האם הילדים שלכם יודעים להעסיק את עצמם?

'הוצאתי אותה מהגן באחת במקום בארבע,' היא מספרת 'השגתי בייביסיטר לאחיה הקטן רק כדי שנוכל להיות רק שתינו והיא בכלל לא מעריכה את זה'. כשאני שואלת מה עשו יחד היא מספרת שהיא הייתה מעולפת מעייפות אז שכבה על הספה והילדה ראתה איזו סדרה בטאבלט. פתאום הילדה התחילה להתנהג נורא ולהציק ובסופו של דבר גם להרביץ. 'למה היא לא מסוגלת להעסיק את עצמה?' היא שואלת בכאב.

מה דעתכם? באיזה גיל ילדים אמורים להצליח להעסיק את עצמם? האמת היא שיש ילדים שטובים יותר בלהעסיק את עצמם ויש כאלה שפחות. אבל רוב הילדים בגילאי הגן יתקשו לשבת בשקט על הספה אחר צוהריים שלם ולהעסיק את עצמם.

הציפייה שהילדים יעסיקו את עצמם היא עוד פחות ריאלית בתקופה הנוכחית. ילדי ישראל עדיין סובלים מנזקי המלחמה. השיגרה שלהם לא באמת יציבה כבר המון זמן. הם חווים חרדה ואי וודאות. יתכן שאבא שלהם במילואים? ואולי המשפחה פונתה? או שהצטופפו יחד, כמה משפחות גרעיניות, בבית שיש בו ממ"ד? ואולי המשפחה חוותה השנה אובדן ושכול? או דאגה לשלומו של חייל? הם חוו אזעקות, דיבורים על טילים ועל מחבלים. עם ישראל ספוג חרדה וטראומה. נכון, יש גם המון גבורה ורוח התנדבות מרגשת. גם הרבה דברים יפים קורים בחברה הישראלית היום. אבל יש לילדי ישראל בימנו מחסור חמור בשלווה. מחסור חמור בשגרה יציבה לאורך זמן. בזמנים כאלה, רוב הילדים נצמדים יותר להורים. הם זקוקים ליותר תשומת לב. הם פחות עצמאיים ופחות מסוגלים להעסיק את עצמם בכוחות עצמם.

מלבד המלחמה, יתכן שהילדים שלכם חווים גם מחסור בשגרה ואובדן יציבות מסיבות אחרות. אולי נולד להם אח או אחות קטנים? אח או אחות זה דבר נפלא, אבל כרגע יתכן שקשה להם לראות את זה ככה. כרגע האח או האחות החדשים תופסים את הידיים של אמא ואבא ואת תשומת ליבם. יתכן שהם מקנאים. קנאה היא רגש טבעי ונוכל לעזור להם להתמודד עם זה, אבל בינתיים הם יתקשו להעסיק את עצמם בבית.

יתכן שלא נולד אח קטן, אבל עברתם לאחרונה דירה? או פינוי בגלל המלחמה? יתכן שאתם עוברים הליך גירושין? ואולי סבא או סבתא נפטרו לאחרונה? פסיכולוגים ואנשי טיפול קוראים לשינויים כאלה 'מעברים'. כשהילדים שלכם חווים מעבר – הם יוצאים מאיזון ויש בזה סיכון משברי. אין שום סיבה לבהלה, אבל הילדים שלכם יצטרכו מכם עזרה כדי לחזור בחזרה לאיזון ולתחושת היציבות שתאפשר להם ללמוד להעסיק את עצמם. אם יש ביניכם ריבים בלתי פוסקים או אווירה מתוחה – הילדים מרגישים אתכם וגם במצב הזה הם לא יוכלו להעסיק את עצמם בכוחות עצמם. (אם זה המצב – בואו לטיפול זוגי).

היכולת להעסיק את עצמנו קשורה גם לטמפרמנט שלנו. יש ילדים שנולדו עם טמפרמנט רגוע. קל להם לשבת בשקט, לצייר, לשחק בישיבה, להתעניין במשהו שקט. ילדים אחרים נולדים עם טמפרמנט סוער. נדמה כאילו יש בתוכם חשמל שהם צריכים לפרוק כל הזמן. ילדים כאלה צריכים לקפוץ, לרוץ, לדלג. קשה להם לשבת בשקט. אם זה המצב – יהיה להם קשה להעסיק את עצמם לבד כיוון שהם יתרוצצו ויקפצו ואתם תאלצו להיות על המשמר כדי שלא יקרה אסון (להם או לבית).

