הוא חזר מהמילואים. הוא לא היה בבית המון זמן. אמנם היו פה ושם כמה ימי התרעננות קצרים, אבל הם רק גרמו לך להרגיש כאילו יצאתם לסוף שבוע בצימר. כאילו מדובר בחופשה ולא בשגרה של הבית שלכם. ועכשיו הוא בא הביתה. אמרו לו שיקראו לו שוב, בהמשך המלחמה, אבל כרגע הוא כאן. את יודעת שאת אמורה לשמוח. באמת התגעגעת אליו נורא והיה לך כל כך קשה כאן לבד, אבל עכשיו, כשהוא כאן, זה פתאום נראה מוזר.
גם אתה מרגיש מוזר. כאילו לא שייך לכאן. כל כך הרבה ימים לא היית כאן ונראה כאילו כולם למדו להסתדר בלעדיך. זוגתך לקחה על עצמה הרבה מהתפקידים שהיו תמיד שלך. אתה מבין שלא הייתה לה ברירה, כי לא היית כאן, אבל פתאום אתה מרגיש שאולי אפשר גם בלעדיך. הילדים התרגלו לפנות אל אמא בכל עניין, נראה כאילו הם לא צריכים אותך וזה מעליב כל כך. ואולי מישהו מהם דווקא נצמד אליך יותר? רוצה פתאום שרק אתה תיקח אותו ורק אתה תהיה איתו? מראה סימנים של חרדה? מתעורר אליך בלילות? גם זה קשה נורא.
כל המטלות של הבית וגם אלה של העבודה נראות תפלות ולא קשורות. מוזר שהעולם "בחוץ" המשיך להתקיים בטבעיות, כאילו לא מתרחשת מלחמה כמה קילומטרים מכאן.
עם החברים במילואים התרגלת לשגרת חיים שיש בה המון אדרנלין. עם הומור של החבר'ה, עם שיחות נפש של גברים ברגעי המנוחה, שגרה של רווקים. ופתאום נופל עליך שוב העול של מרוץ החיים. הדאגה לפרנסה, המטלות של הבית, ההורות. איך עושים את המעבר וחוזרים לכל זה שוב?
בהרבה בתים בישראל זוגות מתמודדים עם שאלות כאלה בימים האלה. לפעמים המגדר הוא הפוך - 3% מאנשי המילואים הם למעשה נשות מילואים, וגם הן מתמודדות עכשיו עם קשיים דומים, וכך גם בני או בנות הזוג שלהן. איך עושים את המעבר הזה בחזרה לאזרחות? איך אפשר להרגיש שוב באמת בבית?
החברה הישראלית כולה מתמודדת עכשיו עם האתגר הזה, איך לעזור לאנשי ונשות המילואים לחזור לשגרה ולהרגיש שוב שייכים, במקומות העבודה שלהם, בשכונה, ביישוב?
הילה מספרת שעידו חזר מהמילואים שותק. הוא לא מספר מה עבר עליו שם, מה הוא ראה, מה עשה שם. היא רוצה להיות חברה טובה עבורו ומתלבטת אם להניח לו או לנסות לדובב אותו שיספר. אנשי מילואים רבים מתלבטים בעצמם האם לספר. כמובן שאי אפשר לספר את כל מה שמסווג. אבל האם לשתף בחוויה הרגשית שעברנו שם? האם לשתף במראות הקשים שראינו?
ומה לגבי מטלות הבית? האם להפיל עליו את כל הררי הכביסה ושייקח את הילדים ושיחזור מיד לתפקידיו הישנים? או לתת לו זמן? וכמה זמן? הרי גם לך בבית היה כל כך קשה לשאת בנטל לבד כל כך הרבה זמן.
ועולות גם עוד שאלות: האם לתכנן לנו בילויים זוגיים? כל כך מזמן לא יצאנו לסרט או להופעה. כל כך מזמן לא נפגשנו עם החברים. מתי זה כבר לגיטימי ליזום בילויים שכאלה?
וגם שאלות שקשורות למיניות. האם זה בסדר לעכב את זה עוד קצת, למרות שכל כך מזמן לא הייתה לנו מיניות? האם זה לגיטימי להרגיש שאני צריכה (או צריך) עוד קצת זמן, לשוב ולהתקרב בהדרגה?
יש כמה מפתחות שנוכל להשתמש בהם כדי להקל על כל הצדדים במציאות המאתגרת הזו. המפתח הראשון הוא להיות במודעות לכך שאנחנו במציאות אובייקטיבית מורכבת. לזכור שזה קשה לכל הצדדים. עצם המודעות לזה תוכל להקל עלינו, לעזור לנו פחות להיפגע. אנשים שנמצאים זמן ממושך במציאות מאתגרת (כמו כולנו מאז השבעה באוקטובר) נוטים להיות יותר עצבניים, חסרי סבלנות ופחות פנויים רגשית לשאת קושי של אחרים. זו האמת שבתוכה כולנו מתנהלים בימים האלה. זה לא מצדיק להיות לא נחמדים, אבל זה יכול להסביר למה כל אחד מאיתנו לפעמים לא מצליח להיות נחמד.
המפתח השני הוא סבלנות. קשה להאמין אבל המצב הזה יחלוף. עוד יבואו ימים טובים יותר. אם נזכור שזה זמני זה יוכל להקל עלינו לאסוף כוחות ולהתמודד עם הקושי.
