ריבים בין אחים – איך מתמודדים נכון, מבלי להשתגע?

ריבים בין אחים – בכל הבתים זה קורה. הורים מוצאים את עצמם בעמדת השוטרים, השופטים או המגשרים, כשהם שוב ושוב מנסים להבין מי התחיל, מי אשם, מי הציק למי והכל בגלל שטות כמו מי ישב איפה או מי יחזיק את השלט. אבל מתברר שאפשר גם אחרת. אפשר להפחית את תדירות הריבים, להגביר את השקט בבית וגם להקנות לילדים דימוי עצמי גבוה וכלים להתמודדות עם החיים.

למה אחים רבים?

לפני שנמהר "לכבות את השריפה" חשוב שנבין למה זה קורה? למה אחים רבים בכלל?

מסתבר שיש שני סוגים של ריבים בין אחים. הסוג הראשון הוא "ריבים על טריטוריה". אלה הריבים שבהם נשמע קריאות כמו: 'למה לקחת לי? זה שלי' או 'אל תחצה את הקו הזה'. אלה ריבים ממש טובים וחיוניים להתפתחות התקינה של הילדים. הילדים מתאמנים כאן, ב"מעבדה" הבטוחה של הבית, על כישורי חיים. הם יזדקקו לכישורי החיים האלה בכיתה בבית הספר או בגן. בעולם האמיתי אנשים סביבם יתפסו להם את מקומם והם יצטרכו להכיר טקטיקות להשיג לעצמם מקום ולשמור לעצמם על רכושם. ילדים שיש להם אחים מתאמנים על הטקטיקות הללו כבר בבית והם מגיעים מוכנים יותר אל החיים מחוץ לבית.

הסוג השני של ריבים בין אחים הוא הסוג השכיח ביותר והוא הסוג שאני קוראת לו 'ריבים בשבילנו'. אלה ריבים שלא קורים כשאנחנו לא שם (ולא זמינים גם בטלפון). אלה ריבים שאם לא נגיע לטפל בהם הם יגיעו אלינו. אחד הילדים יגיע אלינו ויתלונן שאחיו 'לקח לי', 'הרס לי', 'משך לי', קלקל לי'.

רוב ההורים מגיבים מאוד חזק לריבים מהסוג הזה. הם מתערבים, מבקשים להבין מי התחיל, מנסים לשפוט מי צודק וגם כועסים, מסבירים הסברים ארוכים על כך שזה לא בסדר ובסופו של דבר מענישים. הילדים זוכים כאן להמון התייחסות מההורים. אמנם מדובר בהתייחסות לא נעימה – כעס, תוכחה ועונש, אבל מבחינה פסיכולוגית זה לא משנה. הילדים זקוקים להתייחסות, וברוב הבתים קל הרבה יותר להשיג התייחסות שלילית מאשר להשיג התייחסות חיובית.

האם זה נורמלי?

בהחלט. ריבים בין אחים הם חלק טבעי ואפילו חיוני בהתפתחות של הילדים. דרך הריב הילדים לומדים טקטיקות חברתיות – מה לעשות אם מציקים לי? האם כדאי להציק בחזרה? האם כדאי לבכות? האם כדאי להתחנן? ואולי כדאי לשחד את אחי או את אחותי כדי לקבל מה שאני רוצה?  כל אלה הן טקטיקות שיוכלו להועיל לילד כשיצא לעולם ויפגוש ילדים אחרים בבית הספר או בגן.

ומה תפקיד ההורה?

בניגוד לאינסטינקט הראשוני של רוב ההורים, לא כדאי להתערב ולפתור את המריבה בין האחים. כשההורים מתערבים בריב בין האחים הם מעבירים לילדים מסר מקטין. מסר שאומר: 'אתם לא באמת יכולים להסתדר בכוחות עצמכם ולכן אנחנו, ההורים צריכים להציל אתכם'. כשאנחנו מצליחים להתאפק ולא להתערב – הילדים מקבלים מסר שאנחנו סומכים עליהם שהם יוכלו להגיע לפתרון בכוחות עצמם. זהו מסר מעצים שבונה לילדים דימוי עצמי גבוה: 'מי אם לא אתה? כזה חכם, עם לב טוב ואינטליגנציה רגשית גבוהה, מי אם לא אתה תצליח להסתדר עם אחותך?'. מסר כזה יעלים לחלוטין את הריבים שמטרתם להשיג התייחסות של ההורים. תדירות הריבים תרד משמעותית. יישארו רק אותם ריבים חשובים על טריטוריה. ריבים שבהם האחים מתאמנים על כישורי חיים חיוניים.