אבל הסיבה הכי שכיחה שבגללה ילדים מתקשים להעסיק את עצמם היא געגוע להורים. הרבה ילדים חווים מחסור בקשר קרוב עם ההורים שלהם. אמנם ההורים מוציאים אותם מהמסגרת החינוכית ובאים איתם הביתה. הם נמצאים איתם פיזית בבית, אבל מבחינה פסיכולוגית הם לא באמת נוכחים. רוב ההורים עסוקים במטלות הבית, בעבודה והרבה מאוד זמן שקועים בסלולרי. אם הילד ישב בשקט, יבהה במסך או ישחק עם עצמו במשהו – רוב הסיכויים שההורה שלו ימשיך בעיסוקיו או לא ירים את העיניים מהסלולרי. לעומת זאת, אם הילד ירביץ, יקפוץ, יעשה משהו אסור – ההורה יגיב מיד. גם אם התגובה לא תהיה נעימה (כעס, שיחת נזיפה ואפילו עונש) היא עדיין תהיה קשר משמעותי. כעס או שנאה הם לא ההיפך מאהבה. אדישות היא ההיפך מאהבה.

אם הילדים שלכם מסרבים ללכת לישון ומחפשים תירוצים כדי למשוך את הזמן בחברתכם – זה לא בגלל שהם לא עייפים. הילדים מתגעגעים אליכם וזקוקים לקשר אתכם. גם אם הקשר יכלול כעס שלכם ושיחות נזיפה – מבחינה פסיכולוגית זה ממלא את הצורך של קשר. תנו לילדים שלכם מענה לגעגוע הזה בשעות היום וכך הם יוכלו לשחרר אתכם וללכת לישון בלילה.

אז מה עושים?

תחילה, מתאימים את הציפיות למציאות. הילדים שלכם כרגע לא מצליחים להעסיק את עצמם. זה אומר שבתקופה הקרובה כדאי להכין את עצמנו נפשית לכך שכשאנחנו מוציאים את הילד או הילדה מהמסגרת החינוכית אנחנו פנויים ויכולים להיות איתם. לא נוכל לעבוד בשעות הללו, לא נתעסק במטלות הבית (אלא אם נצליח לייצר משחק כייפי יחד עם הילדים שבמסגרתו מקפלים כביסה, מנקים את הבית או מסדרים את המדיח). נוכל להושיב את הילדים לראות פרק או סרטון. זו בחירה לגמרי לגיטימית. יש גם דברים נהדרים בחשיפה למסכים. רק חשוב שנזכור שאם בחרנו להדליק מסך – עלינו להיות מוכנים לכך שכשהסרטון או הפרק ייגמרו יהיה זה תורנו להציע לילדים עיסוק מפתה אחר. ילדים עם נטייה להיפראקטיביות צפויים להיות עוד יותר מעוררים אחרי שבהו זמן מה במסך המרצד. רוב הילדים יתקשו לעבור בכוחות עצמם מהמסך לפעילות אחרת. חשוב שנהיה ברורים ונכבה את המסך, אבל לא נצפה מהם למצוא לעצמם עיסוק חדש לא עזרה מצידנו.

הזמינו את הילדים לשחק אתכם. זה יכול להיות משחק קופסה על השטיח. זה יכול להיות אפייה או בישול משותף. זה יכול להיות משחק שכולל ריקוד או קפיצות כמו "ים-יבשה" או קפיצות בדלגית. זה יכול לכלול משחקי דמיון או משחקי מילים וחידות מצחיקות. ככל שתהיו יותר יצירתיים ויותר נלהבים – כך הילדים ישתפו אתכם פעולה וישתלבו בפעילות שהצעתם.

נסו לייצר סדר יום מובנה ככל האפשר. סדר יום מקנה יציבות ומגביר בטחון עצמי. הקפידו על ארוחת ערב בשעה קבועה שאחריה הולכים למקלחת ואחר כך מתכוננים לשינה. הילדים יתרגלו למקצב הקבוע וזה יקל עליהם להירדם. כשיש סדר יום קבוע – יש הרבה פחות מלחמות סביב הכניסה והיציאה מהמקלחת. גם בימים של החופש הגדול - אפשר להמציא סדר יום. הוא יכול להיות גמיש יותר מאשר בשנת הלימודים, אבל ככל שתצליחו לייצר סדר יום עקבי וברור - כך תקנו לילדים שלכם יותר בטחון ורוגע וכך תשיגו לעצמכם יותר שיתוף פעולה מצידם.

זה לגמרי אפשרי לעודד את הילדים להצליח להעסיק את עצמם בכוחות עצמם. זה גם תהליך טבעי של התפתחות שיקרה להם במסגרות הגן ובית הספר. אבל אם הילדים שלכם חווים געגוע עמוק אליכם – הם כרגע זקוקים לכם ולא יוכלו לפתח את היכולת הזו בבית. תנו להם מנה הגונה של קשר משמעותי אתכם ואז הם יוכלו להמשיך את תהליך ההתפתחות הטבעי שלהם.

נסו את זה בבית.

לקריאה נוספת בנושא הזה - היכנסו לכאן.

לקריאה על - הורות לגיל הרך - היכנסו לכאן.

גם אתם חולמים להיות מטפלים? בואו להגשים את החלום:

לפרטים על קורס הייעוץ הזוגי - היכנסו לכאן 

לפרטים על הקורס לייעוץ משפחתי - היכנסו לכאן.