זמן מסך. ואם הילדים בגיל ההתבגרות, הם פשוט מתעלמים מבקשות ההורים להפסיק.

מה בעצם כל כך מפחיד אותנו במסכים?

האמת היא שמתערבבים כאן פחדים מסוגים שונים. חלק מההורים פוחדים שיש סכנה בריאותית בחשיפה פיזית של הילד למסכים. אחרים חוששים מבעיה חברתית שהולכת ומתגברת כשהילד סגור בחדר ולא יוצא ונפגש עם חברים. 'כשאני הייתי בגילו, היינו כל יום משחקים בחצר, כל החברים,' הם אומרים. יש הורים שחוששים מפני התדרדרות בלימודים, כי הילד צמוד למסך ולא מכין שיעורי בית וגם מאחר לישון ומתקשה לקום בבוקר לבית הספר. יש הורים שזוכרים את עצמם בגיל הנעורים פעילים, ספורטיביים ומלאי אנרגיה ונבהלים כשנדמה להם שהילד שלהם הופך להיות 'בטטת ספה'. והרבה הורים מפחדים מכל הסיפורים שמתפרסמים בתקשורת על פדופילים או אנשים רעים אחרים וגם חשיפה לתכנים בעייתיים שהמסכים מאפשרים.

אז בואו נחשוב על זה רגע יחד. השאלה הראשונה שאנחנו, כהורים, צריכים לשאול את עצמנו היא מה המצב האמיתי של הילד או הילדה שלנו? האם יש להם קושי חברתי בימים אלה? האם יש להם קושי בלימודים? האם הם הולכים לישון מאוחר מדי? האם יש להם קושי להתעורר בבקרים? מה אומרים עליהם בבית הספר? מה אומרים עליהם ההורים של החברים? האם הם נראים לנו בסך הכל שמחים ומרוצים מהחיים? האם הם מתלוננים על משהו? האם חל שינוי בהתנהגות שלהם לאחרונה? אם אין לנו תשובות לשאלות הללו, כדאי שננסה לברר, להתעניין, להכיר.

השאלה השנייה שאנחנו, כהורים, צריכים לשאול את עצמנו היא לכמה זמן מסך באמת הילדים שלנו נחשפים ביום? כשהורים אומרים לי 'הוא כל היום במסכים' אני בודקת איתם את סדר היום השבועי שלהם. יש ילדים שבאמת מכורים למסך. הם זקוקים לטיפול. אבל מתברר שרוב הילדים דווקא הולכים לבית הספר והם גם בצופים או בחוגים אחרים אחר הצהריים ומדי פעם נפגשים עם חברים. ברוב הבתים הילדים גם הולכים לישון בלילה, גם אם היינו מעדיפים שזה יקרה מוקדם יותר. כך שהם לא באמת כל היום במסך.

יש הורים שמתעצבנים ברגע שהם רואים את הילד מול מסך, גם אם זה רק לשעה קלה. שאלו את עצמכם – האם הייתם מתעצבנים באותה המידה אם באותן שעות מסך הילד היה קורא ספר? או מנגן בכינור? האמת היא שילד שכל היום קורא ספר אמור להדאיג אותנו הרבה יותר מילד שמסתגר בחדרו עם המסך. לפחות תיאורטית, המסך מאפשר גיוון בפעילות ויכול לכלול גם פעילות חברתית, שספר לא יכול לאפשר.

מבחינה בריאותית המסכים לא עד כדי כך מסוכנים. נכון שיש אור מרצד שמוקרן מהמסך והוא מעורר, כך שאם הילד נחשף אליו סמוך לשעת השינה, זה עלול לעכב את היכולת שלו להירדם ולשקוע בשינה עמוקה (אגב, זה אפקט שנכון גם לגבינו, המבוגרים). כדאי לוודא שהפעלנו את מסנן האור הכחול בסלולרי שלנו וככל האפשר להקדים את סיום החשיפה למסכים, לפני השינה. שימו לב גם לתנוחת הישיבה. הסכנה הבריאותית העיקרית שיש במסכים, היא ארגונומית. רוב האנשים יושבים בתנוחה לא בריאה לגב, לשרירי הצוואר ולעמוד השידרה. אם אפשר, כדאי להשקיע בכיסא שיאפשר ישיבה בריאה ולעודד הפוגות למתיחות ושינויי תנוחה. הפחד מפני הקרינה הוא פחד חסר בסיס מדעי, כך שמעבר לנ"ל אין באמת סכנה בריאותית בחשיפה למסכים.

השאלה השלישית שאנחנו, כהורים, צריכים לשאול את עצמנו, היא לגבי התוכן. האם אתם יודעים מה הילדים שלכם עושים כשהם בזמן מסך? האם מדובר בפעילות חברתית, עם ילדי הכיתה או אחרים? האם התוכן תואם את ערכי הבית?