המפתח השלישי הוא סקרנות. סקרנות כלפי עצמנו וסקרנות כלפי בני הזוג שלנו. כלפי עצמנו – בואו נעז לשאול את עצמנו באמת מה שלומינו. מה אני צריכה בימים האלה כדי לנשום יותר בקלילות?
וסקרנות כלפי בני הזוג שלנו. בואו נגייס התעניינות אמיתית. מה שלומם? מה יכול לעזור להם? מה הם צריכים עכשיו כדי לנשום יותר בקלילות?
המפתח הרביעי הוא להביע ככל יכולתנו את מה שאנחנו מרגישים ואת כל המובן מאליו. להגיד שהתגעגענו, שדאגנו, שקיווינו, שפחדנו. להגיד שאנחנו גם שמחים. להרבה אנשים זה נראה מובן מאליו ולכן הם לא אומרים. אבל האמת היא שבני הזוג שלנו לא יכולים לקרוא את המחשבות שלנו והם זקוקים לשמוע מאיתנו גם את כל המובן מאליו. נסו להיות נדיבים במיוחד בלהגיד את כל הטוב.
אפשר גם לומר את הדברים הקשים, למשל שאנחנו רוצים מיניות אבל גם חוששים שזה מהר לנו מדי וצריכים עוד זמן. נסו להגיד את זה עטוף בכל הדברים הטובים. נסו להגיד את זה בתוך חיבוק או כשאתם מחזיקים ידיים. דרך המגע בני הזוג יוכלו להרגיש את החיבה, את החיבור, ולהבין שאין כאן נטישה או חוסר באהבה.
המפתח החמישי הוא להבין שאנחנו קצת צריכים כעת להמציא את עצמנו מחדש. להמציא את הריקוד הזוגי שלנו מחדש. להמציא את חלוקת התפקידים בבית מחדש. אפשר לבחור להתייחס אל זה כאל הזדמנות משמחת. יש לכם עכשיו הזדמנות לחלק את התפקידים אחרת, אולי באופן שיתאים לכם יותר? הרי חלוקת התפקידים נעשתה בתחילת הקשר ובדרך כלל ללא מילים, ומאז חלפו ימים רבים. אולי מה שלקחתם על עצמכם התאים לכם אז והיום כבר פחות?
אל תניחו שכל אחד מכם יצליח להתברג בחזרה אל תפקידיו המקוריים. נסו להתייחס בסלחנות למי מכם שלא מצליח פתאום לעשות את התפקידים שעשה בעבר בקלות. נסו להתייחס בסלחנות גם למי שעושה פתאום תפקיד שבעבר היה שלכם. נסו לזכור שזה כרגע האתגר הזוגי שלכם – איך לייצר למי שחזר מהמילואים שוב מקום בתוך הבית ובעיקר תחושה שיש לו (או לה) מקום בתוך הבית. כעת, בתוך חיבוק, אחרי שאמרתם את כל המילים הטובות, אחרי שנגעתם בעדינות וניסיתם להתקרב, תוכלו כעת לשוחח על חלוקת התפקידים, מתוך הבנה שצריך לחפש עכשיו יחד דרך לחלק אותם כך שיהיו מתאימים לשניכם.
אם תרגישו שאתם לא מצליחים לנהל שיח שקט על הנושא הזה – בואו לייעוץ זוגי. אל תישארו לבד עם הקושי ואל תתנו לזה לקלקל לכם את המרחב האינטימי שלכם. אף אחד מכם לא עושה כאן משהו רע בכוונה. זו מציאות מאתגרת לכל השותפים.
אם בני הזוג שלכם שחזרו ממילואים שותקים ולא משתפים במה שעבר עליהם - אל תעלבו. זה לא אומר שלא אכפת להם מכם או שהם בוחרים להתרחק. יתכן שזה מנגנון הגנה שלהם שעוזר להם להתמודד עם העומס הרגשי הכרוך בדיבור על הדברים האלה. יתכן שהם זקוקים לזמן. נסו לומר להם שיש סבלנות ויש זמן וגם לומר להם שכשהם ירצו לשתף – תהיו כאן ותשמחו להקשיב.
יש מילואימניקים שצריכים עכשיו לקבל עזרה מקצועית. לדבר על הדברים במרחב המוגן של קליניקה מול אנשי מקצוע. אחרים זקוקים פשוט לזמן, לתת לדברים לשקוע ולגייס את תעצומות הנפש שלהם להתמודד עם הדברים בעצמם. זה בסדר. זה לא נגדכם. גייסו סבלנות וחכו.
בתקופה הקרובה נסו לזכור שהמציאות שלכם מאתגרת, נסו להיות נדיבים ונדיבות במגע, במילים טובות ובאהבה. כשיש אהבה – אז הזמן עושה את שלו.
נסו את זה בבית.
לקריאה על התמודדות עם הילדים בזמן מלחמה - היכנסו לכאן.
לקריאה על קשיים בתקשורת בתוך זוגיות - היכנסו לכאן.
גם אתם חולמים להיות מטפלים וללמד איך להחזיר את השמחה הביתה? בואו להגשים את החלום:
לפרטים על קורס הייעוץ הזוגי - היכנסו לכאן
לפרטים על קורס הייעוץ המשפחתי - היכנסו לכאן.
Comments