'אמא, אנשים שאין להם בית – מה הם עושים בזמן אזעקה?', 'אבא, למה יורים עלינו טילים?' 'אמא, מה זה חטופים?' 'אבא, גם אותי ייקחו המחבלים?' מה אתם עונים לילדים שלכם כשהם שואלים על המלחמה?
הלוואי שהיינו יכולים לעטוף את הילדים בסיפורים שיש בהם רק טוב. לספר להם שהעולם מושלם, לחשוף אותם רק לשירי אהבה, שמחה וריקודים. להמציא עבורם עולם שבו כל האנשים הם טובים ורק רוצים בטובתם.
יש הורים שמנסים לצייר עולם כזה לילדיהם. הם לא מספרים להם שיש עכשיו מלחמה. הם מסבירים להם שהדי הפיצוצים שאנחנו שומעים הם בסך הכל רעמים. ולזמן מה הם מצליחים להרגיע את הילדים ובאמת לתת להם תחושה שהכל בסדר ושהעולם מושלם.
אם הילדים שלכם עברו את גיל שלוש וניסיתם לפעול ככה, בוודאי כבר גיליתם שלאורך זמן זה לא עובד. הילדים חוזרים למסגרות, הם פוגשים שם ילדים אחרים שאומרים מילים כמו 'מלחמה', 'מחבלים', 'טילים' ועלולים גם לספר סיפורים מפורטים מהזוועות. אם לילדים שלכם יש כבר סלולרי זה עוד יותר מורכב ולא ממש אפשרי להסתיר מהם את האמת.
כשהילדים שומעים את סיפורי המלחמה מילדים אחרים או מהרשת החברתית זה עלול להיות קשה מדי עבורם. עדיף שהסיפורים יהיו מתווכים דרככם. ככה תוכלו לרכך מעט את הסיפור ולהגיש אותו באופן שהילד יוכל להכיל אותו.
אז בואו נחשוב רגע יחד – מה באמת כדאי לספר לילדים בימים האלה? כשהורים מתלבטים בשאלה הזו, הדרך הטובה ביותר להבין מה אנחנו רוצים לספר היא להתחיל מלשאול את עצמנו מה אנחנו מספרים לעצמנו. הרי כולנו בהלם מכל מה שקרה. רבים עדיין מרגישים מבולבלים, מתקשים להאמין למה ששומעים, בוודאי רחוקים עדיין מלעכל את הבשורות המרות. רבים מההורים סובלים בעצמם מחרדות, קשיי שינה, מחשבות רעות, תחושות ייאוש והמון פחד. כדי לספר את הסיפור לילדים עלינו תחילה לספר אותו לעצמנו. מה בעצם קרה? מה בעצם קורה עכשיו? ספרו לעצמכם את הסיפור ככל האפשר בצורה מסודרת, כמו שאתם מבינים אותו.
כשאנחנו מספרים לעצמנו את הסיפור שמאחורי מציאות החיים שלנו, אנחנו מייצרים סדר במחשבות שלנו. גם הילדים זקוקים לסדר הזה. וכשאנחנו מספרים לילדים את הסיפור, עוברים דרכו מסרים חינוכיים וערכיים. נסו לחשוב אילו ערכים חשוב לכם להעביר לילדים שלכם. אם קשה לכם – נסו לשאול את עצמכם מהם הערכים שחשוב לכם להעביר לילדים שלכם בימי שלום? ערכים של חברות? של אומץ? של משפחה? של נתינה? ערכים של שלום? של עזרה לזולת? ערכים של גבורה? כשאנחנו יודעים מהם הערכים החשובים עבורנו נוכל לשזור אותם בתוך הסיפור שנספר. נוכל לשים דגשים על היבטים בסיפור שמדגימים את הערכים הללו. הרי בתוך הסיפור הנורא של החודש האחרון היו גם המון היבטים של גבורה, אומץ, חברות, נתינה ועוד ועוד (לקריאה נוספת על איך מנחילים ערכים לילדים – היכנסו לכאן). בכל בית הסיפור יישמע קצת אחרת. הדגשים הערכיים הם חשובים. שלבו אותם בסיפור וספרו את הסיפור שמתאים לבית שלכם, למשפחה שלכם.
כשאנחנו מנסים לתווך לילדים מציאות קשה חשוב שנדע מה הם כבר כן יודעים מתוך כל האמת. גייסו סקרנות ותשאלו אותם – מה הם שמעו, מה חברים מספרים להם, מה הם כבר יודעים. הורים שמעזים לשאול מופתעים הרבה פעמים לגלות שהילדים כבר יודעים המון. הילדים, ברגישותם הרבה, הבינו שמדובר בדברים שלא כדאי לדבר עליהם ולכן שתקו ולא סיפרו, אבל הם שמעו ונחשפו כבר לדברים. לא כולם, אבל בהרבה בתים בישראל היום - הילדים יודעים יותר ממה שההורים שלהם מעלים בדעתם. זו אחת הסיבות שבגללה כדאי ליזום שיחות עם הילדים בנושא הזה ולא לחכות שהם ישאלו או ישתפו שהם שמעו משהו. בדומה להמלצות שלנו בנוגע לשיחות עם הילדים על מיניות. גם בנושאים שקשורים למיניות ילדים נמנעים מלשתף את ההורים כשהם שומעים או רואים משהו בנושא. יש באוויר תחושה שזה טאבו, שלא כדאי לדבר על זה. חשוב שאנחנו, ההורים, ניזום שיחות עם הילדים בנושאים האלה ולא רק נחכה שהם יתחילו. וכשמתחילים, כדאי לפתוח בהתעניינות במה שהם כבר יודעים בנושא (לקריאה נוספת על איך לשוחח עם הילדים על מיניות – היכנסו לכאן).