ילדים שעסוקים בפעילות חברתית עם שאר ילדי הכיתה, למעשה לא מאוד שונים מהוריהם ששיחקו תופסת ומחבואים בחצר שליד הבית. הם לא מתבודדים. הפעילות החברתית שלהם נעשית דרך המסך. עדיין נרצה שיהיו שעות ביום שבהן הם יהיו בתנועה, אבל אם הם הולכים לבית הספר, לצופים או לחוגים אחרים, יש להם שעות של תנועה ומסתבר שיש להם גם שעות חברתיות דרך המסך. הורים לילדים במצב הזה יכולים להרגיע את חששותיהם מפני המסכים, בהיבט החברתי.

אם הילדים משחקים על המסך רק עם עצמם, נרצה לשאול את עצמנו האם יש להם פעילות חברתית בשעות אחרות של היום? האם הם הולכים לחוגים? מה אומרים עליהם בבית הספר? האם הם מתבודדים גם בהפסקות? האם הם מתלוננים על קושי חברתי? יש ילדים שיש להם חבר אחד או חברה אחת וזה נהדר עבורם. לא כולם צריכים עשרה חברים, גם אם אתם הייתם כאלה כילדים. אבל אם הילדים מתלוננים על בדידות או על קושי חברתי, כדאי לחפש עבורם מסגרת טיפולית שתוכל לעזור להם. טיפול קבוצתי נמצא יעיל בהקניית מיומנויות חברתיות ועזרה לילדים במצבים כאלה. גם אימון אישי עם מאמן או מאמנת יכול להיות יעיל.

הרבה הורים חוששים מפני פדופילים וסכנות ברשת. האמת היא שמערכת החינוך משקיעה הרבה בהפחדה של הילדים מפני דברים כאלה ורוב הילדים נחשפו להסברים בנושא הזה יותר מפעם אחת. בגילאים הצעירים חשוב שתעקבו באופן אקטיבי אחרי הפעילות של הילדים ברשת. ילדים מרגישים מוגנים כשהם יודעים שההורים עוקבים אחרי הפעילות שלהם ונמצאים עם האצבע על הדופק. אל תסכימו בגילאים האלה לסיסמאות שחוסמות בפניכם את הטלפון שלהם. חשוב שהם ידעו שאתם נכנסים מדי פעם ועוקבים אחרי מה שקורה שם. אם אתם מגלים שם בריונות כלפי ילדים אחרים בכיתה - חשוב שלא תאפשרו לילד שלכם להיות שותף לדבר הנורא הזה. אם הילד רוצה שיהיה לו טלפון זה חייב להיות מותנה בווידוא שהוא לא משתמש בו להפעלת בריונות כלפי ילדים אחרים. אם הילד שלכם סובל בעצמו מבריונות - הוא זקוק לעזרה מקצועית, כפי שהזכרנו לעיל.

מעבר למעקב אחרי היסטוריית הגלישה של הילדים ואחרי ההתכתבויות שלהם ברשתות החברתיות, הדרך הטובה ביותר לשמור על בטיחותם של הילדים מפני סכנות הרשת היא לייצר איתם קשר קרוב. גייסו סקרנות ונסו להתעניין במשחקים שהם משחקים, ביוטיוברים או בכוכבי הטיקטוק שהם עוקבים אחריהם. שאלו אותם מדי פעם מה שלום השחקן או הדמות האהובה עליהם. שבו איתם לפעמים ובקשו מהם שיראו לכם במה הם משחקים. הורים שמייצרים קשר קרוב עם הילדים יודעים למעשה איפה הילדים "מסתובבים" ועם מי הם מדברים וכך יכולים להיות יותר רגועים ובטוחים מפני סכנות הרשת.

הורים שמשקיעים בלהתקרב אל הילדים ולהכיר את עולמם, מופתעים הרבה פעמים לגלות, שהמסכים מכילים המון אפשרויות נהדרות. ילדים לומדים דרך המסך המון דברים. יש תכנים נפלאים ואם תעזו להתקרב ולהכיר, תוכלו ללמוד גם בעצמכם.

קשר טוב וקרוב עם הילדים הוא המפתח גם להשגת שיתוף פעולה לגבי כמה שעות מסך ביום יהיו להם. (לקריאה נוספת על איך לייצר קשר קרוב עם הילדים – היכנסו לכאן). הורים שיש להם קשר טוב עם הילדים מצליחים, גם בגיל ההתבגרות, לנהל משא ומתן יעיל עם הילדים לגבי שעות המסך המותרות ביום. נסו להקשיב לילדים עם סקרנות אמיתית. תנו להם הרגשה שהטיעונים שהם מעלים חשובים בעיניכם. אל תזלזלו בהם. ילדה שאומרת לכם שכל החברות בכיתה מפטפטות ברשת עד חצות, משתפת אתכם כמה חשוב לה המעמד החברתי. נסו לחפש איתה יחד דרך שבה היא תוכל להרגיש טוב בהיבט החברתי ובכל זאת ללכת לישון בשעה סבירה. יתכן ששיחה עם ההורים של הילדות האחרות תוכל לעזור. אם הילדים ירגישו שאתם מקשיבים ולא מזלזלים במה שחשוב בעיניהם, הם יסכימו להיות קשובים גם להסברים שלכם וללכת צעד לקראתכם.