חשוב לצמצם מאוד את השיח סביב הנושא. כבר הסברתם להם המון פעמים את עמדתכם בנושא. אין צורך לומר שאתם לא מרשים, שזה לא יפה. אין צורך לברר מי התחיל או להציב את עצמכם בעמדת השופטים. כדאי להקטין את ההתייחסות שלכם ככל האפשר לנושא. כך הילדים ילמדו שהריבים לא משיגים להם התייחסות.

מתי כן להתערב?

כשיש אלימות. אלימות היא קו אדום. לא נוכל לאפשר אלימות, גם מבחינה ערכית וגם כי זה מסוכן. אם הריב הופך להיות אלים – כדאי לגשת אל הילדים ולהפריד ביניהם. גם כאן, לא נשוחח על זה, לא נעניש ולא נכעס. רק נפריד פיזית. את האחד נושיב מול מסך או במשחק כלשהו ואת השני נזמין להיות איתנו להכין ארוחת ערב או לעשות משהו יחד. בפעם הבאה נחליף ביניהם וניקח איתנו את הילד השני. כך הילדים ילמדו שאם הריב מתלקח והופך להיות אלים – ההורים מפסיקים את מה שהם היו עסוקים בו, מפרידים ביניהם, מבלי לשוחח על הריב ובכל פעם לוקחים איתם ילד אחר.

איך מתמודדים עם ריבים – פרקטית

ככל האפשר – תהיו עסוקים במשהו אחר. כשאתם שומעים שהטונים עולים ועומד להתלקח ריב, נסו להיות בחדר אחר. הם כרגע מתאמנים על תקשורת בין אחים. תנו להם להרגיש שאתם באמת מאמינים בהם ובמסוגלות שלהם להתמודד ב"שדה הקרב" הזה של החיים.

אם מדובר בסוג הריבים שנועד כדי להשיג את ההתייחסות שלכם – הריב יגיע אליכם. אחד הילדים יבוא לבכות ולהתלונן על מה שעשה האחר. כשזה קורה – זכרו להיות אמפטיים. אל תכעסו. הילדים לא אשמים. הם נקלעו לריב הזה, כי הם למדו בטעות, מחוויית חייהם, שכשהם רבים ככה – הם מקבלים המון התייחסות מאמא או מאבא. תוכלו לומר לילד הבוכה שניגש אליכם שאתם מבינים ושזה באמת לא נעים. תוכלו להציע חיבוק או להציע לו להיות כעת לצידכם ולעשות אתכם את מה שאתם עושים ('רוצה לעזור לי להכין ארוחת ערב?' או 'רוצה לעזור לי לקפל מהר מהר את הערימה הענקית של הכביסה?').

אם כל ריב יזכה לתגובה מינורית שכזו ולהצעה שיבואו לעשות משהו אחר – הילדים ילמדו בהדרגה שהדרך הזו של הריבים כבר לא משיגה להם התייחסות משמעותית מאבא או מאמא. בנוסף הם ילמדו את המסר המעצים שאמא ואבא סומכים עליהם ומאמינים שהם מסוגלים להתמודד עם האח או האחות שלהם. ואם אמא ואבא סומכים עליי שאני מסוגל – אני כנראה גם מסוגל לצאת לעולם המפחיד הזה ולהתמודד גם שם עם אתגרי החיים. כך נבנה בטחון עצמי.

מה לא לעשות?

1.    לא לצפות שלא יהיו ריבים. כשאנחנו גרים יחד בבית אחד – תמיד יהיו חיכוכים וריבים. זה חלק מהחיים המשותפים. זה טבעי וזה בסדר.

2.    לא להשוות בין הילדים. משפטים כמו 'למה אתה לא יכול להיות כמו אחיך?' מרסקים את הדימוי העצמי ולא מעודדים את הילדים להשתפר.

3.    לא לתייג את הילדים. הרבה הורים מתייגים ילד אחד כ'חלש' יותר ואת האחר כ'חזק' יותר. זה גורם להורים להרגיש צורך להגן על החלש מפני החזק. וזה מקבע את התדמית הזו של הילד בעיני עצמו וכך זה מגשים את עצמו. האמת היא שריבים בין אחים נגרמים כשהילדים עושים קואליציה ביניהם, באופן לא מודע, כדי להשיג את ההתייחסות של ההורים. וכך שניהם "אשמים" באותה המידה. אחד מהם, באופן לא מודע, לוקח על עצמו את תפקיד "המציק" והאחר את תפקיד "החלש". אבל זה לא מבנה האישיות שלהם ואם תפסיקו להתערב, להסביר ולהעניש – הם ילמדו טקטיקות התנהגות אחרות.