אם הילדים באו לשאול אתכם על המלחמה (או על כל נושא אחר) תנו להם הרגשה שאתם שמחים שהם באו. תנו להם הרגשה שאתם אכן כתובת לשאלות, גם בנושא הזה. נסו לא להגיב בצחוק, בתדהמה או בבהלה מעצם השאלה. נסו להגיב תחילה בשאלה, שבודקת מה הם כבר יודעים על הנושא שעליו הם שואלים. ובהתאם למה שתגלו שהם יודעים - תוכלו לספק תשובה יותר מותאמת.
אל תפחדו להגיד את האמת. אבל לא את כל האמת (גם כאן, אנשי המקצוע ממליצים את אותה ההמלצה בענייני מלחמה כמו בענייני מיניות). ככל שהילד צעיר יותר – נסתפק באמת מצומצמת יותר, אבל עדיין חשוב שזו תהיה האמת. אחת המטרות שלנו, ההורים, היא להכין את הילדים לחיים האמיתיים. בחיים האמיתיים יש אנשים טובים ויש אנשים רעים. בעולם האמיתי יש מלחמות. בעולם האמיתי יש חוסר צדק. חשוב שהילדים ידעו את זה וחשוב שהם ידעו שיש לנו יכולת להתמודד עם כל זה. האם אתם מאמינים שיש לנו יכולת להתמודד עם כל זה? מה עוזר לכם להאמין בזה? העובדה שיש לנו צבא חזק? שיש לנו טכנולוגיה מנצחת? שיש לנו אחווה כעת בעם? שיש לנו אמונה? שתפו את הילדים ברוח הזו. שתפו אותם במה שעוזר גם לכם עצמכם לגייס אופטימיות. ספרו להם את האמת כשהסוף הוא אופטימי. אם סיפרתם שיש טילים – ספרו להם גם על כיפת ברזל ועל הממ"ד או המקלט שעמידים נגד טילים. אם סיפרתם להם שיש מחבלים - ספרו להם שאנחנו רחוקים כעת מהגבול ושהצבא החזק שלנו שומר ולא מרשה למחבלים להיכנס. (אם אתם לא מצליחים לספר לעצמכם סיפור שיש בו גם תקווה אולי זה הזמן לגשת לטיפול ולקבל עזרה).
כשאנחנו חווים מצב משברי מתמשך אנחנו נוטים לאמץ ראיית מנהרה. לראות תמונה צרה מאוד של המציאות. זה מנגנון הגנה הכרחי כשאנחנו, למשל, בורחים מפני נמר. חשוב שדעתנו לא תוסח על ידי שום דבר שקורה בשולי הדרך ונצליח לראות את הנמר שמאחורינו ואת הדרך שלפנינו וזהו. כמו כל מנגנוני ההגנה שלנו – מדובר במנגנון יעיל והכרחי ברגעי משבר איומים (כמו למשל כשרודף אחרינו נמר), אבל בימי שגרה-בצל-מלחמה מנגנוני ההגנה שלנו מקשים עלינו מאוד. נכון שהמצב עדיין מפחיד, אבל לא רודף אחרינו כרגע נמר ויועיל לנו אם נצליח לראות תמונה יותר רחבה. תמונה שבה אנחנו רואים גם את שולי הדרך. בתמונה הרחבה יש גם את השגרה שלנו כאן ועכשיו ולא רק את המלחמה. בתמונה הרחבה יש המון אזרחים טובים שעוזרים ומתנדבים בלי סוף. בתמונה הרחבה יש המון אמונה ובה תוכלו למצוא תקווה.
אז מה נספר לילדים? את האמת, אבל לא את כל האמת, וכשהיא עטופה בהמון אופטימיות, באמונה שיבואו ימים אחרים. אמת ששזורה בתקווה. בואו נספר את הסיפור ככה גם לעצמנו. זה יקל גם עלינו לנשום ויעזור לנו להצליח להיות עוגן יותר יציב ורגוע עבורם.
נסו את זה בבית.
לקריאה על יחסים בין אחים - היכנסו לכאן.
גם אתם חולמים ללוות הורים וללמד אותם איך להשיג את שיתוף הפעולה של הילדים? היכנסו לכאן ובואו להגשים את החלום.