בגיל ההתבגרות הרבה ילדים שרועים שעות רבות על הספה וגם ישנים ביום וערים בלילה. הורים רבים נלחצים כשרואים את הבן או הבת שרועים על הספה. גם בהיבט הזה, שאלו את עצמכם האם זה באמת כל היום או שזה רק נדמה לכם ובעצם הילדים היו בבית הספר ובחוגים ומדובר בעיקר בסוף השבוע? אם הם אכן רובצים זמן רב מדי על הספה לא יועילו תלונות, נאומים, חפירות והסברים ובוודאי שלא יועילו עונשים. זה פשוט לא עובד. הורים שמצליחים להקים את הילדים מהספה הם הורים שמייצרים קשר קרוב עם הילדים, כך שיש שיח הדדי בינם לבין הילדים והילדים מוכנים להקשיב להסברים שלהם. ובנוסף, הורים שמהווים מודל בעצמם, מלאי אנרגיה שעושים פעילות גופנית. יתכן שזה ייקח זמן, כי כעת הילדים עוברים סערה הורמונלית אמיתית ומאתגרת (וכמה שקשה לכם לראות אותם כך מהצד, הרבה יותר קשה להיות בתוך זה בעצמם). אבל גם אם זה ייקח זמן, בסופו של דבר התפוח לא נופל רחוק מהעץ ואם אצלכם בבית אתם פעילים, אנרגטיים ועושים ספורט, רוב הסיכויים שגם הילדים יקומו בסופו של דבר מהספה.

ומה לגבי הלימודים? החברה שלנו מאוד הישגית ודוחפת להצטיינות אקדמית. אבל האמת היא שהורים שכל מה שמעניין אותם זה הלימודים, מפסידים בסופו של דבר את הקשר הקרוב עם הילדים. תנו לילדים שלכם את הבטחון שהאהבה שלכם אינה תלויה בדבר. תנו להם להרגיש שהם אהובים ומוערכים, גם אם יבחרו פחות ללמוד עכשיו. בעתיד, אם ירצו להתקדם וללמוד, תהיה להם מוטיבציה פנימית שתוביל אותם. יתכן שיהיה להם קשה להשלים את הלימודים אחרי השירות הצבאי, אבל אם ירוויחו את הקשר הטוב והקרוב איתכם, הם ימצאו את הכוחות להתגבר על הקושי וימצאו את הדרך לפתוח לעצמם את הדלתות הרצויות להם. לקשר קרוב איתכם אין תחליף.

בנוסף, אם הצלחתם לייצר קשר קרוב עם הילדים, יש סיכוי שהם יקשיבו לכם גם בעניין הלימודים ותוכלו לשכנע אותם לעשות את המאמץ הדרוש כדי לשמור פתוחות את הדלתות הרצויות להם בעתיד. יש ילדים שרוצים להתקבל לתיכון ספציפי בעיר, אחרים רוצים להתקבל למגמה מסוימת בתיכון, מאוחר יותר יהיו ילדים שירצו להתקבל לאוניברסיטה, יש ילדים שרוצים להתקבל לתפקידים מסוימים בצבא. כל אלה דלתות שדורשות ציוני סף כדי לפתוח אותן. ילדים שרוצים שהדלתות הללו יישארו פתוחות בפניהם, תהיה להם מוטיבציה להשקיע יותר. תוכלו לשוחח על כך עם הילדים ולעודד אותם להשקיע יותר, אם תשקיעו בעצמכם ביחסים הטובים איתם. כשיש יחסים קרובים, מתאפשר שיח.

אז בואו ניקח נשימה עמוקה וננסה להירגע בעניין המסכים. כן, חשוב שנהיה עם אצבע על הדופק, נכיר את עולם התוכן של הילדים ונדע עם מי הם בקשר ברשת, אבל חשוב שנצליח גם לראות שיש ברשת עולם קסום ומופלא שהילדים גם מרוויחים ממנו המון. וחשוב שנזכור שהיחסים עם הילדים הם הדבר הכי חשוב.

נסו את זה בבית.

לקריאת המדריך להתארגנות בוקר - היכנסו לכאן.

גם אתם חולמים להיות מטפלים וללמד הורים איך להשיג את שיתוף הפעולה של הילדים ואיך ליהנות מלהיות הורים? היכנסו לכאן ובואו להגשים את החלום.