מה כן לעשות?

1.    לייצר סדר יום קבוע בבית. סדר יום ושיגרה משרים שלווה ובטחון ומייצרים רוגע. במיוחד בימים אלה, ילדי ישראל זקוקים לרוגע.

2.    לסמוך על תעצומות הנפש של הילדים. הם מסוגלים ללמוד להתמודד עם האחים שלהם. הם מסוגלים ללמוד כישורים חברתיים ומיומנויות פתרון קונפליקטים ולצאת אל העולם מוכנים יותר.

3.    להרעיף על הילדים שלכם התייחסות דווקא ברגעים נעימים ושקטים. כשהם יושבים בשקט, משחקים יפה. חפשו הזדמנויות כאלה לעבור ליד כל אחד מהם ברגע אחר, ללטף, להחמיא, להביע אהבה והערכה.

השינוי לא יקרה ביום אחד, אבל אם תתמידו – תגלו ששינוי הגישה יוצר שינוי אווירה ומאפשר דינמיקה משפחתית נעימה. פחות ריבים, פחות מתח וילדים עם כלים לחיים.

נסו את זה בבית.

שאלות נפוצות:

האם צריך להתערב בכל ריב בין אחים?

ממש לא. התערבות של ההורים נדרשת רק אם הריב גולש לפסים אלימים. כל עוד הילדים מנהלים את הריב ללא אלימות - נסו ככל יכולתכם לא להתערב. תנו להם להרגיש שאתם סומכים עליהם שיוכלו ללמוד איך להסתדר עם האחים שלהם בכוחות עצמם.

איך מתמודדים עם קנאה בין אחים?

קנאה בין אחים היא טבעית והיא יכולה גם להיות מקדמת ומעודדת ילדים להצליח יותר בחיים. אם אתם חוששים שמא הקנאה מוגזמת ומקשה על אחד הילדים שלכם - היכנסו לקרוא איך לייצר יחסי אחים משובחים ובואו להדרכת הורים.

מה עושים כשהמריבות הופכות לאלימות?

מפרידים. קחו אתכם את אחד האחים ואת השני תשלחו לשחק בנפרד או להירגע רגע מול מסך. לאחר שיירגעו הרוחות הם יוכלו לשוב ולהיות יחד. אנחנו לא מרשים אלימות בבית. זה לא ערכי וגם עלול להיות מסוכן.

איך מלמדים ילדים לפתור קונפליקטים לבד?

כשההורים לא מתערבים ולא מנסים להיות השופטים - הילדים לומדים שהם מסוגלים לפתור את הבעיה בעצמם. הם זקוקים לאמונה שלכם ביכולות הרגשיות והחברתיות שלכם על מנת להצליח לפתור קונפליקטים בעצמם.

האם מריבות רבות בין אחים מעידות על בעיה משפחתית?

ממש לא. ריבים בין אחים זו תופעה טבעית ונורמלית. דווקא בתים שבהם אף פעם לא רבים - עלולים להיות מדאיגים.

איך אפשר לחזק את הקשר בין האחים בבית?

כשההורים מרפים ומשחררים את הילדים להסתדר בכוחות עצמם - גם הקשרים ביניהם מתהדקים. לקבלת רעיונות נוספים לחיזוק הקשר בין האחים - היכנסו לקרוא על יחסי אחים.

האם הבדלי גיל משפיעים על כמות המריבות?

לא. ילדים רבים כשיש בסביבה הורה שמגיב, מתערב, כועס או מעניש, ללא שום קשר לגילאי הילדים. ככל שתצמצמו את התגובה שלכם - כך ילכו ויפחתו הריבים.

מתי כדאי לפנות לייעוץ משפחתי בנושא ריבים?

אם אתם לא מצליחים להתמודד עם הריבים, להקטין את התדירות ולהשרות אווירה נעימה בבית - בואו להדרכת הורים. שם תקבלו כלים ורעיונות ספציפיים שמותאמים לכם ולילדים הפרטיים שלכם.

היכנסו לקרוא עוד על יחסי אחים.

היכנסו לקרוא על בטחון עצמי בילדים.

ואם קשה לכם לבד - בואו להדרכת הורים.

גם אתם חולמים ללוות הורים? בואו להגשים את החלום:

היכנסו לפרטים על לימודי הדרכת הורים (לימודי ייעוץ משפחתי).

היכנסו לפרטים על לימודי ייעוץ זוגי.