מחקרים רבים נעשו על היכולת שלנו להתמודד עם אירועים שליליים בחיים. המחקרים בחנו איך משפיעים עלינו אירועים של מתח, טראומות וגם אירועים לא נעימים בחיי היומיום. אנחנו יודעים היום שכשקורים לנו אירועים קשים בחיים, האופן שבו אנחנו מספרים לעצמנו מה בעצם קרה לנו משפיע מאוד על הרווחה האישית שלנו בהמשך חיינו. מחקרים מצאו גם קשר בין מידת העיסוק היומיומי שלנו באירוע השלילי שקרה, ובין הבריאות שלנו והרווחה הנפשית שלנו. נמצא שגורם חשוב ביכולת ההתמודדות שלנו ברגעי משבר, הוא הנוכחות של אנשים בחיינו, שאליהם אנחנו יכולים לפנות, והתגובות שלהם. איך בני הזוג שלכם מגיבים כשאתם עצובים, מתוחים או חולים? איך אתם מגיבים כשהם עצובים, מתוחים או חולים? (לקריאה נוספת על מה שקורה לנו כשבני הזוג שלנו חולים – היכנסו לכאן).
אבל מה יש למחקר לומר על ההשפעה שיש לאנשים בחיינו כשקורים לנו דברים טובים? הרבה פחות מחקר נעשה לגבי ההתמודדות שלנו עם אירועים חיוביים, משמחים. מה קורה לנו ברגעים של הצלחה, שמחה או כשמתרחש בחיינו משהו טוב כלשהו?
קבוצת חוקרים אמריקאית בחנה את איכות הקשר הזוגי דווקא לפי תגובות בני הזוג לאירועים משמחים בחיים. במחקר השתתפו מאות זוגות, חלקם חיים יחד כבר 10 שנים וחלקם זוגות צעירים שיוצאים כמה חודשים בלבד. המשתתפים התבקשו למלא מחברות יומן שקיבלו ולתעד במשך תקופה של למעלה משנתיים את תגובות בני הזוג כלפיהם ביומיום. החוקרים התעניינו דווקא בתגובות בני הזוג לאירועים יומיומיים משמחים. הם חילקו את התגובות של בני הזוג לארבעה סוגים:
1. תגובה בונה אקטיבית – בני הזוג הפגינו התלהבות, שאלו שאלות והראו התעניינות אמיתית.
2. תגובה בונה פסיבית – בני הזוג "לא עשו עניין", אבל שמחו ותמכו בשתיקה.
3. תגובה הרסנית אקטיבית – בני הזוג העירו הערות, הסבירו שלכל דבר טוב יש גם צד רע או הדגישו דווקא את ההיבטים השליליים שבעניין.
4. תגובה הרסנית פסיבית – בני הזוג נראו אדישים או לא מתעניינים.
החוקרים מצאו מתאם (קורלציה) בין התגובות הטובות לבין איכות הקשר הזוגי. זוגות שהגיבו בשגרת היומיום באופן נלהב ומתעניין (תגובה בונה אקטיבית) דיווחו על יותר שביעות רצון מהקשר הזוגי, הייתה ביניהם יותר אינטימיות, תחושת מחויבות ואהבה. הם גם חשו שהם יותר מובנים, יותר אהובים ופחות בודדים. האמון בין בני זוג כאלה היה גבוה יותר והסיכויים שלהם להיפרד היו נמוכים יותר. גם כמות הקונפליקטים בין בני הזוג הייתה נמוכה יותר.
בעקבות הגילויים נעשה מחקר שבו חילקו עשרות זוגות לשתי קבוצות. את הקבוצה הראשונה לימדו לשתף באירועי חיים משמחים יומיומיים ולהגיב בהתלהבות על אירועים כאלה של בני הזוג שלהם. הקבוצה השנייה היוותה קבוצת ביקורת והם הודרכו לשתף את בני הזוג שלהם באופן יומיומי ברשמים שלהם מתוכנית טלוויזיה שמעניינת אותם (כדי לשלול אפשרות שעצם השיתוף המוגבר מקרב בין בני הזוג). המחקר נמשך 4 שבועות ובסופם מילאו המשתתפים משתי הקבוצות שאלונים למדידת רמת שביעות הרצון שלהם מהזוגיות שלהם. בני הזוג ששיתפו באירועי חיים משמחים והגיבו בהתלהבות דיווחו על שביעות רצון גבוהה יותר מהזוגיות שלהם מאשר קבוצת הביקורת.
אנשים שמשתפים את בני הזוג שלהם בדברים משמחים שקורים להם משפרים גם את הזוגיות שלהם, וגם את שביעות הרצון שלהם מהחיים שלהם עצמם, אולי כי עצם השיתוף במה שקרה לנו מאפשר לנו לעבד את הדבר הטוב שקרה, או אולי לזכור אותו יותר טוב. יתכן, אבל בכל מקרה שביעות הרצון של אנשים מהחיים גבוהה יותר כשהם נוהגים לשתף את בני הזוג שלהם באירועים יומיומיים משמחים.
כשקורה לנו משהו טוב, רובינו רוצים לשתף את הקרובים לנו. זה דחף טבעי. מחקרים הראו שבני זוג נוטים לשתף הרבה יותר כשקורים להם אירועים משמחים, מאשר אירועים קשים. למעשה אחד המחקרים הראה ששכיחות השיתופים בדברים משמחים גדולה פי חמש מזו של השיתופים השליליים. כך שזו בשורה משמחת. יש לנו הרבה הזדמנויות לשייף ולשכלל את היכולת שלנו לתמוך בבני הזוג שלנו, דווקא ברגעי היומיום המשמחים, שהם רבים יותר.
המסקנה המתבקשת היא שמומלץ בחום לשתף את בני הזוג שלנו באירועים משמחים יומיומיים שקורים לנו ולחגוג איתם אפילו הצלחות קטנות שלנו, וגם להזמין אותם לשתף אותנו בהצלחות היומיומיות שלהם ולהגיב בהתלהבות ובהערכה כשזה קורה.
נסו את זה בבית.
לקריאה על תופעת מיכאלאנג'לו - היכנסו לכאן.
חולמים להיות מטפלים וללוות זוגות בחזרה אל השמחה והאהבה? היכנסו לכאן ובואו להגשים את החלום.