הפרעות קשב: כשמערכת התגמול במוח עובדת קצת אחרת

הפרעת קשב היא תופעה נוירו-התפתחותית. במילים פשוטות: אצל אנשים עם הפרעת קשב, המוח פועל לפי חוקים קצת אחרים.

בלב העניין נמצאת מערכת התגמול. כשאנחנו עושים משהו נעים או מעניין, המוח מפריש דופמין, חומר שגורם לנו לתחושת הנאה וסיפוק. אצל אנשים עם הפרעת קשב, הדופמין מתפנה מהר מדי מהמערכת, ולכן הם חווים פחות "תגמול" מפעולות יומיומיות. כדי להרגיש סיפוק ולהצליח להתרכז, המוח שלהם זקוק לגירויים חזקים במיוחד.

מה מפעיל את הדופמין אצלם?

• פעולות עם עניין אישי גבוה (תחביב אהוב).

• אתגרים משמעותיים.

• חידושים והפתעות.

• דד-ליין מלחיץ (שמייצר אדרנלין ודופמין ברגע האחרון).

זו הסיבה שילד עם הפרעת קשב יכול להתרכז שעות במשחק מחשב מלהיב, אך יתקשה מאוד לשבת בשיעור או להכין שיעורי בית, אלו פשוט לא נמצאים ברשימת "מייצרי הדופמין" של המוח שלו.

איך מזהים? הפנים השונות של הפרעת הקשב

למרות השם "הפרעת קשב", חוסר מיקוד הוא רק מאפיין אחד. הנה הסימפטומים השכיחים:

1. חוסר מיקוד: כל גירוי חיצוני, ציפור בחלון או רעש במסדרון, מסיט את הקשב ומסיח את הדעת.

2. היפראקטיביות: תחושה של "עודף חשמל" בגוף. אצל בנים זה מתבטא לעיתים קרובות בקושי לשבת בשקט ובהפרעה אקטיבית. אצל בנות (וגם אצל חלק מהבנים), ההיפראקטיביות נוטה להיות פנימית, "רעש במחשבות", דיבור מהיר ומעבר תזזיתי בין נושאים. בגלל השוני הזה, בנות רבות מאובחנות מאוחר מדי או בכלל לא.

3. אימפולסיביות: קושי לחכות בתור, התפרצות לדברי אחרים או פעולה לפני מחשבה. זהו מאפיין שעלול ליצור קשיים חברתיים משמעותיים אם אינו מטופל.

4. קשיים בארגון ומעברים: הילדים ש"שוכחים את הראש", מאבדים ציוד ומתקשים להתניע פעולה. המעבר מצפייה בטלוויזיה למקלחת יכול להפוך למאבק, פשוט כי המוח מתקשה בשינוי המיקוד.

5. מיקוד יתר (Hyper-focus): זהו המאפיין הכי פחות מוכר. הילד שקוע כל כך במשהו שהוא אוהב, עד שהוא באמת לא שומע כשקוראים לו. זה לא חוסר כבוד, זה סימפטום של ההפרעה.

הטיפול: לא רק כדורים

בשנים האחרונות המודעות עלתה, ואיתה גם כמות האבחונים. חשוב לומר: אבחון נכון יכול להציל ילד. הטיפול התרופתי, כשמותאם נכון על ידי רופא, עוזר לווסת את המערכת והוא בטוח בהרבה מהנזק המצטבר של הפרעה לא מטופלת. לצד זאת, טיפול קוגניטיבי-התנהגותי מעניק כלים מעשיים לניהול זמן, ארגון ושליטה בדחפים (טיפול כזה בהפרעות קשב נקרא 'קוגפאן'). מלבד הטיפולים שנעשים על ידי אנשי המקצוע, יש גם כלים מעשיים שתוכלו לנסות בבית:

• לפרוק את ה"חשמל": ילדים היפראקטיביים זקוקים לתנועה כדי להתרכז. תנו להם לקפוץ על טרמפולינה או לעשות גלגלון לפני למידה או לפני ישיבה ממושכת. אם ה"רעש" הוא פנימי, עזרו להם על ידי סביבה שקטה, חדר מסודר עם מעט גירויים ויזואליים ירגיע את הבלגן בראש.

• עזרי ארגון חיצוניים: אל תיעלבו מהשכחה, היא אורגנית. עזרו להם עם תזכורות בטלפון, רשימות ויזואליות על דלת החדר (צחצוח שיניים, ילקוט, נשיקה לאמא) ולימוד של "בדיקת ציוד" ביציאה מהכיתה.

• תקשורת בתוך מיקוד יתר: אל תצעקו מהמטבח. גשו אליהם, געו בכתף, צרו קשר עין. אפשר לקבוע מראש טיימר שמסמן מתי עוברים לפעילות הבאה, כדי להקל על המעבר.

• פירוק משימות גדולות: במקום "לך תסדר את החדר", תנו משימה אחת ממוקדת: "שים את הצעצועים בסל". כשיסיימו נשמח יחד ונעבור למשימה הבאה.

המטרה האמיתית: לשמור על הדימוי העצמי

ילדים עם הפרעת קשב לא מטופלת חווים כישלונות חוזרים ומסיקים שהם "לא מוצלחים". האבחון הוא לא תווית שלילית, הוא שחרור. הוא מסביר להם (ולכם) שהם לא עצלנים או טיפשים, אלא שהמוח שלהם עובד אחרת. זו המתנה הכי גדולה שתוכלו לתת להם: ההבנה שהם יכולים להצליח, בדרך שלהם.

חשוב לזכור שהפרעת קשב היא גנטית והיא לא נעלמת בבגרות, היא רק משנה פנים. אם זיהיתם את המאפיינים האלה אצל הילדים, כדאי לבדוק גם את עצמכם, ומוזמנים לקרוא גם על הפרעות קשב בזוגיות.

נסו את זה בבית.

לקריאה על תסכול של ילדים - היכנסו לכאן.

גם אתם חולמים ללוות הורים? בואו להגשים את החלום:

לפרטים על לימודי הדרכת הורים (לימודי ייעוץ משפחתי) - היכנסו לכאן.

לפרטים על לימודי ייעוץ זוגי - היכנסו לכאן